נקודת מבט

נקודת מבט

"לאחר ההתנסות בשברירים של מצב חוסר הזמן של התודעה, מתחילים לנוע קדימה ואחורה, בין ממד הזמן ובין נוכחות. ראשית, תהפכו מודעים לנדירות המצבים בהם תשומת לבכם נמצאת באמת ברגע הזה. אך הידיעה שאינכם נוכחים היא ההצלחה הגדולה: ידיעה זו היא נוכחות - אפילו אם בהתחלה היא נמשכת רק כמה שברירי שניה של זמן שעון לפני שהיא אובדת שוב. לאחר מכן, בתדירות גוברת והולכת, תבחרו למקד את תודעתכם ברגע הנוכחי במקום בעבר או בעתיד, ובכל פעם שתבחינו שאבדתם את הרגע הזה, תהיו מסוגלים להישאר בו לא רק כמה שניות, אלא פרקי זמן ממושכים יותר, מנקודת מבטו של זמן השעון. לפיכך, לפני שאתם לומדים להישאר נוכחים באופן יציב, או לפני שתהפכו להיות מודעים לגמרי, תנועו קדימה ואחורה בין מודעות לחוסר מודעות, בין תחושת נוכחות לבין הזדהות עם המיינד. תאבדו את הרגע הזה ותחזרו אליו שוב ושוב. בסופו של דבר הנוכחות בהווה תהפוך למצב העיקרי שלכם.
"רוב האנשים אינם חווים כלל את הנוכחות, או שהם חווים אותה לזמן קצר בהזדמנויות נדירות ומקריות, מבלי לזהות שהם חווים אותה. רוב האנשים נעים בין דרגות שונות של חוסר מודעות, ולא בין מודעות לחוסר מודעות" ~ אקהרט טולה
 
עדות אישית וזווית אישית

אני יכול להעיד על התהליך הנ"ל מנסיוני
ואני יכול גם להעיד שמעדויותיהם של מרבית האנשים עימם שוחחתי, מצאתי שאפילו מחפשים רוחניים "רציניים" אינם עוברים בדרך כלל את המשוכה הראשונה. איכשהו, בלי הוראה מתאימה, הם "נופלים" לבליל של מחשבות ופרשנויות מוטעות המשאירות אותם באיזשהו מאבק דמיוני או משהו כזה ו"נתקעים" יחסית.
הרוב המכריע של המחפשים שאותם פגשתי ועימם שוחחתי, מנהלים את מרבית ה"חיפוש" שלהם במחשבותיהם, בינם לבין עצמם.
 
נקודה מעניינת בהקשר זה

אי אפשר "לנכוח", להתנסות "ברגע הזה", כאשר מזוהים עמוקות עם המחשבות והרגשות באותו רגע או במלים אחרות - לא צופים בהם, לא מודעים אליהם בנפרד מעצמנו, הצופים בהם.

נדמה לי שלפחות בחלק מהמקרים - אנשים שחוו שברירי-נוכחות וניסו לחזור "לשם" בכפייתיות (מבין אותם לגמרי) לא ידעו באמת כיצד לחזור ולהינתק מהפעילות המחשבתית-רגשית שלהם ולהרשות לה להתנהל בלי הזדהותם-עימה.

בהקשר זה אפשר לשים לב להודעותיו של "נציב המים" בפורום הזה, אשר מעידות בבירור על איכות מתמשכת של התבוננות פנימית במחשבות, רגשות ותחושות; זהו בדיוק המצב הפנימי הסולל את הדרך ל"נוכחות".

מעניין גם לציין שעם ההינתקות הפנימית מהפעילות המחשבתית-רגשית, נעשית פעילות זו מזוככת יותר, שלווה יותר, אפקטיבית יותר. רעשים מחשבתיים ורגשיים מתפוגגים... ואילו מחשבות ורגשות בעלי יעילות ועומק חדשים, מחוברים, מפציעים תכופות בהתאם לצורך.
 

l coyote l

New member


 

s i s u

New member
מסכימה לגבי הנציב. בעוד שאצלי זה כאוס וקרוסלה, אצלו זה יציב

הנציב היציב! :)
 

s i s u

New member
"בין מודעות לחוסר מודעות"


כ"כ מבינה ומזדהה. קראתי לזה אחוזי זהות מול אחוזי מודעות ואצלי הפער עדיין לא קטן.
אבל לאחרונה למדתי שהזהות יכולה לעבוד יד ביד עם המודעות ושלמעשה הם בכלל לא סותרים- הזהות נמצאת במודעות (ברגע) ולכן זה לא צריך להוות בעיה, אם זוכרים זאת...
&nbsp
זה עדיין לא מייתר את החקירה העצמית. למשל אתמול הבנתי, אחרי שמעט התאוששתי ממחלתי בעקבות מייל פרידה אחרון מהאקס, שהמייל היה חתיכת אגו טריפ, העיקר לצאת "טוב". למרות שידעתי שהאגו הזה בתכלס לא קיים, אני עדיין לפעמים נופלת לתוכו.
&nbsp
תודה בן שהבאת את הדברים, באת לי בזמן. בדיוק שאלתי על זה מישהו מאוד חכם.
&nbsp
 

s i s u

New member
בן, שאלה.

למעשה אני נמצאת בשלב די מתקדם ב"סולם", לאור התובנות ורגעי המודעות שחוויתי.
אני רק נוהגת, כרגיל, להקטין את עצמי, להמעיט בהישגי (למרות הפרדוקס).
אולי זה דומה לצורך הדפוק שבי "לצאת טוב", לא להכעיס. אבל את מי? את המחשבות?
הרי הן רק וירוס שנדבקנו בה, בצורות שונות, מאנשים אחרים.
מתי אלמד לסמוך על שיקול דעתי?
 
התבוננות כתשובה

האם יתכן שההמעטה בהישגייך, כמו גם המחשבה שאת נמצאת בשלב די מתקדם ב"סולם", שניהם נובעים מאותו מקום?

שיקול דעתך טוב במיוחד, ברגעים בהם את עצמך באמת - המודעות - זו שלא מטרידות אותה מחשבות כאלה ואחרות על גודל או מיקום מפני שהיא נותנת להן להיות באהבה ומרשה להן גם לחלוף כשהן מסתיימות.
 

s i s u

New member
כמובן, זו היתה כמעט שאלה רטורית...

שוב הואסנה של לסמוך על אחרים ולא על עצמי, כשבתוכי כבר יש כל התשובות. (אם אתבונן)
אבל את זה שכחתי- דין מחשבה גדולה ("מתקדמת בסולם") כדין מחשבה קטנה ("ממעיטה בהישג"). שתיהן אגו. מיינד. תרנגולת, מה שלא תקרא לזה.
אם לא לכך התכוונת, אשמח שתסביר.
&nbsp
&nbsp
אנצלש לוידוי אישי קורע לב- כל העיסוק הזה מתחיל להמאס עלי. זה דבר טוב, לא?
 
למעלה