אויש, באמת
אני חושב שכיוון שאני במעמד דומה למעמד של אמיר (כלומר, בריקד-עורך שהלך לוואלה זון), כדאי שאגיב על זה מנקודת מבטי, כיוון שאת לא הראשונה שאני שומע ממנה את הדברים האלה, ובטח לא האחרונה. ספציפית לגבי הכתבה: נטע בר, יש לציין, הוא אחד מהכתבים של הבריקדה, ואחד מהמוכשרים שבהם. הוא מצטיין בשני תחומים: ביקורת חברתית והומור. ושני התחומים האלה באו לידי ביטוי באייטם הזה. מבחינתי, ואני די משוכנע שגם מבחינתו, הוא פשוט צחק כאן על כמה קבוצות אוכלוסיה - מיליטנטים, הומואים שהופכים את ההומואיות שלהם לדגל, ובעיקר הומופובים (שימי לב מה מציעה ה"מפלגה"). אולי זאת לא ביקורת חברתית עמוקה, את זה הוא שומר לבריקדה וטוב שכך, אבל זאת רחוקה מלהיות הומופוביה - להיפך ולהיפך. ולגבי וואלה זון בכלליות : כן, יש שם כתבות רדודות ושטחיות. כן, יש לי בעיה לכתוב באתר שעושה סקרים לגבי צלילי ההקאה שלך וצפיפות השערות שלך בביצים, וכן, העורך של הזון יודע את זה וידע את זה גם כשנכנסתי לכתוב שם. אבל יש לזה סיבה טובה, שהיא הרבה מעבר לכסף (האמיני לי, את מרוויחה יותר ממני כרגע, לא משנה איפה את עובדת). בריקדה זה טוב ויפה ומכובד, אבל אי אפשר להשפיע על קהל רחב דרך הבריקדה, אלא ליצור דיון מפרה ברמה גבוהה בתוך קבוצת נוער אינטלגנטית ומעורה. שזה יפה, אבל זה לא שינוי משמעותי. בוואלה זון אני כן מרגיש שאנשים מקשיבים למה שיש לי לומר, גם אם הוא יותר קצר ובשפה יותר פשוטה. אני כן מרגיש שאני עובד עם מערכת שהיא ברובה אינטלגנטית מאוד, וכן מרגיש שיש למקום הזה הרבה יותר פוטנציאל והרבה יותר מעורבות חברתית מלכל אתר ומגזין נוער אחר. אני מרגיש, למשל, שכן הצלחתי ליצור שם סדרת כתבות ברמה גבוהה (זיגמונד ZONE), ולא לוותר על הסטנדרטים שלי. "השינוי מתחיל מבפנים" זאת אולי קלישאה - אבל במקרה הזה, זאת קלישאה נכונה מאוד. לילה ישר ועיתונאי, לך ולשאר גולשי הפורום.