נפל לי האסימון

נפל לי האסימון

תודה לאלוהים! זה קרה אחרי כל כך הרבה סבל וייסורים וחיים בתוך פלונטר אינסופי. אחרי שמישהו נוסף (מתוך כל כך הרבה קשרים שהרסתי מתוך בורות וחוסר מודעות לכך שזה בגללי) שבא לנטוש אותי סוף סוף טרח להסביר לי מדוע הוא עושה זאת: בגלל שאני אדם שיטחי, חסר רגש, אינטרסנט רואה באנשים רק מטרה וכלי לסיפוק הצרכים האישיים שלהם. והכי כואב זה שאני כבר לא יכולה לשקר לעצמי יותר בעניין הזה - ואני מודה שהוא צדק (הרגשתי שזו האמת). אפשר לומר שממש הרגשתי שנפל לי האסימון באותו הרגע - אני לא מצליחה לשמור על קשרים עם בני אדם לטווח הארוך, וגם לא לקצר וזאת בשל חוסר הרגישות שלי כלפי הסביבה. זה גם מחבר לי הרבה חלקים בפאזל כישלון יצירת קשרים חברתיים! אף פעם לא היה לי באמת אכפת מה אחרים מרגישים ( רע להם, כואב, עצוב, נעים, מציק, טוב...) חשבתי שאני יודעת מה זה רגש , עד שפקחתי עיניים וגיליתי צד נוסף באישיות שלי שלא הייתי מודעת לקיומו (לא סתם כל תהליך ההכרה והצלילה פנימה - בין התהליכים הכואבים שיכולים להיות). היחס שלי לאנשים הוא כל כך אלניטי וביקורתי ואני עדיין מרגישה שאין לי שמץ של מושג איך זה להרגיש משהו בתוך עצמי... או להזדהות רגשית עם אדם או להעניק לו יחס של אכפתיות וחיבה. גם עכשיו החיים שלי מתנהלים בצורה די שגרתית - לימודים\ עבודה\שינה (ימי חול), ניקיון\אינטרנט\ טלויזיה (סופ"ש) -ו זהו!
והאמת כל יום זה אותו התקליט. העניין הוא שאני לא מרגישה שאני צריכה להשתנות - אני פשוט יודעת את זה! לא יודעת איך להסביר, אבל יש כאן משהו מסריח בשגרה הזאת. אני לא מסוגלת שלא לקשר את זה לרגש. הרבה פעמים אני בוכה ואני על כך שאני צריכה לעשות משהו עם התחושה הזאת, למלא את הריקנות במשהו שחסר לי. לפחות עכשיו הוקל לי אחרי שהבנתי את פשר ההתרחקות של אנשים ממני - יש בהם משהו חי ופועם שחסר בי, יש להם - לב!
אני בנאדם קר וחסר רגישות (לפעמים אפילו אכזר). וזה לא עוזר להתחיל לחבב אחרים או לעניק להם מעצמי - כי זה לא בא לי בנוח, בטבעי, גם אחרי שאני עושה זאת - אני מרגישה לא אני עצמי. נכון, אז למדתי כל החיים להיות לבד. אין לי אף אחד לדבר אליו (אני מתכוונת דברים שלא מספרים לכל אחד או אפילו לחברה' מהעבודה או ללימודים). הפורום זה המקום היחדי (
) בו אני שופכת את הדברים בצורה כזאת, זה אכן נותן פורקן מסויים (אמנם בצורה הכי שטחית ווירטואלית שיש - אבל לפחות משהו...), וזה לא משנה כמה אני אנסה לשכע את עצמי שבאמת קיים עבורי כאן המקום הכי בטוח ולא ביקורתי (וזאת הסיבה למה אנשים רבים כל כך נוהרים אל הפורומים בעת מצוקה), אבל איפשהו בתוך תוכי.... זה מהווה גם סוג של בריחה ואי התמודדות עם עצמי ועם המציאות. אז עכשיו אחרי שברור לי ( בצורה הכי מעורפלת שיש) למה אין לי חברים (אפילו חבר\ה אמיתית אחת) ולמה אני מוצאת את עצמי תמיד בצד, חוץ מדמעות, אני לא מצליחה להגיע לנקודה המרכזית כלשהי... כנראה יש משהו ממכר בכל הסבל והכאב הזה שאדם מביא על עצמו, אחת הסיבות שאני יכולה לעלות על דעתי היא שישנם אנשים אשר יכולים ללמוד את שיעורי החיים רק בדרך הכי קשה שיכולה להיות (כי מי שלא יודע ללמוד מטוב - ילמד מרע).. .. האם זה נשמע הגיוני שבאדם יכאיב לעצמו נפשית בצורה הכי מתעללת שיש ?! כלומר בגלל שהוא לא יודע להרגיש שום דבר אחר (והרי הוא חייב להרגיש מ-ש-ה-ו ) אז ברירת המחדל המתבקשת היא - סבל וייסורים! בינתיים לא מצאתי שום הסבר אפשרי הגיוני אחר שיוכל לתת סיבה למה אני מביאה את עצמי את כל הדברים השליליים כמו התעללויות, השפלות, התרחקות של אנשים ותחושות נחיתות הללו (מעגל שחוזר על עצמו באופן קבוע) ומה הסבל משרת אצלי.- את הרגש!!! הגיוני, לא?
 

