נפש הים.
יום של שמש וחום שנח על כדור הארץ ´גרר´ אותי אל הים. לבשתי את השמלת חוף הכחולה שתמיד מזכירה לי מקום של חופש,ים, חופים ושקט פסטורלי. יצאתי רק אני, שמלת החוף שלי, משקפי השמש שלי ובדולינה. ממרחק רב הצלחתי להריח את הים. הריח שיכר אותי, החליש אותי, גרם לי להרגיש את החושים. המוח רפה מכל חשיבה מניח לריח להציף ואז ראיתי אותו. הקסים אותי כמו בפעם הראשונה. מתאהבת בו כל פעם מחדש. ראיתי אותו וידעתי- אני בבית. תחושת בטחון שרק הוא מצליח להעניק לי. הים הענק הזה. שאתה מביט לעבר האופק ושואל-´האם יש שם משהו מעבר?´ מסוג השאלות שאת תשובותיהן אנו כבר יודעים ובכל זאת שואלים. פרשתי את עצמי על החול, נותנת לגרגיריו ללטף את רגלי, את גופי, את שערי. מרגישה את החופש הזה. ניסיתי להעמיק בספר, ללא הצלחה. מצאתי את עצמי בוהה בים, בגלים, באופק. נותנת למחשבות להציף, בוחנת את חיי ומגלה כמה הוא ואני דומים. מגלה שהעלמתי את החבר הותיק הזה מחיי ופשעתי כלפי עצמי. רק הוא מצליח להעניק לי את השקט, את ההגיון. רק הוא מכניס דברים שנראים נוראיים לפרספקטיבה הנכונה- או שזו בעצם אני שנותנת לו לפייס אותי?- מה שלא אחשוב. הוא אני. ובחרתי להיות הוא. אני יודעת שהניק שבחרתי ושימש אותי עד כה נראה נורא. מייקי הצליחה לתאר לי איך זה נראה מהצד, כמישהי ששרשרת ענקית תלויה על צוואר.נשמע מזעזע- באמת. ופתאום הבנתי שזו לא אני. ש כלואה בכלל לא מתאר אותי. (מייקי-תודה על ההארה). הבילוי בחברת החבר הטוב הזה, הוליד את השם החדש. דרך חדשה?- אולי. אני אתכם בשם חדש.
יום של שמש וחום שנח על כדור הארץ ´גרר´ אותי אל הים. לבשתי את השמלת חוף הכחולה שתמיד מזכירה לי מקום של חופש,ים, חופים ושקט פסטורלי. יצאתי רק אני, שמלת החוף שלי, משקפי השמש שלי ובדולינה. ממרחק רב הצלחתי להריח את הים. הריח שיכר אותי, החליש אותי, גרם לי להרגיש את החושים. המוח רפה מכל חשיבה מניח לריח להציף ואז ראיתי אותו. הקסים אותי כמו בפעם הראשונה. מתאהבת בו כל פעם מחדש. ראיתי אותו וידעתי- אני בבית. תחושת בטחון שרק הוא מצליח להעניק לי. הים הענק הזה. שאתה מביט לעבר האופק ושואל-´האם יש שם משהו מעבר?´ מסוג השאלות שאת תשובותיהן אנו כבר יודעים ובכל זאת שואלים. פרשתי את עצמי על החול, נותנת לגרגיריו ללטף את רגלי, את גופי, את שערי. מרגישה את החופש הזה. ניסיתי להעמיק בספר, ללא הצלחה. מצאתי את עצמי בוהה בים, בגלים, באופק. נותנת למחשבות להציף, בוחנת את חיי ומגלה כמה הוא ואני דומים. מגלה שהעלמתי את החבר הותיק הזה מחיי ופשעתי כלפי עצמי. רק הוא מצליח להעניק לי את השקט, את ההגיון. רק הוא מכניס דברים שנראים נוראיים לפרספקטיבה הנכונה- או שזו בעצם אני שנותנת לו לפייס אותי?- מה שלא אחשוב. הוא אני. ובחרתי להיות הוא. אני יודעת שהניק שבחרתי ושימש אותי עד כה נראה נורא. מייקי הצליחה לתאר לי איך זה נראה מהצד, כמישהי ששרשרת ענקית תלויה על צוואר.נשמע מזעזע- באמת. ופתאום הבנתי שזו לא אני. ש כלואה בכלל לא מתאר אותי. (מייקי-תודה על ההארה). הבילוי בחברת החבר הטוב הזה, הוליד את השם החדש. דרך חדשה?- אולי. אני אתכם בשם חדש.
