נראה לי

[אני מתגעגעת]

נראה לי../images/Emo4.gif

שהנושאים על אמא שהלכה לעולמה נדחקים די הצידה בזמן האחרון... עולים כאן יותר נושאים על ימי הולדת ומפגש... מה? לאף אחד אין בעיות? אני בכאבי התמידי על אמא מחפשת את הבעיות שיש לאחרות ומתנחמת עימן בעובדה שאיני לבד. מדוע הנושאים האלה אינם עולים בזמן האחרון בפורום? מקווה שלא הרגזתי אף אחד, ואם כן, אני מתנצלת מראש!

 

[eieee]

הי לך..

בינינו הלוואי שזה מה שיעסיק אותנו כל הזמן ימי הולדת וכו' ולעיתים הטבע הוא ללכת ולחפש משהו שיפסיק להעסיק אותנו בדברים השלילים. אז לגבי מה שכתבת זה בסדר חמודה רק לשם הזדהות אני משופעת לצערי (וגם בגלל זה לא יכולתי להגיע למפגש שהיה לצערי) והשכיבה במיטה כל היום לבד די מחרפנת ומעצבנת והנושא של אמא מעסיק כל הזמן. היום למעשה הבנתי שאבא שלי (מערכת היחסים שלי איתו עלתה על שרטון השנה מכל מיני סיבות וכרגע אנחנו בקשר מאוד מאוד קר) מפריע לי "לזכור" את אמא שלי בכיף בחיוך זה בעייתי ואני רוצה לעשות משהו לזכרונה וכל פעם אני נתקלת במכשול רגשי בגלל היחסים שלו ושלה שנהרסו לקראת מותה אפשר לומר ככה ואחר כך נהרסו גם איתי. אז מה את אומרת? יש בעיות אם רוצים. מה שלומך? מה הגיגייך לאחרונה לגבי אמא? אשמח אם תכתבי לי לכאן או במסר אישי. תרגישי טוב. עינת

 

[אני מתגעגעת]

תודה על תשובתך...

תהיי בריאה , יקירתי... אני לא הייתי מסוגלת להגיע למפגש, ולצאת מהבועה הזו שבגללה אני כאן, בשם בדוי כדי שאף אחד לא יזהה אותי... כואב לי כל רגע בעולם הזה בלי אמא שלי. רציתי למות איתה ביחד, ללכת איתה לעולם אחר. אני כאן בעיקר בגלל הבנות שלי- כדי לאפשר להן לחיות "עם אמא", אמא שבורה, אבל עדיין אמא. קשה לי כשחברות שלי נפגשות עם משפחתן, כשלי אין משפחה (מלבד בנותי). רק אח שהקשר עימו גרוע כתמיד. אני מרגישה שעולמי נחרב עלי בלי אמא שלי. העצב תפס מקום קבוע בחיי...

 

[pachol]

הכאב היומיומי

הלוואי והיינו מצליחים לדחוק את הכאב הצידה אבל הוא חזק, אני מבינה שאת חיה בעיקר בשביל הבנות אבל את צריכה להתחיל לחיות בשביל עצמך, גם אני נשארתי לגמרי לבד בלי משפחה משלי וגם אמא שלי הייתה החברה הכי טובה שלי, אומנם אמי לא נפטרה אך היא במצב שאני לא בטוחה שהוא טוב יותר, אני יום יום חווה את הכאב ומנסה איכשהו להתמודד איתו. חשבת לנסות טיפול? ממה שהבנתי מהחברות בפורום הרבה מהן בטפול וזה מאוד עוזר, קשה להתמודד לבד גם אני התחלתי השבוע טיפול ואני מקווה שזה קצת יקל. תדאגי לעצמך חמודה כי את כל מה שיש לך ולבנותייך וזה לא מספיק שתהיה להן אמא בסביבה, הן צריכות אמא מאושרת שתאהב אותן ואיתן ותחווה איתן את כל החוויות הנפלעות שעוד צפויות להן. מקווה שהחיבוק יקל קצת....

 

[ה א נ י ב י]

מתגעגעת יקרה

הנחמה בכאבם של אחרים יש גם לי, אבל חייבים מידי פעם להרים את הראש מעל המים. אני מספרת פה בפורום שאחרי טיפול של שלוש שנים היום אני מרשה לעצמי יותר להנות מהחיים, ומציעה לכל מי ששוקעת להכריח את עצמה לקום ולעשות משהו מהנה עבור עצמה כי אין הרבה ברירות, או לשקוע וללכת שבי אחרי המשקולת הזו שיושבת בחזה של הכאב האינסופי, או להחליט שנותנים קונטרה למשקולת ובוחרים בחיים. לא שאין לי נפילות אבל בזמן האחרון החלטתי שאני בוחרת בחיים, מאשר במשקולת המוות. מקווה שתבואי אחרי. האניבי

 

[אני מתגעגעת]

תודה לכל המגיבות../images/Emo23.gif

אוהבת אתכן, ומודה על תשומת הלב שלכן מכל לבי...

 

[סְקָאלִי]

חכי, עוד לא סיימנו להגיב ...

מתגעגעת יקרה. קודם כל, זה בסדר גמור שאת אומרת את אשר על ליבך, וטוב שאת עושה כאן. זה נכון שבשבוע האחרון הייתה כאן אווירה קרנבלית. ניסיתי לשרשר יחד את ההודעות הקשורות ככל שניתן, מתוך מודעות לתחושות כמו שלך. ועדיין היו לנו הרבה נושאים לשמוח בהם. ככה זה אצלנו, צער ושמחה מתערבבים זה לזה לעיתים. מצד שני, זה מאוד משמח בעיניי שהיו לנו הרבה נושאים לשמוח בהם. אני מבינה את העידוד והנחמה שאפשר למצוא בכאבים של אחרים, בבחינת זה שאיננו לבד, ויש אחרים המבינים אותנו גם בלי מילים. ראי, את שנה וחצי בלבד לאחר האובדן, זה עדיין זמן קצר מאוד, ושנת האבל איננה מסתיימת בהכרח שעברו 365 יום בלוח השנה. אני מקווה, ומניחה, שלאורך זמן, התחושה הזו תתמתן. כי אחרת, יש בזה משהו שמאוד מגביל את החיים, הנצחה של הכאב, וסגירה מפני הדברים החיוביים שיש לעולם להציע. אנחנו איתך כאן בדרך שאת עוברת. מקוה שתמשיכי להיעזר בנו ככל שאת צריכה. שולחת לך חיבוק חם.

 

[אני מתגעגעת]

תודה רבה סקאלי

חיבוק ממני ושבוע טוב