נפצעתי, נפגעתי.

[דניאלו 18]

נפצעתי, נפגעתי.

אני דניאל, חייל קרבי, בן 19. לפני שבועיים נפצעתי ברגל..במהלך השבועיים האחרונים אני בבית, שוכב במיטה. מידי פעם הולך לאכול, מידי פעם למחשב. בדרך כלל אני בן אדם עם המון אמביציות, מאוד עצמאי, שמח. במהלך השבועיים האלו, אני מרגיש שהמון נלקח ממני, אני חי בבית כמו פרזיט, אני צריך שיכינו לי אוכל, שישטפו בשבילי כלים, שינקו אחריי את המקלחת.. בנוסף, חבר ממש טוב שלי התחיל לצאת עם מישהי בדיוק ביום שבת ואז זה היכה בי. היכתה בי תחושת העצב, מרגיש בודד. כל כך רוצה לאהוב מישהי, שמישהי תאהב אותי בחזרה. אילו הייתי בצבא, לא הייתי מרגיש את תחושות ה"לבד" האלו כל כך חזק. הזמן היה עובר. אבל בבית הזמן מסרב לעבור. אני יודע שהמצב זמני, דברים ישתנו לטובה... אבל עד אז... חייב להיות חזק.

 

[פוטרית]

לפחות אתה מבין..

שאתה צריך ליהות חזק ולצאת מזה, זו כבר התחלה טובה. מצטערת לשמוע על הפציעה, איך זה קרה? פגיעה רצינית (משהו בלתי הפיך חלילה או...) או לא כ"כ? תאמין לי שתחושת הבדידות שהתחלת להרגיש בהחלט תתכן בגלל המצב הנוכחי ומה שחסר לך עכשיו היא לא בדיוק בחורה . אתה רק צריך משהו שיהיה שם ויקשיב, יכול להיות שאני טועה תקן אותי אם כן. אתה כותב שאתה מאד רוצה לאהוב מישהי,היתה אחת כזאת עד כה? אולי התחושה באה בעקבות געגועים למישהי מסוימת? אני מאחלת לך יום נעים במיוחד. רפואה שלימה.

 

[דניאלו 18]

ממ

הפציעה איננה בלתי הפיכה (לפחות לאור הדברים שאני יודע עד כה)... למזלי לגבי תחושת הבדידות, אני חושב שזאת תופעת לוואי של הריקבון בבית...אני רגיל לעבודה נונ-סטופ בצבא.. ופתאום בבום אני לא עושה כלום כבר שבועיים. הייתה אחת כזאת עד כה, במשך שנתיים...אבל הקשר הלך ודעך, אני לא מוכן להתפשר - אז חתכתי. מאז התגברתי (היה לפני חודשיים). התחושה לא בעה בעקבות געגועים למישהי - אלא געגועים למשהו - לקשר חם. תודה רבה על התגובה המועדדת יום טוב

 

[כולם אוהבים את ישראל]

תתחזק בחור!

קודם תן לפציעה שלך להחלים לאט לאט זה בסדר נפצעת לא עשית את זה בכוונה תן לפציעה להחלים אחרי זה אני בטוח תחזור לחיים ה"רגילים"

 

[אדם אוהב וחושב]

תגובה

אם נפצעת קשה סביר שיצטרכו לטפל בך ואל תרגיש פרזיט. נסה אם תוכל להתקשר לאנשים שאתה אוהב ושמיודדים אתך ולשוחח אתם. אולי תזמין מישהי לביתך אחרי כמה שיחות טלפון. האוהבים אותך ירצו לעזור לך ולהקל עליך עם הפציעה.

 

[אדלשה]

דניאל היקר!

אני מרגישה את הכאב שלך. אתה צודק בזה שאתה אומר שבבית הזמן מסרב לעבור. למרות שלזמן יש את הקצב שלו, עדיין יש לנו תחושה כזאת כפי שאתה מתאר ברגע שמשעמם לנו. אני לא סתם כתבתי את המילה- משעמם. אולי אתה צריך תעסוקה אחרת שתענין אותך. האם יש משהו שאתה אוהב לעשות ויכול כרגע מבחינה פיזית? תחביב כלשהוא. לדעתי זה יכול לעזור מאוד. אם אתה מעונין, תכין רשימה של דברים שנראים לך, ותכתוב לי אפילו כאן, ואני מוכנה ללכת איתך צעד אחרי צעד בשביל שתהיה מסופק. עד אז.. תהיה חזק! אדל מאמנת אישית מעסה מרפאה פיזית דרך אלמנטים מהאימון. [email protected]