Seeker68

New member
את כנראה באמת מכורה לרחמים עצמיים...

לפי 4 הסכמות, את לא אמורה לקחת מה שאומרים לך באופן אישי... נסי למצוא דרך לאהוב ולקבל את עצמך, אח"כ תוכלי למצוא מקום ולב גם לאחרים. תבדקי עם עצמך את האפשרות להוריד קצת את קצב החיים והמרדף (מחויבויות). ולהשקיע יותר זמן בהתבוננות עצמית וגם בפירגון עצמי (לשנות את סדר העדיפויות).
 
אתה כנראה מכור לשפוט אחרים...

לפי 4 הסכמות, אתה אמור לשמור על טוהר המילה ולא להעביר רעל בדבריך אדוני הנכבד. תרשה לה לעבור את המסע שלה בדרך שלה, תרשה לה להתמודד ולא לשפוט אותה או לחנך אותה. זה נכתב בהקשר לשורות הפתיחה של אדוני הנכבד ואל תיקח אותי באופן אישי ותודה מראש. בהקשר לשאר מילותך ללא שלוש נקודות כתבת נהדר וכל הכבוד לך על הפרגון הלבבי. תודה רבה על השיעור ולמדתי ממך המון
שולח לך וגם לך אור ואהבה הצעיר הנצחי
 

Seeker68

New member
תשים לב, גם אתה שופט...

אתה שופט את מילותיי הראשונות כ"רעל" ואח"כ שופט את מילותיי האחרות כ"כתיבה נהדרת" וכו'. שיפוט... בקשר למסע שלה. היא בחרה להצליב לרגע את המסע שלה עם הנוכחים בפורום הזה. היא העלתה את בעיותיה כאן, בכדי לשתף ובכדי לקבל תגובות ולשמוע רעיונות לפתרון השאלות המציקות לה. כמו כן, היא בעצמה כתבה שהיא מכורה לסבל, אני בסה"כ נתתי לחלק מהסבל שלה שם - "רחמים עצמיים". לא יודע איך אתה רואה בזה רעל. כל מה שכתבתי בא מתוך כוונה אחת, לעזור, לשבור מעט את תבנית התקיעות שלה. ואם מילה אחת שלי יכולה ליצור מעט זעזוע שיעזור, מה טוב, ואם לא, עשיתי כמיטב יכולתי... מאחל הרבה אור שיאיר לכולם את המקומות החשוכים בועז
 
תשים לב, לקחת אותי באופן אישי...

