נפש טועה

[panter the gangster]

נפש טועה

אני בן 20...חייל. כבר קרוב לשנה אני מתעורר בבוקר בתחושת ריקנות טוטאלית...של כלום לא מספק אותי... אני מחפש משהו...דרך...משהו שייתן לי אושר וסיפוק בחיים האלה...יש שקראו לזה.."הניצוץ היהודי" ניסיתי ליצור שוב ( אני מביים סרטים) ניסיתי לכתוב שוב (אני כותב שירים ותסריטים) ונודעתי לדעת שאני לא מקבל סיפור מהיצירה עצמה..אלא רק מהפידבקים של "ואו איזה יופי"....ניסיתי לאהוב ...אולי זה יתן לי תחושת אושר..ולאחר שנפגעתי הבנתי שלא יתכן שהאושר שלי יהיה תלוי באדם אחר..אלא רק בעצמי.... לא מוצא סיפוק בכלום. אני מתחבר מאוד לדברי קהלת, החכם באדם. שאומר בפשטות....ובפסימיות היו לי כל הנשים שרציתי כל הרכוש שרציתי כל השתייה כל האוכל...היו לי משרתים...הייתי החכם באדם..חקרתי את החכמה ואת הסכלות...ידעתי כמעט הכל.. ועדיין..הבל הבלים..זה לא זה...(בסוף הספר המסקנה של קהלת היא- לשמור את מצוות ה') בכל מקרה.... אני רוצה להגיע..או לנסות להגיע לשלווה....לאושר..נמאס להתעורר ולהרגיש כמו גופה.. יש רגעים בתקופה השחורה האחרונה...והם מעטים...שאני מגיע למן שלווה...אני מרגיש סוג של מרחף...ומרגיש "מעל כולם" מסתכל לאנשים בעיניים ומרגיש חסין ובלתי פגיע..פשוט לא יודע איך להסביר זאת.או איך לקרוא לתחושה הזאת..אבל היא מגיעה לעיתים נדירות..וכשאני בתוך זה...אני יודע שזה יעלם בקרוב..הייתי רוצה לשמר אותה או להיכנס אליה כבקשתי..או לפחות להצליח להגדיר אותה ולהבין מה היא.. לא משנה לי הדרך...יהדות,נצרות,איסלם,בודהיזם,מיסטיקה,אסטרולוגיה ואף קישוש עשבים אם אוכל להשוות מקרה מפורסם של היום לקהלת(עד כמה שאפשר כמובן)-מדונה...כבשה את כל הפסגות המקצועיות שלה..ידעה את תענוגות החיים..עשירה ככורח...נושאה פלוס 2..האדם הפשוט יגיד שיש לה הכל...ועדיין...היא חיפשה משהו אחר...והגיע לקבלה.. ניסיתי לשפש קצת בנושא...אבל מרוב מושגים התבלבלתי....אור מידות ספירות ומה לא.... איני יודע אם אני מאמין ב-ה'...אבל אם אני צריך לאמץ גישה אני יכול לאמר שלדעתי הצנועה..עולם מורכב כל כך..ויצור מורכב כל כך כמו האדם....פשוט לא יכול להיווצר ללא יד מכוונת כלשהיא..ללא תכנון מוקדם... זאת ועוד...אני בטוח..שמוח האדם אינו מסוגל להבין כמעט כלום...וככל שהמדע מתפתח אנחנו רק מבינים כמה העולם גדול ..מורכב...וכמה המין האנושי טיפש מכדי להבינו. לאחר שיריתי פה ובלבלתי נושאים כי מוחי "טעון"... למישהו יש עצה? כיוון? אודה לכם מקרב לב.

 

[עננית נוצה]

תועה יקר...

אני שמחה לבשר לך כי נפל בחלקך הכבוד (המפוקפק...?), להמנות יחד עם חברים מכובדים ונכבדים- קדומים ומאוחרים- שהמשותף לכולם הוא החיפוש אחר האושר , או במילים אחרות: חיפוש אחר משמעות בחיים. בעצם... ה"שמחה" הזו היא די מפוקפקת...

