נקיה (יתכן טריגר ?)

[אירלוי]

נקיה (יתכן טריגר ?)

מרגישה שכאילו קצת מרפים ממני, אני נקיה כבר 40 יום, בלי נפילות בלי מחשבות רעות אפילו, בלי לעלות במשקל - האמת שאפילו לא נשקלתי אבל מהבגדים.
בלי להיות מדוכאת יותר מידי (כמובן שהיו את הימים שהיו מחשבות של האם אכלתי יותר מידי או לא).
אני כבר מאז ספטמבר (8 חודש) במקום בו אני בעצם במגמת עליה. היה לי חודש נקי ואז נשברתי, ואז עוד שבועיים ושוב שבירה , וככה הלאה..
וזה אחרי עשר שנים של מחלה... אולי אפילו 11. מי סופר.
ועכשיו הנה , 40 יום...
אבל אני מרגישה שפתאום הסביבה לא כלכך מעריכה, לא כלכך מפרגנת כמו בימים הראשונים..
זה קצת קשה, לשמוע אותם שואלים אותי נו איך אתה , ואני עונה עדין בסדר אבל קשה, לא רוצה להישבר, התשובה שלהם - לא תשברי את מבינה אין סיבה להישבר..
כאילו זה כלכך פשוט, כאילו הכל תחת שלטתי- כן הכל תחת שלטתי, וגם השבירות... שבאמ ת לא בא לי להיות שם...
ווזה כלכך מפחיד ליפול, אחרי 40 יום.. אוף...
וזה מצטרף לזה שא נגעתי בסיגריה כבר חצי שנה!!!
וגם פה בא לי להישבר, וגם פה לא כדאי..
קשה קשה


למה העולם לא יכול להיות פשוט... פשוט פשוט פשוט

 

[אלומת האור]

העולם דווקא פשוט, זה אנחנו שמסבכים אותו

1. תבדקי מדוע את צריכה כל כך חיזוקים חיצוניים ואישורים חיצוניים. ברור שזה נחמד ומגניב וכיף, אבל אנחנו צריכים ללמוד לתת את זה לעצמנו. לא קל, אני יודעת.
2. פעם נהגתי לספור ימים, היום אני חושבת שזה לא נכון לי, כי אני משתדלת לקחת כל יום ביומו ליום אחד בלבד. רק להיום. אף יום בהימנעות מאכילה כפייתית לא נותן לי תעודת ביטוח ליום שאחריו (או אפילו לשעה שאחריו).
וכל הכבוד על ההימנעות מסיגריות ומהתנהגויות חולות עם האוכל. זכרי לקחת כל יום ביומו, ליום אחד בלבד. לי זה מאוד עוזר.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני מכירה את ההרגשה.

ובאמת, אנשים מפסיקים להחמיא ולפדבק אותך על השינוי הרבה לפני שאת פחות זקוקה למחמאות האלו.
בעניין העישון, בספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן" שדרכו הפסקתי לעשן [

חמה] יש פרק שמיועד לחברים ובני משפחה של הנגמל, שם הוא כותב כמה חשוב שיעודדו אותו, יחמיאו לו ויחזקו אותו גם אם הוא לא מדבר בכלל על הקושי. זה באמת דבר נחוץ, ובאותו העניין גם עם הפרעת האכילה.
את יודעת שאת חוצה את ים-סוף עכשיו, את יודעת כמה קשה את עובדת כל שניה וכל דקה בשביל להשאר בטוב, אבל האחרים לא. זה נראה להם פשוט. הלוואי שהיה מן מכתב כזה כמו הפרק ההוא בספר שהיית יכולה לתת לכל מי שסביבך שיסביר למה את זקוקה. אבל אין.
אבל אולי את יכולה להסביר בעצמך. לא לכולם, אבל לכמה מהאנשים הקרובים יותר-
לספר איך את מרגישה, כמה זה קשה, ומה יכול לעזור. ממש לבקש מפורשות.

אני יודעת מניסיון שלאט לאט אתה צריך פחות חיזוקים. שעם הזמן יותר מוחשי לך שאת השינוי הזה את עושה בשביל עצמך, ורק בשביל עצמך, שאת החיים שלך את מרוויחה, שהיומיום שלך נראה אחרת- ופחות זקוקה לכך שאנשים אחרים יראו את זה.
בנתיים, תשתמשי בנו הרבה,
כאן תקבלי חיזוקים בשפע בכל פעם שתזדקקי להם.

גאה בך המון, על שני הדברים.