מצידי אין הסכמה עם מילותיך ולא לוקח אותך באופן אישי. תודה רבה על ההארה בכוונותיך בתגובה בעוז
הצעיר הנצחי
 

Seeker68

New member
ממש לא לקחתי אותך באופן אישי,

אני בסה"כ משקף לך... אבל זכותך לחשוב/להרגיש כך. אני מעדיף שהשרשור הזה לא יהפך להתנצחות אגואית אז, מכל הלב, כל טוב לך
* אני לא מכיר אדם בעולם ואני הראשון בהם, שאין לו פינות וזיזים ללטש אז...
 
../images/Emo41.gif תודה על המראה ../images/Emo41.gif

היא באמת האירה את הכוכב הפנימי שלי.
"מכל מלמדי השכלתי" אז בטח ובטח גם ממך איש יקר. בועז ידידי רב תודות מכל הלב. בברכת אור ואהבה. הצעיר הנצחי
 
נפל לך האסימון????....

תרשי לי לומר לך שחשתי המון כאב ויחד עם זאת התעודדתי שבעצם את סתם מחמירה עם עצמך לדעתי את אינך אדם חסר רגשות וכל מה ששפטת ותארת את עצמך (גם אם אינני מכירה אותך) אין לי כל ספק שיש בך המון רגש ואיכפתיות ואת שופטת מתוך הראיה והנסיון שלך בצורה קורקטית ואולי... אינך יודעת ומרשה לעצמך להביע זאת עם רגשות את יודעת... לי יש (וזה רק בתחושותיי) שאת אישה חזקה מאוד מצד אחד שאת לא מאלה שמרשה לעצמך לחלוק את הקושי, הכאב, הפחד, ולבקש עזרה את כל כך חוששת להחלש לאבד מכוחך בכך שתרשי לעצמך להביע ולחשוף את רגשותייך ואת הרכות שבך ובטח אינך מעיזה לבקש עזרה בשום עניין אני מציעה לך לשאול את עצמך ברגע של התבוננות עצמית את השאלה למה? בכל פעם שאת שופטת את עצמך אין לי ספק שתגיעי לנקודה שממנה את פוחדת להודות ולקבל בעצמך חיזקי ואימצי אילנה
 
ביקורת סביבתית

נכון אמרת שאני "לא מאלה שמרשה לעצמך לחלוק את הקושי, הכאב, הפחד, ולבקש עזרה את כל כך חוששת להחלש לאבד מכוחך בכך שתרשי לעצמך להביע ולחשוף את רגשותייך ואת הרכות שבך ובטח אינך מעיזה לבקש עזרה בשום עניין ". אני באמת לא מוציאה דברים החוצה (למעט פורומים או באופן אנונימי). את התשובה למה אני עושה זאת - אני מנחשת שזה בגלל ביקורת ושיפוט מצד החברה, שלא יקבלו אותו, יתעלמו ולא יבינו, כי אחרי הכל, לכל אחד יש שק של חרא שהוא נושא על גבו - אז למה למשיהו יהיה אכפת מצרותיו של האחר?
 
כן כן

אמרת כל כך יפה : "את אישה חזקה מאוד מצד אחד שאת לא מאלה שמרשה לעצמך לחלוק את הקושי, הכאב, הפחד, ולבקש עזרה את כל כך חוששת להחלש לאבד מכוחך בכך שתרשי לעצמך להביע ולחשוף את רגשותייך ואת הרכות שבך ובטח אינך מעיזה לבקש עזרה". נכון, היה ועדיין יש בזה מהאמת. וכן, עכשיו, אחרי שאני מתחילה את מסע ההתבוננות פנימה - אני מגלה דברים כל כך מגעילים וכבדים שאני נרתעת מעצמי: כמו זה שהאני אגואיסטית, חסרת לב, ופחדנית... כן... למרות שאני שונאת להודות בזה, אך עדיין קיימים בי פחדים שאין לי אומץ להודות בהם.
 
תעצרי...