קהלת טוען שהכל "הבל הבלים". קהלת מאד טוטאלי בהכרזתו. נהניתי להבחין בבקיאותך בדבריו של הפסימיסט באדם, אך צר לי לאכזב אותך... לא קהלת הוא זה המכריז: "סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם" (י"ב, 13). המחקר הביקורתי מייחס אמירה זו לעורכים מאוחרים של הספר. אם בקיא אתה בתוכן דבריו של קהלת, אני מניחה כי לא קשה לך להבחין כי תוכנם של פס' 13- 14 בפרק י"ב כלל אינם עולים בקנה אחד עם משנתו של קהלת, שאינו מכיר בהשגחה אלוהית ובצדק האלוהי. אם כן, המבקש למצוא את הפתרון לתעיית הנפש באמונה, אינו רשאי להסתמך על דברי קהלת- התועה הנצחי הזה אינו מחזיק באמתחתו את פתרון האמונה בה'. הפילוסוף אלבר קאמי הולך בקו דומה מאד לזה של קהלת. כמו קהלת, אף הוא מדבר על העולם האבסורדי הזה שהאל "כלא" בתוכו את האדם, והוא דן בדרכים השונות העומדות בפני האדם לחיות במן עולם שכזה. ממליצה לך לקרוא את הספר "המיתוס של סיזיפוס", או, בתור התחלה לשם קבלת מושג, לחפש בגוגל חומר על תפיסת האבסורד של קאמי. פילוסופים שונים יתנו לך מענות שונים באשר לטיבו של האושר, הדברים עמם הוא מזוהה והדרך להשיגו. אריסטו ימליץ לך לאמן עצמך (לתרגל) להיות מאושר- ממש כמו בכל תחום אחר בו אתה מבקש לרכוש לעצמך מיומנות. ואכן, השלווה והאושר חמקמקים הם, במידת מה, ומוטב לו לאדם להשתדל לקנות בהם מיומנות - אף אם הדברים נשמעים, בתחילה, כאבסורדים, הרי שבהחלט ניתן לחשוב על הדרכים היעילות לשם כך. יש שישלחו אותך למצוא את האושר והמפלט ממצוקות החיים "תחת השמש" באמונה הדתית (תהא אשר תהא) או במיסטיקה (אותו כנ"ל). צדקת בדבריך כי לא יתכן שאושרך יהיה תלוי באדם אחר; האושר שלך צריך לצמוח מתוכך, ללא תלות בגורמים חיצוניים (אדם או כל טובה חיצונית שהיא). קהלת סבור כי הסגולה הטובה של הנאה פסיבית מהחיים ( קרי- להיות מאושר בחלקך) אינה תלויה בטובות החיצוניות, ולא נפלה בחלקו של כל אדם: "אֵין-טוֹב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְהֶרְאָה אֶת-נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ; גַּם-זֹה רָאִיתִי אָנִי, כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא" (ב', 24 וראה גם ג', 12- 13). קהלת מביא את עצמו כדוגמא לנכונות דבריו- הנה הוא, יש לו את כל הטובות החיצוניות, ובכל-זאת נבצרה ממנו ההנאה ממה שנפל בחלקו. מסתבר, אם כן, שעצם היותך מוכשר, מצליחן וכו' אינו ערובה לכך שתהיה מאושר... קהלת תולה את סגולת האושר באלוהים (שלפי משנתו מתעלל באדם ומשחק בו), שחלק אותה לחלק מבני האדם באופן שרירותי, בעוד מאחרים- מנע אותה. אריסטו, לעומתו, יאמר לך שאדם מסוגל לקנות לעצמו סגולה טובה זו באמצעות תרגול. וכעת, לאחר ההרצאה המייגעת הזו שלי... מה אתה חושב על הנאמר עד כאן? כיצד ניתן לסייע לך?

