והצמתים להם מתגעגע הדלעת הן כאלו שיש בהן 4 תמרורי עצור - אחד בכל כביש שנכנס לצומת. כל נהג שמגיע לצומת, עוצר. ראשון שהגיע - ראשון נכנס. מי שיש לו ספק בסדר ההופעה - פשוט מוותר ומאפשר לאחר לנסוע זה עובד. זה מדהים. זה מבטא את כל תרבות החיים שם. זה מושא לקינאה והערצה.
אני כבר בעל רשיון בארה"ב ופה אני מתחיל לקחת שיעורים בסוף הקיץ. עכשיו אני מדבר עם כמה ילדים על דרך נהיגה והם מספרים לי שכל מורה מספר משהו אחר... אני מבין שיש סגנונות נהיגה שונים אבל יש גבול לטמטום. בארה"ב ב10 שנים האחרונות מחנכים לפנות בסגנון ה PUSH PULL שזה יד אחת דוחפת את ההגה כלפי מעלה והשנייה מושכת לכיוון הפנייה. סגנון זה נוצר עקב הכנסת הכריות אוויר למכוניות ולמקרה שתקרה תאונה לא תהייה יד מול הכרית אוויר. (עד אז היה נהוג לפנות ביד מעל יד). עכשיו אני מגיעה לארץ וכולם אומרים לי שפונים יד מעל יד ואני מסביר להם שזה PUSH PULL. "אבל ככה המורה לנהיגה שלי אמרה לי וככה זה צריך להיות בטסט." במקרה אחר אני ראיתי את אחת הידידות שלי במהלך שיעור עוצרת לכמעט דקה שלמה בצומת לפנייה ימינה עם מכוניות מאחורייה ובלי שום מכונית שתפריעה לה לבצע את הפניה בבטחה. למחרת אני שאלתי אותה "ממתי עוצרים סתם בצומת?" "אה המורה שלי רצתה לדבר איתי רגע". עכשיו אני שואל את עצמי למה לא לבצע את הפנייה ולעצור בתחנת אוטובוס שבדיוק 20 מטר אחרי הפנייה ולדבר שם. למה לעקב את התנועה?!?! לדעתי החינוך נהיגה פה צריך להתחיל בגיל צעיר יותר ועם מורים טובים יותר.