נקודה למחשבה...
חזרתי!!! (אני שומע בדמיוני קריאות אכזבה מרות) היתי לי בחופשה של 4 ימים מהפורום (מיום רביעי), ובזמן הזה עלו לי כמה מחשבות בראש. מכיוון שהם עלו לי בראש היתי חייב לכתוב אותם... אז הנה... חבר (ידיד,ידידה) אמיתי הוא חבר שאתה יכול לדבר איתו על הכל. והכל כולל הכל. אתה יכול לשפוך בפניו את נפשך וליבך בלי חשש שהוא ישפוט אותך. הוא תמיד יהיה שם ויתמוך שתצטרך. הוא תמיד מוכן להקשיב, ותמיד ינסה להבין גם כשאף אחד אחר לא מוכן. הוא זה שיאמחן בך ובחלומותיך, כמה משוגעים שלא יהיו. הוא תמיד יאהב אותך לא משנה מה תעשה, ותמיד יסלח לך גם אם תפגע בו קשה. הוא ידע לתת מילה טובה בדיוק בזמן הנכון, ולהעלות חיוך על שפתיך גם בזמנים הכי עצובים. הוא יעודד אותך, אך תמיד יגיד את מה שהוא באמת חושב. אם הוא חושב שאתה שוגה הוא לא יתקוף אותך, אבל הוא יגיד לך את זה ויבקר אותך בלי להתבייש או לפחד מהתגובה שלך. חבר אמיתי לא מלקק ולא בונה פנטסיות… הוא לא יגיד לך את מה שאתה רוצה לשמוע אלא את מה שאתה צריך לשמוע, והוא ינפץ את האשליות שלך. הוא יהיה שותפך למסע החיים: -הוא ידע לתת לך להוביל, אך תמיד ייעץ מהצד. -כשתצטרך תמיכה הוא יהיה המקל שתישען עליו. -כשתהיה צמא הוא יהיה המימיה שלך. -כשתהיה תחת שמש קופחת, הוא יהיה הכובע שמגן. -כשתלך לאיבוד הוא יהיה המצפן. והיופי האמיתי הוא, שגם אתה תהיה כל הדברים האלו בשבילו… כולנו מחפשים אנשים כאלה, אנשים שנוכל לקרוא להם חברים אמיתיים. אנשים שיהיו כל הדברים האלו (ויותר) בשבילינו. אבל למה, למה אם אנחנו כל-כך שואפים לחברים אמיתיים, למה אנחנו לא יודעים להיות חברים אמיתיים של עצמינו? תחשבו על זה... (אבל לא יןתר מדי...) כמו תמיד מקווה שנהנתם או לפחות הפקתם משהו, זרזיר. נ.ב אבישג ומיו, למרות שהנושא כבר פסה (הרי כבר עברו 4 ימים ויותר מ2 דפים) כתבתי לכם תגובות לתגובה על הקטע של המחשבות, אבל אני לא יודע אם קראתם ופשוט לא התחשק לכן להגיב או שלא שמתם לב. בכל מקרה אני רק מציין את זה למקרה שלא שמתן לב.
חזרתי!!! (אני שומע בדמיוני קריאות אכזבה מרות) היתי לי בחופשה של 4 ימים מהפורום (מיום רביעי), ובזמן הזה עלו לי כמה מחשבות בראש. מכיוון שהם עלו לי בראש היתי חייב לכתוב אותם... אז הנה... חבר (ידיד,ידידה) אמיתי הוא חבר שאתה יכול לדבר איתו על הכל. והכל כולל הכל. אתה יכול לשפוך בפניו את נפשך וליבך בלי חשש שהוא ישפוט אותך. הוא תמיד יהיה שם ויתמוך שתצטרך. הוא תמיד מוכן להקשיב, ותמיד ינסה להבין גם כשאף אחד אחר לא מוכן. הוא זה שיאמחן בך ובחלומותיך, כמה משוגעים שלא יהיו. הוא תמיד יאהב אותך לא משנה מה תעשה, ותמיד יסלח לך גם אם תפגע בו קשה. הוא ידע לתת מילה טובה בדיוק בזמן הנכון, ולהעלות חיוך על שפתיך גם בזמנים הכי עצובים. הוא יעודד אותך, אך תמיד יגיד את מה שהוא באמת חושב. אם הוא חושב שאתה שוגה הוא לא יתקוף אותך, אבל הוא יגיד לך את זה ויבקר אותך בלי להתבייש או לפחד מהתגובה שלך. חבר אמיתי לא מלקק ולא בונה פנטסיות… הוא לא יגיד לך את מה שאתה רוצה לשמוע אלא את מה שאתה צריך לשמוע, והוא ינפץ את האשליות שלך. הוא יהיה שותפך למסע החיים: -הוא ידע לתת לך להוביל, אך תמיד ייעץ מהצד. -כשתצטרך תמיכה הוא יהיה המקל שתישען עליו. -כשתהיה צמא הוא יהיה המימיה שלך. -כשתהיה תחת שמש קופחת, הוא יהיה הכובע שמגן. -כשתלך לאיבוד הוא יהיה המצפן. והיופי האמיתי הוא, שגם אתה תהיה כל הדברים האלו בשבילו… כולנו מחפשים אנשים כאלה, אנשים שנוכל לקרוא להם חברים אמיתיים. אנשים שיהיו כל הדברים האלו (ויותר) בשבילינו. אבל למה, למה אם אנחנו כל-כך שואפים לחברים אמיתיים, למה אנחנו לא יודעים להיות חברים אמיתיים של עצמינו? תחשבו על זה... (אבל לא יןתר מדי...) כמו תמיד מקווה שנהנתם או לפחות הפקתם משהו, זרזיר. נ.ב אבישג ומיו, למרות שהנושא כבר פסה (הרי כבר עברו 4 ימים ויותר מ2 דפים) כתבתי לכם תגובות לתגובה על הקטע של המחשבות, אבל אני לא יודע אם קראתם ופשוט לא התחשק לכן להגיב או שלא שמתם לב. בכל מקרה אני רק מציין את זה למקרה שלא שמתן לב.