נקודה למחשבה

[מתבוננת ותיקה]

נקודה למחשבה

שלום חברים יקרים! אני משתתפת סמויה בפורום זה מזה מספר חודשים, ומכירה אתכם מצויין. עד כה לא חשתי צורך לכתוב, אך מקרה שקרה אתמול בפורום, הדליק אצלי מספר נורות אדומות. אתמול בסביבות השעה 23:00 נשלחה הודעה בפורום זה ומוענה לדידית. ההודעה נכתבה (כפי הנראה) ע"י קרוב משפחתה שהגיב למכתב המרגש שכתבה לאחיה, וניסה להסביר לה את נקודת ראותו של האח. אמנם לא היה נעים לקרוא את המכתב, כיון שהכיל כמה עובדות לא נעימות, אך הוא לא היה תוקפני וכד´, וניכר היה שנכתב מעומק הלב. לאחר כ-3 דקות נמחקה ההודעה שהכילה את המכתב! ועכשיו לנורות האדומות: מדוע?? האם זו המדיניות של הפורום? למחוק הודעות שלא נעים לקרוא?? האם איננו מסוגלים להתמודד עם הודעות כאלה? האם לא חבל שדידית הפסידה את הקשר הזה עם המשפחה שיסביר לה מה קורה? הפסידה את האפשרות להגיב? (מסתבר שהוא קורא בפורום) האם אתם מוחקים לנו הודעות נוספות ללא סיבה? האם הפורום הזה מצונזר (שאריות של חרדיות...)? ולשאלה: האם אתם בעד או נגד הסרת הודעות בלתי נעימות, אשר אינן פוגעות, אינן מכילות קללות או מילים גסות, ואינן מטיפות לחזה בתשובה? האם אתם זקוקים לצנזורה הכפייתית הזו? (ממש מזכיר את ימי בבי"ס חרדי) אשמח לשמוע את דעותיכם!

 

[ברוריה2]

יתכן שבטעות נשלחה לפורום במקום

במסר אישי ולכן התבקשו למחוק אותה. זה קורה מדי פעם שמסרים אישיים נשלחים בטעות לפורום ואז מבקשים למחוק אותם. אולי תתענייני אצל דידית אם היא קיבלה את זה אח"כ במסר. לא נראה לי סביר שמחקו את זה אלא אם כן היה בהודעה משהו פוגע באופן חריג.

 

[דידית]

ההודעה נמחקה לבקשתי

מכיוון שהיו בה כמה פרטים חושפניים מדי. את ההודעה עצמה קיבלתי במסר אישי והכותב קיבל כבר תגובה. יום נעים. דידית.

 

[על הגדר]

שתפי אותנו

דידית היקרה, שיתפת אותנו בסיפור הקשה והכואב. כולנו נעשינו חלק ממנו. חשבנו על הסיטואציה וניסינו לעזור לך בעצה ובמלה טובה. אנחנו זכאים לשמוע את הצד השני. אולי זה לא נעים לך, אבל ברגע שהחלטת לפתוח את הסיפור לעיני כלם, ההגינות מחייבת להביא את כל התמונה, ואם מישהו כותב, לא צריך למחוק (אולי רק דברים מאד אישיים אבל לא את כל המסר).

 

[ברוריה2]

אני מסכימה עפ דידית-זכותה לשמור

על פרטיותה ולשתף רק עד כמה שתחפוץ. לכי לשלום ושובי לכאן כשתרגישי בנוח. >אנחנו קיימים גם מחוץ לפורום. דידית יודעת את זה<

 

[אוי ויי איז מיר]

יש כמובן גם מגבלה טכנית

גם אם מישהו כתב הודעה מדהימה, ארוכה ומרגשת, מושקעת ויפיפיה. אבל שורה אחת מיותרת, כזו שמכילה פרט מזהה או חושפני יותר מידי. אין אפשרות טכנית לתקן תוכן של הודעה ואם כבר הצטרף לה שרשור, ימחק כל השרשור... (וכמאמר חז"ל: אוי לרשע ואוי לשכנו)

 

[תמר ת ת]

מה זאת אומרת ????

