נקודה למחשבה.

[sad/one]

נקודה למחשבה.

שלום לכל באות ובאי הפורום. אספר כאן סיפור קצר , ואפנה אליכם בשאלה , מה אפשר לעשות. לפני כשלושה חודשים חל מפנה לרעה בכל הקשור ליחסים בין אשתי ואמי. עלי לציין שלפני כן היחסים ביניהן היו יותר קרובים מאשר ביני לבין אימי. מדובר בתקופה שלפני נישואיה של אחותי , מה שגרם לקצרים רבים , בעיקר לאור העובדה שאם עד אז אימא שלי הייתה מעורבת בגידול הקטנה (היום בת שנה וחצי) היום היא לחלוטין מחוץ לתמונה. נוסיף לזה את העובדה שלפני נישואיי הייתי די בנתק מההורים שלי , ובזכות אשתי התקרבתי אליהם מאוד. ועכשיו יש לי מספר תחושות מאוד לא נעימות : 1. ההורים שלי שהם טיפוסים מאוד סגורים , ואם לא תשאל אותם "מה קרה" לבד הם לא יגידו (פולניות עד הסוף) גורמים לי מצד אחד לרצות לנתק לחלוטין את הקשר (מצב שכבר היה , פחות או יותר, בעבר - לפני נישואיי) ומצד שני , לחשוש מפני העתיד - שמא המצב עלול לחזור עם הילדים שלי. 2. אשתי די אומללה מהמצב , וקשה לי לייעץ לה בעיקר בגלל העובדה שהיא מכירה את ההורים שלי ואותי , ומה שלא אגיד לא יכול לקרב את הצדדים. 3. נתון נוסף למשוואה הוא אחותי , שנישאה , קיבלה מאיתנו מתנה מכובדת , ואפילו יותר מזה - אשתי השתתפה באופן פעיל בכל מה שקשור לחתונה , ולא רק שלא שמענו תודה , אפילו לראות את התמונות היא לא הזמינה אותנו - ומצב זה רק גורם לי לרתוח עוד יותר. מכיוון שאני נוטה להחצין את מה שאני מרגיש , ויודע לבטא (לפעמים יותר מדי טוב) את מה שאני רוצה לומר , אני חש פספוס אדיר שאני לא פותח את הדברים על השולחן , וכמו הממשלה האומללה שלנו , משאיר את הסטטוס קוו המייאש הזה כמו שהוא. מה הייתם עושים ?

 

[d u c k y]

but i don´t understand one thing??

what happened??? why did u´r wife and mother fight about??? is it that big that they can´t talk about it and make peace??? and why u´r sister is behaiving like that also???did ahe had a fight with u´r wife too or she is closer to u´r mom and don´t want to be a part of this? please explane so we can help???

 

[dana2909]

חסרים פרטים..

דבר ראשון, החשש מנתק עם הילדים שלך בעקבות נתק שהיה ושהולך לקרות עם ההורים שלך. ברור לך שאתה זה לא ההורים שלך נכון? כלומר, אתה מודע לזה שכמה שאתם דומים, אתם לא אותו בנאדם? אולי אם תבין מה היתה סיבת הנתק בינכם, ומה הביא אותך לשם, כשזה יקרה עם הילדים שלך תנקוט בגישה שונה? לא כל כך ברור מה היתה נקודת המפנה בנתק בין אישתך לאמך, מה היה הדבר שבעקבותיו חל הנתק? יש שם איזה סיפור? זה קשור לחתונה? לפני כמה זמן היתה החתונה?

 

[sad/one]

המשך...

החתונה היתה לפני חודש וחצי. נקודת המפנה היתה תקופה בה שהיתי בחו"ל באופן די אינטנסיבי, מדובר על תקופת החגים , אשתי ביקשה מספר פעמים מאימי סיוע עם הקטנה , ונענתה בשלילה. לא דובר על לשים את הילדה לשבועיים , אלא למספר שעות. לעומת זאת כשהיה מדובר בלעזור לאחותי עם החתונה , אימא שלי רצה כמו ענקית. זו היתה למעשה נקודת המפנה.

 

[nutmeg]

אתה יודע מה היה עוזר לי

לדעת כדי שאוכל לעזור לך או ליעץ? היה עוזר לי לדעת מה אתה רוצה שיקרה. כלומר לאיזו מטרה אתה מבקש את היעוץ. להתפייסות? למחילה? לסטטוס קוו? לאישור התרחקות? מה? שב רגע עם עצמך ועם יד על הלב אמור לנו מה ברצונך שיהיה? איזה סוג של קשר.

 

[sad/one]

קשה קשה אבל...

אני מבקש את הייעוץ לכמה נושאים : 1. אשתי מאוד אומללה מהנושא ומאוד הייתי רוצה לשפר את מצב רוחה. 2. אני מרגיש לא בנוח עם העובדה שאני לא שם את הדברים על השולחן אבל לא בטוח אם זה הדבר שעליי לעשות - וזה הנושא החשוב מבחינתי. 3. אני מאמין שכל בעייה יש לנתח משני הצדדים , ואני ממש מתקשה להכניס את עצמי לנעליים של אימא לי , אולי בזה תוכלו לעזור גם כן. חן חן..