 

[nehud]

בוקר טוב וחג שמח לעננית הנוצה

אכן תשובה מעמיקה ורחבה של דברי חכמים - אשמח לשמוע גם את דעת של הפילוסופית " עננית" להבנתי הבלתי מחייבת האושר וגם הסבל הם נקודות המפגש בין "אמונות-הגרעין" (והנישות שלהן) של האדם על החיים - ההוויה והמפגש עצמו עם ההוויה בכל רגע ורגע, באהבה אהוד

 

[עננית נוצה]

חג שמח גם לך, אהוד

גם אני, כמוך, סבורה כי הסבל והאושר הם פירות המפגש שבין השקפות עולמו של האדם, לבין המציאות. אפשר לשכלל הגדרה זו ולהוסיף, גם את נקודת המפגש שבין שאיפותיו של האדם- מעצמו, מן המציאות- לבין המציאות, או ההוויה כפי שהיא באמת. גם זו מניבה אושר, או לחילופין סבל. עוד הייתי מוסיפה גם את טבעו של האדם. כפי שהזכיר כבר קהלת, היכולת להנות מחלקך היא "מתת אלוהים", שלא כל אדם זכה לה. יחד עם זאת, בעוד קהלת, הדטרמיניסט, רואה ב"מתת אלוהים" זו גזירה שאין עליה עוררין ואין בידי האדם לשנותה, אריסטו, לעומתו- שאף הוא מכיר בנטיה טבעית לאדם (בכל תכונות האופי לסוגיהן)- סבור שהאדם יכול לסגל לעצמו מידות טובות באמצעות תרגולן. אני מקבלת את טענתם של קהלת ואריסטו, בדבר נטייה טבעית. יחד עם זאת, אינני סבורה, כקהלת, כי נטיה טבעית היא בהכרח גזרה שאינה נתנת לשינוי. כאריסטו, גם אני סבורה כי ניתן לשכלל מידות הטבועות בנו ולאמן את עצמנו לשם מציאת מקום שונה- כזה הרצוי לנו- על קו הרצף של אותה התכונה. קהלת מתייאש מן העולם האבסורדי, עולם מלא בסתירות, שבו המוות הוא הדבר הוודאי היחיד, והוא מבטל את יתרונו של כל ערך שניתן היה למצוא בעולם הזה. הוא אף אינו מוצא נחמה בעולם הבא- וזאת מפאת חוסר ודאות לקיומו (בהיעדר הוכחות אמפיריות- קהלת שולל את קיומו). כך גם קאמי- הלה רואה במוות את הדבר הוודאי היחיד בעולם, אך במקום להתפס ליאוש, מציע קאמי לאדם למרוד בעולם האבסורדי הזה- להכיר באבסורד שבו, ולהיות מאושר בכל-זאת, על-ידי ניצול כל רגע מהזמן הארעי שנפל בחלקנו (תוך הכרה בארעיותו), כדי לעשות את מה שטוב לו. לטענתו האושר אפשרי גם במציאות האבסורדית- בכך הוא שונה מקוהלת, ודבריו מקובלים עלי. לדעתי, אין מפתח אחד המתאים לאושר אצל כל בני האדם באשר הם. יותר מכל התפלספות- תהא חכמה עד כמה שתהא- חשובה בעיניי נטייתו הטבעית והשקפות עולמו של האדם (קראת להן "אמונות הגרעין). מדיה של פורום מגבילה את יכולתנו לעמוד על טיבו, נטיותיו הפילוסופיות, הפסיכולוגיות והרגשיות של האדם שמולנו. ביעוץ פילוסופי הנעשה פנים מול פנים, כל הפרמטרים הללו (ונוספים) זוכים למלוא תשומת הלב. בהתאם לכך גם ה"שיקוף" והסיוע שמקבל הנועץ מותאמים להווייתו הייחודית, והם מעבר לפילוסופיה כללית גרידא.

 

[zahifodor]