כפי שאדם בוחר לשתף, הוא יכול גם לשים גבולות. אלה הגבולות של דידית, היא לא רוצה לשתף יותר ממה שהיא שיתפה. היא חייבת למישהו משהו ?! בואנה, קצת פרטיות לבן אדם, מה קרה ? תמר.

 

[שבתאי צבי]

תמר, אני צריך ללמד אותך דברים

כאלה פשוטים? כשמגיבים למישהו, כותבים את התגובה לו, ולא למישהוא אחר. את התכוונת להגיב על דברי "על הגדר" והגבת לאוי אי מיר.

 

[מני באני]

דרעי זכאי

סליחה. אף אחד לא זכאי לכלום כאן. הדבר היחיד לו אנו זכאים זו הזכות לתת. קאפיש?

 

[יורָה דעה]

זכאים???

את לא מתביישת? אם אדם שיתף אותך בחוויה מסוימת שעבר האם זה קושר אותו להמשיך ולשתף בכל העובר עליו. זכותו של כל אדם לחשוף כמה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, למי ומתי... ואין הוא מתחייב בכך לשום דבר. את מדברת על הגינות, בואי תגלי מעט הגינות ותסתמי! אף אחד לא חייב לך או לפורום שום דבר, וזה כל היופי...

 

[על הגדר]

קבלו מושג: חנ"ח

חרדי נשאר חרדי. גם כשהוא מוריד את הכיפה והיא לובשת מכנסיים, עדיין תפיסות היסוד נשארות חרדיות, רק הן עושות סיבוב של 180 מעלות ועוברות לכיוון השני. מה שמאפיין את החרדים שהם מוכנים לשמוע רק את הצד שלהם, וכשמנסים להציע להם לשמוע את הצד השני הם אומרים ש"זכותם לא לשמוע". ומה קורה כאן? בדיוק אותו הדבר, רק בכיוון ההפוך. אני בוודאי לא בעד מציצנות וחדירה לחיי הפרט. אבל כאשר אדם מציג תמונה של מערכת יחסים, שגורמת לקוראים לכעוס ולזעום על האטימות של המשפחה, אתה שואל את עצמך: מה יש להם לומר להגנתם? אולי הוצג כאן מידע מאד סלקטיבי וחד צדדי? ואז כאשר בא מישהו ונותן את הצד השני (לא קראתי את ההודעה הנ"ל אבל כך הבנתי מהתגובות) - מיד מוחקים אותה כי זה פוגע בחברי הפורום? מה אנחנו תינוקות שלא יודעים להתמודד עם האמת? בואו נשמע את שני הצדדים, וגם אם יתברר שלא כל האמת והצדק נמצאים בצד אחד נוכל להתמודד עם זה. ואם אנחנו לא מוכנים להניח על השלחן את שני הצדדים, עדיף שלא נבוא לספר רק את הצד שלנו. אי קורא לזה "ראש פתוח" ו"הגינות".

 

[יורָה דעה]

ריבונו של עולם...

ללא ספק אתה ומינך הצלחתם להביא לי ת´סעיף. אז אני אסביר עוד פעם אחת ועכשיו לאט. ההודעה לא נמחקה בגלל שלאנשים כאן קשה להתמודד עם דעה מנוגדת (נו באמת... אתה כבר צריך לדעת שיש פה אנשים שחיים בשביל דעות מנוגדות...) אלא בגלל שזכותו של אדם לשמור על פרטיותו. נקודה. ואם אדם מוצא שמשהו שהוא כתב עלול לפגוע בו או בסובבים אותו, זכותו לבקש שיורדו את הודעתו As simple as it is! ותודה על ההבנה!