 

[אפי היקרה]

אוקי...הבה נעשה סדר.

1. אשתך ואמך היו עד לאחרונה ביחסים מצוינים, שיתוף פעולה וחיבה הדדית = הן מחבבות האחת את השניה וזו נקודת התחלה מצוינת. 2. לאחרונה, עקב חתונת אחותך, אמך נהפכה לפחות זמינה, פחות עוזרת, אך השתתפה בצורה פעילה בארגון חתונת אחותך. 3. אחותך בעצמה קצת פישלה עם שיתופכם בחגיגות שלאחר החתונה. שוין. 4. הוריך פולנים ולא נוטים לדבר על דברים מעל השולחן. אבל אתה רוצה. קודם כל נתחיל מטבע האדם: אם שמחתנת את בתה, מן הסתם תהיה עסוקה, נרגשת ואולי חסרת טאקט לסביבה, שכן בכל זאת, תקוותה היא שזו תהיה חתונתה האחרונה של הבחורה. זהו זמן לחוץ מאוד, שכל הסביבה נוטה להיות רגישה ופגיעה (הבת, האם, הכלה של הבן שחשה שהיא נדחקת הצידה והעזרה לה פוחתת בגלל משהו "יותר חשוב"). בנוסף, אני לא בטוחה שאחותך לא הזמינה אתכם לצפייה בתזכורות החתונה מרוע לב, אלא אולי מההתרגשות, מהשכחה, ואולי היא לא סברה שזה יעניין אתכם. אל תשכח שכמו שאתם מרגישים שהיו קצרים ובעיות, כנראה גם הצדדים האחרים מרגישים בחוסר נוחות מסוימת, וכמו שאתם משפחה פולנית, הם מעדיפים להוריד פרופיל ולהניח לכם לנפשכם, עד יעבור זעם. זו, אגב, שיטה פולנית ידועה לטאטוא בעיות מתחת לשטיח. בוא לא נדבר על זה והבעיה תיעלם. הבעיה עם השיטה הזו שמה שטואטא מתחת לשטיח, הולך ונערם ולפתע אתה מגלה הר עצום מתנשא מהשטיח שלך. אני אומרת ככה: אשתך צריכה להבין, ואני מניחה שהיא יודעת את זה, שהיא חלק מאוד חשוב ביחסים בינך ובין משפחתך, ושניכם מן הסתם שמחים על ההתקרבות הזו, וחבל לאבד אותה בגלל העלבות או תחושה של חוסר יחס. אני כן חושבת שצריך לדבר על זה (חריגה מהחינוך הפולני, אמא שלי מתהפכת במיטתה as we speak), ולומר להוריך בשיא העדינות והחום והאהבה, שאתם רוצים לחזור לקשר הטוב שהיה, לא להכנס למי שמר על איזה ילדים ובאיזו שעה, אבל להסביר להם שהקשר איתם חשוב לכם, ולא להאריך בשיחה מעבר לצריך. בסופו של דבר המשפחה עברה איזשהו שינוי, שעוד כמה חודשים ישקע ויחזור לקדמותו. מצד שני, לימדו את הלקח ואל תיעלבו, כי ביום שאחותך תלד, יתווסף נכד חדש למשוואה המשפחתית, וגם אז זמנם של הוריך יתחלק שוב. לגבי אחותך - העניין נראה לי שנופח מעבר להכרחי. לכו לאחותך, עשו אצלם ביקור, בקשו לראות את התמונות ותמשיכו הלאה. מדובר על אחותך ובעלה, שמהיום תעבירו יחד את חמישים השנים הבאות, ואין צורך להתרגש מכל שיכחה קטנה או חוסר תשומת לב פעוט.

 

[sad/one]

כמה שאלות לגבי התשובה

1. אשתי לא מעוניינת לחדש את הקשר. אמנם אם אימא שלי מתקשרת ורוצה לראות את הנכדה , היא מייד הולכת אליה, אבל היא טוענת ש"טוב להורים שלי ככה. המצב הזה נוח להם , וככה הם לא צריכים להשקיע יותר מדי". השאלה אם אני צריך ללחוץ עליה לשנות את זה. 2. אחותי היא בעייה בפני עצמה , אני לא חושב שאני מעוניין בקשר איתה. הצביעות היא חלק בלתי נפרד מההתנהגות השוטפת שלה , וכבר די נשבר מהמצבי הרוח הגועליים שלה , ומהאגו צנטריות שלה. לא רוצה , לא צריך. 3. לגבי ההורים שלי , לא יודע מה לומר. צריך לעכל יותר טוב את מה שכתבת.