קשה לי לקרוא אותך אומרת את הדברים האלה עליך... "אני מגלה דברים כל כך מגעילים וכבדים שאני נרתעת מעצמי: כמו זה שהאני אגואיסטית, חסרת לב, ופחדנית..." יש לי תחושה שאת מחמירה עם עצמך תביני לכל דפוס התנהגות יש לו סיבה להתקיים דפדפי בחייך ותפני שאלות ה"למה?" אני ככה וככה ואין לי ספק שהם נוצרו עקב פחד, אירוע שגם לך לנהוג כך כדי לגונן על עצמך גם אם היום את עצרת והתבוננת ונוכחת להכיר בתכונותייך (השליליות) אולי זה הזמן לרפא, לפורר, לקבל, לשנות כל מה שתחליטי לאחר התבוננות וגלגול לאירועים שגרמו ונוצרו ההסכמות האלה לנהוג כך העיקר שתגיעי עם עצמך לקבלה והשלמה ודעי לך שאין שלמות (גם לא בי) אך למדתי לאהוב את מה שאני ולקבל גם חלק מהמגרעות שלי שוב העיקר להיות שלם=השלמה עם עצמנו בהצלחה
 

TheGreatNut

New member
שלום ובריאות לך ../images/Emo140.gif

רציתי להגיד לך כמה דברים, ואת מוזמנת בחום להגיב על מה שבא לך...
את עשית משהו מאוד יוצא דופן ונדיר. את הסכמת לראות איפה כדאי לך להשתנות. זאת פעולה מאוד מאוד נדירה בקרב בני האדם, לבטח כשהיא בעוצמה כמו זו שמשתמעת מהדברים שכתבת כאן. למה? כי טבעית לבני אדם שאינם מתורגלים בשינוי עצמי, שינוי עצמי הינו דבר מפחיד וכואב מאוד. חשוב מאוד שתביני שללא התגלית הזאת היית כנראה ממשיכה לשכלל את מסכת הייסורים והסבל עד יומך האחרון. ולהמשיך לסבול זה לא משהו נדיר, ההפך - זה מאוד נפוץ. כדאי שתשתדלי לשפוט את עצמך כמה שפחות. מה זה לשפוט את עצמך? אולי ההגדרה שהכי תתאים לך כרגע היא - כל עמדה פנימית שגורמת לך להרגיש רע או להרגיש שאחרים רעים. אכן את יוצרת את חייך. אכן את אחראית לסבל שלך. אבל זה כל הקסם. הרי מי אחראי אם לא את? את אחראית על החיים שלך! את היחידה שיכולה לגרום לעצמך להיות מאושרת! איזה כיף זה לצאת מהאשלייה שהאושר שלך תלוי באנשים אחרים??? איזה כיף זה שבפעם הבאה שתסבלי את תדעי שאת אחראית לכך ושבפעם הבאה שתהיי מאושרת את תדעי שאת אחראית לכך!
"כנראה יש משהו ממכר בכל הסבל והכאב הזה שאדם מביא על עצמו" כן. יש משהו ממכר בסבל וכאב. עובדה גם שמרבית בני האדם מכורים לסבל וכאב, חלקם אפילו "נהנים" מזה (מפיקים מכך סיפוק אולי יהיה מדוייק יותר להגיד). אבל הסיבה לא חשובה כרגע. באמת שהיא לא.
"אחת הסיבות שאני יכולה לעלות על דעתי היא שישנם אנשים אשר יכולים ללמוד את שיעורי החיים רק בדרך הכי קשה שיכולה להיות (כי מי שלא יודע ללמוד מטוב - ילמד מרע).. .." עוד דבר שמרבית האנשים לא יודעים לעשות הוא ללמוד. למידה נכונה אינה דבר מכאיב או קשה. למידה נכונה אינה כרוכה בסבל אלא בויתור על הסבל. מרבית האנשים לא יודעים איך ללמוד פשוט משום שאף אחד מעולם לא לימד אותם. האנשים היחידים שלימדו אותם איך "ללמוד" הם אנשים שלא יודעים ללמוד בעצמם. זאת גם נקודה חשובה להכיר בה - את יכולה להניח שמשום שחייך נראים כרגע בצורה שהם נראים, את כנראה לא יודעת ללמוד בצורה נכונה. וזה דבר נפלא ומקסים להכיר בכך! אין בזה שום דבר רע. ואם זה אכן המצב ואם אכן תכירי בכך, סביר שיצא מזה רק טוב.
"האם זה נשמע הגיוני שבאדם יכאיב לעצמו נפשית בצורה הכי מתעללת שיש ?! כלומר בגלל שהוא לא יודע להרגיש שום דבר אחר (והרי הוא חייב להרגיש מ-ש-ה-ו ) אז ברירת המחדל המתבקשת היא - סבל וייסורים!" בין היתר גם לימדו אותנו להתנתק מהרגשות שלנו ולסבול. אז זה הגיוני מאוד שאנחנו עושים את זה ועוד עושים את זה טוב. הרי יש לנו כבר עשרות שנים של תרגול בסבל, אז למה שלא נשתפר בכך עם הזמן? נסבול יותר ויותר לעומק, נתנתק יותר ויותר מהרגשות שלנו? הכל בסדר. זה מה שלימדו אותך. זה מה שלימדת את עצמך. הכל בסדר. באמת...
"בינתיים לא מצאתי שום הסבר אפשרי הגיוני אחר שיוכל לתת סיבה למה אני מביאה את עצמי את כל הדברים השליליים כמו התעללויות, השפלות, התרחקות של אנשים ותחושות נחיתות הללו (מעגל שחוזר על עצמו באופן קבוע) ומה הסבל משרת אצלי.- את הרגש!!! הגיוני, לא?" השכל, כלי מדהים ובלתי נתפס ככל שיהיה (שגם בו לא לימדו אותך להשתמש בצורה בריאה), לא יכול לעזור לך הרבה כרגע. עזבי אותך מלהבין למה. עזבי אותך מלחפש הגיון. את רוצה להשתנות, לא? אז פשוט תשתני. תעשי! תהיי! ממש כאן וממש עכשיו זה הזמן להשתנות. את יכולה למצוא עזרה והכוונה. יש הרה אנשים שזה חלק ממה שהם עושים בחיים - מסייעים לאנשים אחרים להעשות בריאים יותר, שמחים יותר, מאושרים יותר, אמיתיים יותר... כל הכבוד לך מעומק ליבי באהבה, לירן
 