כמה דברים

ראשית, תגובה ל"נפש טועה": אני משיב לך גם כיוצר, גם כמי שחווה את התחושה שאתה מתאר וגם כמי שנעזרים בו לפעמים אנשים עם תחושה דומה. החל מתחילת שנות העשרים לחיינו - רובנו חשים את הריקנות הנ"ל, בעוצמות שונות, מכיוונים שונים, אבל זה צומת לא קל והוא נמצא בדרכנו. מכיר את זה על עצמי ומכיר את זה מלא מעט אנשים שמשוחחים איתי על כך. אחד יקרא לזה ריקנות, אחר יקרא לזה חוסר ודאות, כל אחד יתמודד עם זה אחרת - אחד יהסס ויחפש דרך, אחר ינסה ויטעה עד שיצליח. אתה לא לבד בתחושה הזו, בצומת הזה, והעובדה שאנשים כן עוברים את גיל 30 ואת גיל 40 ואפילו את 50 צריכה להרגיע אותך: יש תכלית לחיים. האושר הוא לא ישות של יש או אין, אלא תחושה הנובעת מסיטואציה, ממקום בחיים, מהבנה כלשהי שמגיעים אליה. יש הסבורים שהדרך אל האושר הוא האושר עצמו, יש הסבורים (כמוני, לעת עתה) שבאיזשהו שלב במהלך הדרך בה אנו הולכים נגיע לנקודה שנוכל לכנותה אושר. בכל אופן, מותר לך לחוש תשישות מהחיפוש, אך אל לך להתייאש. הנקודה שמעניין אותי לבדוק היא האושר הנובע מן הפנים: לפני מספר שנים החלטתי גם אני שהאושר שלי לא יכול להיות תלוי במישהו אחר, והתחלתי בחיפושים אחר ה"מקום שלי" בחיי. במהלך הדרך הזו הצטברו בי עוד ועוד מחסומים, עד שהגעתי למצב שבו אני "בטוח" ו"בלתי פגיע". חשבתי שאין קל יותר מלהיות תלוי רק בעצמי, אלא שהיום, כאשר אני זקוק לאינטראקציה - אני מדיי חסום מכדי לאפשר לה להתקיים. כיום אני מחפש להיפגע, ולו רק כדי לדעת שעדיין אני יכול להרגיש. אני מחפש את הכח שירסק בי את כל החומות שיצרתי סביבי. לכן, מנסיוני, אני ממליץ לך לא לתת לעצמיות הזאת להשתלט עליך, לא לפרש את המושג "אושר פנימי" כחוסר אינטראקציה טוטאלי עם סביבתך והימנעות מחשש לפגיעה. הטבע יצר אותנו כחלק מסביבה, בטווח הקרוב אולי תהייה פחות מרוסק, אך ככל שיעבור הזמן זה רק יחריף את תחושת הריקנות שלך, משום שמחסום מונע כניסה לא רק של הדברים הפוגעים אלא גם - ובעיקר - של הדברים הממלאים. לכן, עננית, יש לי קצת בעייה לקבל את הסברה שהאושר שלך צריך לצמוח מתוכך. אנחנו חלק משרשרת חשמלית, החשמל אמור לזרום בנו כל עוד אנחנו מחוברים. מכל הנסיונות שלי לתלות עצמית, להישען על עצמי, לתת לעצמי גב - יצאתי קשה יותר, נוקשה יותר ועם כאבי גב פיסיים - שאני משוכנע כי למצב הרגשי יש בהם חלק ניכר, אם לא מלא.

 

[עננית נוצה]

ועוד כמה דברים...