 

[nutmeg]

טוב, אין לי תא פולני אחד בגוף

ועל כן תשובתי תהייה, איך להגיד, קצת שונה מזו של אפי - לא במהות אלא בגישה. במהות, אני מסכימה שמשפחה זו משפחה ואין טעם לברוגזים כאלו שגורמים לניתוק, לעונשי הרחקה וניכור. זה לא משיג כלום. בגישה - אני חושבת שאין לך מה להתעקב על שיחות ולהגיד מה אתה מרגיש ומה אתה חושב משתי סיבות: 1) אז מה. כלומר אז מה אם אתה מרגיש X וחושב Y. האם יש משהו שישתנה אם תשתף אותם? האם הם ישתנו? -- סיכוי סביר שלא. 2) ציפיות. (לא, לא אלו של הכריות). עשה עם עצמך קצת תאום ציפיות כשמדובר בהוריך. כנראה אתה ואשתך מצפים מהם ליותר ממה שהם מוכנים או יכולים לתת. הסתכל לרגע על המציאות בעיניים פקוחות וראה מה הם או מי הם כיום: מעדיפים להתעסק עם זוג צעיר על פני נכדים? מעדיפים לתת כסף אבל לא להשקיע מזמנם ומרצם? מעדיפים את חברת אחותך? נסה לקבל את השינוי, בלי חשבונאות מול אחותך. ככה הם וזהו. אני במקומך לא הייתי מצפה מהם לכלום וממשיכה עם חיי. הייתי מזמינה אותם לארוחות יום שישי פה ושם כאילו כלום לא קרה, שואלת אותם מה שלומם, מזמינה לימי הולדת - אבל אף פעם אף פעם לא מבקשת מהם כלום. תן להם את ההרגשה שאתה מצדך מוכן להכניס אותם לחייך במינון שמתאים לך. נקודה. אם הם יציעו את עזרתם, עליך לשקול בגדול כמה זה יעלה לך לקבל מהם. כלומר, אם ביביסיטר גם כולל את הזכות להגיד לך איך לחיות וכמה אוויר מותר לך לקחת עם כל שאיפה... אולי צריך לתרגל לסרב בנימוס ולהגיד "תודה, באמת תודה, אבל אנחנו מסתדרים" - ולשלם לביביסיטר. או לחילופין להגיד "תודה, באמת לא צריך שתבואו לשמור על הנכדים, אבל אם אתם רוצים לראות אותנו (לא אותם אותנו!!) נשמח אם תבואו ביום X בשעה Y". באופן זה אתה הוא זה שמחזיק את המושכות ביד ומנהל את חייך איך שטוב לך. אתה הוא זה שקובע איך מתי וכמה לראות אותם - ובאיזה מחיר.

 

[nutmeg]

אהה! ושכחתי לגבי אשתך:

היא עצובה ואומללה? צא איתה, פנק אותה, תעשו משהו מטורף ביחד... לא יודעת. הזכר לה שהוריך הם הוריך - אנשים עם מגרעות. הם מתנהגים לא יפה, לא היא. היא בסדר גמור ויכולה לבחור שלא לקחת ללב התנהגות מגעילה ומכוערת של אחרים.

 

[sad/one]

המשך צפוי

טוב , אז למרות שהפנמתי את כל מה שנאמר כאן , ההמשך היה כדלקמן : 1. דיברתי עם אימא שלי ביום שישי בערב בטלפון. 2. טוב , יותר נכון צעקתי. 3. אפילו ניבלתי. 4. לא יכולתי להתאפק. 5. האשמתי אותה במה שקורה , כיניתי את ההתרחשויות "עולם של תכתיבים" ואמרתי לה שהגיע הזמן שתחנך את אחותי , כי זה בטוח לא התפקיד שלי. 6. מאחותי אני מתעלם לחלוטין. 7. אתמול בערב ההורים שלי הגיעו והכל התרכז סביב הקטנה , כאילו לולא היא אין כלום. לאן ממשיכים מכאן ?

 

[אפי היקרה]

חבל שהתעצבנת

אבל אני מניחה שזה היה כבר יותר מדיי בשבילך. אם זו הדרך שבחרת, אז אנא הייה עקבי. קח בחשבון שזה יעלה בהמון צעקות וריבים (מה שהיה גם קודם), אבל אולי ההתעקשות שלך תביא בסופו של דבר להפנמת העניין. אני גם רואה שהמשפחה שלך סובלת מסוג של אמנזיה ממוצעת ולא מסוגלת להתמודד עם דברים כאלה, כך שנדמה לי שההתעלמות מאחותך רק תיהפך לקבועה ורגילה, ואני חוששת ששניכם (אתה ואשתך) תצטרכו לשלם על זה בהמשך העדר העזרה שאתם כל כך צריכים. חבל לי, אבל אם זו הדרך שבה נוח לך, אני מניחה שזה מה שיהיה. מקווה שאולי דברים יזוזו שם, אבל נדמה לי שגם אתה לא מאמין בזה.