TheGreatNut

New member
מה זאת אומרת - מה זה טוב?

זה לא טוב. זה לא טוב בכלל. אני כתבתי שזה טוב? לא הבנתי למה התכוונת בתגובה שלך.
 
מה זה טוב??

התכוונתי למה לימדו אותנו בצערותנו להתנתק מהרגשות שלנו? ולמה לימדו אותנו לסבול? אני מניחה שזה בא מסיבה כלשהי.... אולי מנגנון הגנה כלשהו.....
 

TheGreatNut

New member
לימדו אותנו את זה מתוך חוסר ידיעה ובורות...

האנשים שלימדו אותנו את זה חשבו שהם מלמדים אותנו דברים מועילים ובריאים. ככה הם תופסים את העולם ולא לימדו אותם אחרת. ככה גם אני תפסתי את העולם עד שהסכמתי ללמוד אחרת. הם לימדו אותנו מה שלימדו אותם (או את מה שהם "למדו" בעקבות מה שלימדו אותם) תוך כדי כך שהם משוכנעים שמה שהם מלמדים אותנו יעזור לנו בחיים ותוך כדי כך שהם מתכחשים לכך שהם חיים בסבל מתמיד.
 

TheGreatNut

New member
ועוד דבר...

בנוגע לכל הדברים ה"רעים" שאמרת על עצמך... את לא טובה פחות מכל אדם אחר. את גם לא טובה יותר מכל אדם אחר. את לא שווה פחות מכל אדם אחר. את גם לא שווה יותר מכל אדם אחר. את את, ויש רק אחת כמוך בכל היקום (או ככה לפחות אני מניח). את ייחודית. את מושלמת כמו שאת. וככל הנראה את גם רוצה להשתנות. זה מקסים. בהצלחה. והדרך תהיה קלה יותר ויותר ככל שתשפטי את עצמך פחות ופחות. באהבה, לירן
 
למעלה