ראשית, מברכת אותך על הצטרפותך לפורום. מהאופי האינטיליגנטי של דבריך, אני מתרשמת כי תרומתך לו תהיה ברוכה. תחושת "ריקנות", "חוסר ודאות" או "תעיה/ תהיה של הנפש", אכן אופיינית לגילאי העשרים המוקדמות; האדם נפרד מהמסגרות הבטוחות (יחסית) בחייו- בי"ס, צבא- וכעת, כבוגר, הוא "מושלך" אל עולם המצפה ממנו (כפי שגם הוא מצפה מעצמו) למצוא בו את מקומו- בין אם מדובר בבחירת תחום לימודים, תחום מקצועי, מציאת בן/בת זוג לחיים ועוד. כל אלה ועוד מאפיינים את ספקטרום התהיות של האדם הצעיר (ולרוב- המוכשר, זה שעומדות בפניו אפשרויות בחירה מגוונות- עניין מבורך לכשעצמו, אך מגביר את הבלבול והתהייה). חיפוש הדרך האישית, אכן מורכבת לרוב מנסיון, תהייה וטעיה. אינני חושבת כמוך, כי העובדה שאנשים עוברים את גיל 30, 40, 50 ועוד (עד 120) מסייעת כדי להוכיח משהו- בודאי לא כי יש תכלית לחיים. התהייה, ובעקבותיה התעיה, חיפוש תכליות בחיים וחיפוש אחר האושר (פשוטו כמשמעו) אינן פוסקות עם חלוף השנים וההתבגרות הכרונולוגית. ובכלל, האם לדעתך ניתן למצוא "תכלית לחיים"? ה- תכלית, של רוב בני האדם, אם לא כולם, תכלית התכליות היא מציאת האושר. והנה חזרנו שוב לראשיתו של המעגל... מסכימה עם דבריך כי האושר הוא תחושה הנובעת מסיטואציה, ואינו יישות, של יש או אין, בפני עצמה. אם נשוב לרגע אל ידידנו קהלת, הרי שקהלת מבטל את ערך השמחה בטענה "מַה-זֹּה עֹשָׂה". כוונתו היא ששמחה מאותם דברים קטנים (מיני בידור ושעשועים וכיו"ב) מעצם טיבה היא כמו סם המקהה באופן רגעי את החושים ואין טבעה להמשך בהתמדה, ולכן הוא מכנה אותה "הבל", ולמעשה מבטל את ערכה כ"יתרון" משמעותי בחיים. קהלת מחפש אחר אותו "יתרון" בחיים שהוא בר-קיימא, כזה הנמשך בהתמדה. האם יש כזה? אני תוהה... אם כך, לדעתי, צריך האדם לדעת כי תחושת האושר לא תמצא לו רק במציאת "תכלית לחיים", אלא מתוך הדברים הקטנים דווקא, מתוך השמחות הקטנות הללו- ומהן עליו ללמוד לשמוח, מהן עליו לשאוב את אושרו. כיועצים (בין אם באופן פורמאלי או לא), עלינו לנסות ולחזק את היכולת הזו באנשים הפונים לעזרתנו. ואולי מוטב שלא לחפש "תכלית לחיים" אלא לפרוט את התכלית המבוקשת לאוסף של תכליות קטנות יותר וברות השגה. כך גם ה"אושר" יהיה מצוי יותר, חמקמק פחות. וכעת באשר לטענתי כי האושר צריך לצמוח מתוכך; בדבריך כתבת כי אתה ממליץ ש"לא לפרש את המושג "אושר פנימי" כחוסר אינטראקציה טוטאלי עם סביבתך והימנעות מחשש לפגיעה". מסכימה אתך בכל פה. יתכן שלא הובנתי כראוי. כוונתי היתה שאין אדם צריך לתלות את אשרו בגורמים חיצוניים (אנושיים, חומריים או אחרים), אשר רק במציאותם או היעדרם יקום או יפול אושרו. האדם הוא יצור חברתי ואינטראקציה מוצלחת עם זולתו חיונית לו ביותר. קשרים חברתיים, אהבה... החיים אינם שלמים ללא אלה והאדם ימצא עצמו בודד (כבר הרחבתי בפורום את ההתייחסות בעניין זה לפני כשנה). אולם מה רב הוא ההבדל בין מציאת סיפוק ואושר ביחסיך החברתיים ובחיי האהבה שלך, לבין תליית אושרך באדם זה או אחר. המילים: "בלעדיך אני בעצם כלום" טובות אולי לשירים, אך אוי לו לאדם שחי אותן על בשרו. ונכון ש"פתיחת הלב" עלולה להביא בעקבותיה גם כאב, אך מי שאינו יודע כאב מהו, לא יכיר גם את האושר (הדברים מוגדרים ע"י ניגודם. דאו דה צ'ינג- נכון, אהוד?). אגב, הבט בחתימה של דבריי. ההכרזה הזו היא אולי טוטאלית במידת מה, אך היא משקפת את עמדתי באשר לחיים.

