נקודה למחשבה
אני מביא כאן משהו שנתקלתי בו שמעלה נקודה מעניינת למחשבה על ה"תרמיליאים" הישראלים בעולם : בישראל: אתה מקטר שעות על המסע הנורא בצבא, זה שנמשך 20 קילומטר בגשם שוטף וגרם לך שברי הליכה. בפרו: אתה שולח הביתה אימייל נרגש על המסע המדהים שנמשך 120 קילומטר בהר מלא שלג ובוץ שגרם לך דלקת ריאות. בישראל: נמאס לך לאכול מנות קרב קרות, אתה מקטר הביתה ומבקש שישלחו אוכל ביתי דחוף בפרו: אשה זקנה מגישה לך מרק סמיך בצבע אולטרה-סגול עם כתמים ירוקים. אתה כותב הביתה המום מהעושר הקולינרי והמטעמים האוטנטיים, שהפכו את קיבתך לבלנדר מזון אנושי. בישראל: אתה ממהר לברוח מאזורים כמו דרום תל אביב, מלא עובדים זרים, פשע סמים וזנות. בפרו: אחרי כמה ימים, אתה מתחבר עם ישראלים אחרים שמגלים לך שעם קצת תושיה אתה תרוויח לא מעט כסף מפשע, סמים או זנות. בישראל: 100 ש"ח דו"ח חניה? קיבינימט אני לא משלם דו"ח חניה בשביל 40 דקות מזורגגות על המדרכה כשאין מקום חניה מוסדר. בפרו: 300 ש"ח מדריך טרקים? וואלה חיים רק פעם אחת, הרי זה 40 דקות נפלאות על רכס הרים שמשקיף על עוד רכס הרים. מה היינו עושים בלעדיו, הרי אין מסלול מוסדר. בישראל: בבית מלון דפקו אותנו, המיזוג עבד חלש והבריכה היתה מלוכלכת. בפרו: אתה מדווח באושר חזרה הביתה על אירוח אוטנטי בבית כפרייםעל מצע של עשב דונג וג'וקים מיובשים. בישראל: מס הכנסה שודד לך את הכסף. בפרו: כל אחד שודד לך את הכסף. בישראל: אתה מתווכח שעה עם נהג המונית אחרי שזה לוקח אותך בדרך הארוכה ביותר האפשרית. בסוף אתה משלם לו את מלוא הסכום, מעוצבן. הפסדת את הרכבת. עוד 40 דקות לחכות, איזה זין! בפרו: אתה מחליק צ'אפחה לנהג המונית שעשה לך טובה ולקח אותך דרך כל העיר, בדרך הארוכה ביותר האפשרית. אז מה אם הפסדת את הרכבת, אפשר לישון שוב בבית כפריים על מצע של עשב דונג וג'וקים מיובשים. גם מרק הירקות הבלתי שטופים היה לא רע בכלל, לכל דבר מתרגלים. אתה משלם לו בחיוך את מלוא הסכום ועוד טיפ שמן, על המאמץ. בישראל: אתה הולך ברחוב מלא ישראלים גסי רוח. מה הקטע של הערסים ממול, אתה שואל את עצמך. בפרו: אתה אומר שלום לכל ישראלי שאתה רק מוצא ויחד אתם מדגימים על בריטים חנונים איך עושה ערס ישראלי. זיס איז אה ראסיה. אנד אה כאפה. קטעים! לה פס: אתה מוצא את עצמך בפאתי העיר, מוקף סביב בשממה. באר שבע: אתה מוצא את עצמך בפאתי העיר, מוקף סביב בשממה. לסיום: בישראל: אתה מקלל את השופט, בן זונה. בפרו: אתה מלמד ילדים קטנים מה זה בן זונה, ואז שופט מי קילל הכי ברגש לצערי, אני לא יודע מי בדיוק כתב את זה, אבל אני מצאתי את זה כאן : http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=822&blogcode=126028