 

[על הגדר]

עוד יותר לאט

תארי לעצמך שכתבת עלי שביום בהיר אחד חטפתי לך את התיק וגנבתי לך ספר. כל הקוראים בטוחים שאני גנב שפל. ואז באתי וסיפרתי את הצד שלי. שבעצם הספר הוא שלי ואת קיבלת אותו ממני בהשאלה ולמרות כל בקשותי סירבת להחזירו לי, עד שלא היתה לי ברירה אלא לקחתו ממך בכוח. ברגע הזה אהדת הקוראים עוברת אלי, והם מבינים שאת הרעה בסיפור. האם זכותך לטעון שאני חשפתי "דברים פרטיים" עלייך? זה הרי כל הסיפור. מי שמציג את הצד שלו, שלא יבוא בטענות כשמציגים את הצד השני.

 

[שומרת נפשה]

ממש ממש לאט

מי שהגיב לא היה האיש עליו דידית כתבה. או קיי? ככה שההשוואה שלך לא במקום. שנית, דידית ביקשה להוריד את כל השרשור, לא רק את ההודעה. וזה למה? כי הבעיה בהודעה שנכתבה לא היתה התוכן של ההודעה, אלא ההבנה שעלתה ממנה שנעשה אאוטינג למשפחתה של דידית ואת זה היא ניסתה למנוע. זה היה מספיק לאט עכשיו או שנעבור לקצב של נייר מילימטרי?

 

[חופשייה ומאושרת]

למתבוננת הותיקה

ההודעה מאתמול (ש"זיכיתי" לקרוא אותה) היתה מאוד מביכה ולא רק בגלל שהיא הכילה פרטים "שלא נעים לקרוא" אלא בגלל שהיא באמת הייתה כל כך אישית. דידית קיבלה את המסר וב-ג-ד-ו-ל. כלומר, שהאדם הזה רצה באיזשהו מקום לפגוע בה בכך שהוא נותן פומבי לפרטים הללו ולא בגלל שזו מצוקה אישית שלו (הרי הוא הבהיר שהוא לא האבא או האח). ואם אכן פגעה דידית במשפחתה בגלל התנהגות שמשתמע ממנה שהיא "מזלזלת" בהם זה לא עניינו של הפורום. עניינו של הפורום לתמוך בדידית ולא בבני משפחתה הפגועים. כי אני בטוחה שדידית לא התכוונה "לזלזל" בהם אלא שעצם קיומה בעולם הוא הוא ה"זלזול". כשדידית כתבה את המכתב לאחיה הייתה זו פנייה שמראש היה ידוע כי לא תגיע לייעודה. היא למעשה ביקשה תמיכה מאיתנו, החברים הוירטואלים (מי יותר ומי פחות) שלה. האדם שכתב את המכתב לא ממש רצה את תמיכתנו ולא ממש רצה לתמוך בדידית, אלא רצה שאנשי הפורום יחשבו ויפשפשו במעשיהם (החוטאים) ויבינו למה בעצם המשפחות שלהם מנדות אותם. חברי הפורום קיבלו כבר מספיק הטפות על מעשיהם ה"נוראיים". אם המשפחה תחפש מספיק היא בטוח תמצא סיבה לפגיעה (למשל בשלוש בבוקר בדרך לשירותים). הפגיעה האמיתית היא בכך שדידית לא חיה כמוהם,ואת זה היא לא יכולה לשנות עכשיו ואולי לעולם לא. ובאשר לצנזורה. שוב, הפורום הזה שומר לעצמו זכות לקיים את הדיאלוג הפנימי שלו כמקום תומך וחברי לאנשיו ולא כמקום להתנצחות האין סופית בינם לבין החברה שאותה רצו לעזוב מלכתחילה (זה הם יכולים לעשות לבד לגמרי בלי הפורום). המכתב היה אישי וככזה הגיע לייעודו.

לדידית