 

[zahifodor]

תודה על הברכה, אני שמח להצטרף

שגיתי כשכתבתי שחיים לאחר גיל 50 מסייעים להוכיח שיש תכלית בחיים, נכון יותר אילו אמרתי שעל אף הריקנות והחוסר המלווים את רובנו החל מתחילת שנות העשרים עדיין אנשים ממשיכים לחיות, מגיעים לגילאים מאוחרים יותר, ובכל יום מגלים עוד גרגיר בפאזל העצום הזה שאמורה לצאת ממנו איזושהי תכלית. החיפוש אחר האושר נמשך כל החיים ואוי לנו אם לא, שהרי השאיפה לאושר היא אולי השאיפה הגדולה ביותר, ומה אנו שווים ללא שאיפות? לא נרצה להתקדם, לא נחשוב שיש עוד לאן להגיע ונהייה תקועים במקום. תקיעות זו חריפה יותר מתקיעותו של "נפש טועה" במשבר-צומת-גיל העשרים. עמדתך באשר לחיים, זו המוכרזת בחתימתך, היא עמדה מאוד נכונה בעיניי ואני מנסה לאמץ אותה כבר תקופה ארוכה, אלא שלא די לקבל אותה כרעיון, יש להפנימה ולחיות על פי דרך זו. הפנמה זו דורשת זמן, פתיחות מסויימת ותרגול יומיומי - טרם הצלחתי להפנים את הגישה הזו, ובטוח שאני לא היחיד. גם צחוק וגם אהבה הן פועל יוצא של אינטראקציה כלשהי, קשה לי כרגע לחשוב על דרך לצחוק ללא טריגר הנובע מסביבה כלשהי או לאהוב ללא מושא כלשהו.

 

[עננית נוצה]

הפנמה ויישום

כל רעיון שהוא, כל תובנה, אין די בהכרזתם בלבד. כפי שטענת- נדרשת הפנמה, ובעקבותיה- יישום, אימוץ אותה התובנה כדרך חיים. אימון ותרגול הן מילות המפתח בדרך לקניית הרגלים חדשים/ שיפורם של הרגלים קיימים (קרי: יישומן של התובנות שהפנמנו). כשאני מדברת על "צחוק", כוונתי היא להיותו של האדם מסוגל לחייך, להאיר פנים אל העולם. הדבר בא לידי ביטוי בטיב התגובה שלנו כלפי זולתנו. אני מאמינה כי סיגול היכולת הזו לחייך, ככה סתם כאלו כלום, פותחת את הלב, משכללת את התקשורת הבינאישית, מגדילה את הכריזמה. בקיצור- עושה רק טוב לאדם. המסוגלות הזו מאפשרת לנו גם לצחוק ביתר קלות- צחוק מכל הלב שכזה- גם מדברים פעוטים כביכול. כשהגעתי לתובנה הזו, לפני שנים, והפנמתי אותה, זמן האימון לשם יצירת ההרגל היה קצר. יכולה רק לומר שהשתלם לי בגדול!

באשר לאהבה... לאהבה פנים רבות. גם אהבת הבריות היא סוג של אהבה, אף היא ממלאה את הלב ואף אותה, לדעתי, ניתן לסגל באמצעות אימון. אולם באשר לאהבה בין ההיא להוא... נדמה כי הכל כמהים כי תמלא את לבם. לעולם אין להרפות מן הנסיון להשיגה ובאמצעותה לחיות- בכל מובנה של המילה.

 

[ישראל שורק]

לגזור ולשמור את תגובת ע.נ.

 

[bendowa]

אולי כיוון

שלום שמי סבסטיאן. אני מתרגל זן בודהיזם במסורת הסוטו זן. התירגול הזה הוא בעצם ישיבה דמומה מול הקיר ושחרור המחשבות. אני מאד מזדהה עם מה שכתבת. הייתי במקום דומה. אני מתרגל יום יום ואתה מוזמן להצטרף אלי. לפרטים נוספים הכנס ל http://www.bendowa.net/heb/index.htm אני מזמין גם אחרים שמעוניינים לתרגל ברצינות את דרך הזן הבודהיסטית להצטרף אלי. חשוב לי להדגיש שאני לא מורה ואני לא מתיימר להיות כזה. כל מי שרוצה לתת לזאזן (מדיטציית ישיבה) להיות המורה שלו או שלה מוזמן. פנתר יקר, יש גם הרבה עשבים בגינה שאתה מוזמן לעזור לי איתם. חג שמח

 

[סינתטית אפריורית]

תהיית הנפש

אינה טעות ולא בהכרח נפש תועה... עד כמה שזה יישמע לך מוזר- נדמה לי שאתה בדרך הנכונה. (אמרתי מוזר לא? ) . אם אכן תקרא טוב טוב את דבריה של עננית נוצה המתארת בפרוטרוט את כל אותן דרכי מהמורות של אותם גדולים יותר וגדולים פחות שחיפשו את משמעות החיים. נדמה לי שאתה קצת בבחילה קיומית כמו שאומרים בז'רגון האקסיסטנציאליסטי. אל דאגה . זה מבשר טובות. מהו השלב הבא? לשבת ולקחת החלטות הנובעות מבחירה אישית טוטאלית ולקחת את מלוא האחריות עליהן. אבל זה מאוד אינדיבידואלי.