אני מביא כאן משהו שנתקלתי בו שמעלה נקודה מעניינת למחשבה על ה"תרמיליאים" הישראלים בעולם : בישראל: אתה מקטר שעות על המסע הנורא בצבא, זה שנמשך 20 קילומטר בגשם שוטף וגרם לך שברי הליכה. בפרו: אתה שולח הביתה אימייל נרגש על המסע המדהים שנמשך 120 קילומטר בהר מלא שלג ובוץ שגרם לך דלקת ריאות. בישראל: נמאס לך לאכול מנות קרב קרות, אתה מקטר הביתה ומבקש שישלחו אוכל ביתי דחוף בפרו: אשה זקנה מגישה לך מרק סמיך בצבע אולטרה-סגול עם כתמים ירוקים. אתה כותב הביתה המום מהעושר הקולינרי והמטעמים האוטנטיים, שהפכו את קיבתך לבלנדר מזון אנושי. בישראל: אתה ממהר לברוח מאזורים כמו דרום תל אביב, מלא עובדים זרים, פשע סמים וזנות. בפרו: אחרי כמה ימים, אתה מתחבר עם ישראלים אחרים שמגלים לך שעם קצת תושיה אתה תרוויח לא מעט כסף מפשע, סמים או זנות. בישראל: 100 ש"ח דו"ח חניה? קיבינימט אני לא משלם דו"ח חניה בשביל 40 דקות מזורגגות על המדרכה כשאין מקום חניה מוסדר. בפרו: 300 ש"ח מדריך טרקים? וואלה חיים רק פעם אחת, הרי זה 40 דקות נפלאות על רכס הרים שמשקיף על עוד רכס הרים. מה היינו עושים בלעדיו, הרי אין מסלול מוסדר. בישראל: בבית מלון דפקו אותנו, המיזוג עבד חלש והבריכה היתה מלוכלכת. בפרו: אתה מדווח באושר חזרה הביתה על אירוח אוטנטי בבית כפרייםעל מצע של עשב דונג וג'וקים מיובשים. בישראל: מס הכנסה שודד לך את הכסף. בפרו: כל אחד שודד לך את הכסף. בישראל: אתה מתווכח שעה עם נהג המונית אחרי שזה לוקח אותך בדרך הארוכה ביותר האפשרית. בסוף אתה משלם לו את מלוא הסכום, מעוצבן. הפסדת את הרכבת. עוד 40 דקות לחכות, איזה זין! בפרו: אתה מחליק צ'אפחה לנהג המונית שעשה לך טובה ולקח אותך דרך כל העיר, בדרך הארוכה ביותר האפשרית. אז מה אם הפסדת את הרכבת, אפשר לישון שוב בבית כפריים על מצע של עשב דונג וג'וקים מיובשים. גם מרק הירקות הבלתי שטופים היה לא רע בכלל, לכל דבר מתרגלים. אתה משלם לו בחיוך את מלוא הסכום ועוד טיפ שמן, על המאמץ. בישראל: אתה הולך ברחוב מלא ישראלים גסי רוח. מה הקטע של הערסים ממול, אתה שואל את עצמך. בפרו: אתה אומר שלום לכל ישראלי שאתה רק מוצא ויחד אתם מדגימים על בריטים חנונים איך עושה ערס ישראלי. זיס איז אה ראסיה. אנד אה כאפה. קטעים! לה פס: אתה מוצא את עצמך בפאתי העיר, מוקף סביב בשממה. באר שבע: אתה מוצא את עצמך בפאתי העיר, מוקף סביב בשממה. לסיום: בישראל: אתה מקלל את השופט, בן זונה. בפרו: אתה מלמד ילדים קטנים מה זה בן זונה, ואז שופט מי קילל הכי ברגש לצערי, אני לא יודע מי בדיוק כתב את זה, אבל אני מצאתי את זה כאן : http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=822&blogcode=126028