 

[עננית נוצה]

ממממ... ../images/Emo13.gif

"גדולים יותר וגדולים פחות"... ובכן- מהי הירארכיית הגדלים, לדעתך? מוצאי חג שמח, יקרה...

 

[סינתטית אפריורית]

מוצאי חג שמח גם לך יקירה ../images/Emo13.gif

בקשר לגדולים... אסוציאציה הדוניסטית לחלוטין

נו, טוב עכשיו ברצינות : אלו שהשאירו חותם וריגשו אותי עד נימי נשמתי... יאפ , כנראה שבכל זאת הדוניזם נכנס כאן.

 

[עננית נוצה]

../images/Emo6.gif

 

[שלומית זאת אני]

נפש פילוסופית משהו יש לך ../images/Emo60.gif

היה כיף לקרוא הגיגיך... קל וחומר שנאמרו מאדון כזה צעיר. קהלת אכן נותן פרופורציה לחיים האנושיים, למטרה ולדרך. מהכתיבה ניתן להרגיש כי עוברת עליך תקופה מאד קשה במישור האישי, משהו שם ירה לך היישר בלב ופצע אותו, כשההשלכה היא על החופש שלך. לפעמים אנשים חושבים שאם אומרים להם להרגע, לחשוב, לחוש ולהגיע למסקנה מתוך תוכך, אז מדובר באיזו פסיכומיסטיקה בגרוש. אני לא מאמינה שדברים הם מוחלטים בחיים, כמו שאין אדם שהוא מוחלט, כך המציאות והמרכיבים אותה לא יכולים להיות מוחלטים והגדרתיים, למרות שאחד הרצונות הגדולים של האדם הוא לקבל הגדרה. קהלת, גם אם מדובר באיזו בדיחה, מדבר על חוכמה שהיא קצת יותר גבוהה מהמצויה כאן. קהלת מדבר על מצב ש"אין חדש תחת השמש"..זאת אומרת הוא מרגיש שהדברים נעשים נדושים וההתפעלות וההתלהבות שלנו למראה חדש לא אמור לגרום לנו לכזאת התרגשות, כי הכל סובב סביב אותו הדבר. אל תתלה את אושרך ברצון למצוא אם קיים בורא עולם או לא, תתמקד באמונה שלך האישית, במה שאתה מאמין אבל קודם כל תאמין בעצמך, תראה לאילו כיוונים חדשים היית רוצה להגיע ולגוע, לאילו אנשים היית רוצה להתחבר ולהשיג, לאיזו בת זוג אתה חפץ ותרצה ללכת איתה הלאה ולתחומים השכליים המעניינים אותך. שים לב למה שעושה אותך מאושר, תזכר בתחושות ובתמונה החזותית שהזכירה לך את אותה תחושה, זכור את זה ממש טוב, תתמקד באותה תחושה וכשלא טוב ועצוב, הפעל את אותה תמונת מצב בזכרון שלך וחייה את אותה תחושה זכורה. אני מאחלת לך הרבה אושר והגשמה. שלומית

 

[עננית נוצה]

צר לי, אך...

לא ממש הצלחתי לעמוד על כוונת דברייך במשפט: "קהלת, גם אם מדובר באיזו בדיחה, מדבר על חוכמה שהיא קצת יותר גבוהה מהמצויה כאן". 1) קהלת אינו אחד שידוע בחוש ההומור שלו. ובכן, של מי היא הבדיחה? שלו? שלנו? 2) תיאור המקום "כאן" אף הוא מעט בעייתי לטעמי. הבהרה...?

 

[panter the gangster]

מתעסקת במקרה ב-NLP?