נפילת מתח. (ט)

נפילת מתח. (ט)

פתאום משהו הכה בי...
אתמול, בערך שעה אחרי שפתחתי את הנושא הקודם... נפלה עלי חרדה איומה. פחד משתק. פתאום ממש רציתי לברוח מכאן.
קול חד וצורם בתוכי צרח עלי: לא רוצה להמשיך לעלות. לא רוצה!! אני רוצה הביתה! לא רוצה לאכול כלכך הרבה ולהשמין!!! רוצה שיורידו לי מהתפריט!! אני מסתכלת על התפריט וכבר חושבת לשבוע הבא מה להעיף משם. כלכך הרבה דברים שכלכך מגעיל אותי לאכול כבר. הם כלכל משמינים ומסריחים. איככככ גורמים לי להשמין. לירכיים להתעבות לקימורים להתעגל....
לא מסוגלת רוצה לברוח רוצה לצרוח!!! קחו אותי מכאן אני רוצה הביתה!!!
לא לצמצום. לא לירודה, אבל לפחות לא להמשיך ולעלות. זה גדול עלי עכשיו. בא לי בכות. קשה לי פתאום ואני לא מוכנה לזה.
 
אני עכשיו מסתכלת על מה שכתבתי,

וקצת מתביישת.
אני כלכל מנסה להיות כאן חזקה ולא לחשוב על זה. זה לא טוב שאני מדחיקה את הפחדים כי אחר כך הם פשוט מתפרצים.
אני לא יודעת איך לגשת למחלה הזו, מאיזה כיוון לתקוף אותה כדי להחלים. אני רק יכולה להסיח את דעתי ולתת לצוות הרפואי לעשות בי כרצונם. לפחות בחלק הגופני שבעניין... קודם לעלות במשקל. לכבות את הרגש. להדחיק אותו. אני לא יודעת איך להתמודד איתו.
אני רואה את המשקל עולה, ומרגישה כל גרם שעוטף אותי. ומנסה להתנתק. לא לחשוב על זה. להדחיק. לא לייחס לזה חשיבות. לא להיגעל. לא להיבהל.
לפחות עד ההתפוצצות הבאה.
 

TinaBa

New member
יקרה

כמה דברים שחשוב לי להגיד לך-
קודם כל- טוב שאת ממשיכה לכתוב!
דבר שני- כל הכבוד לך על הדרך שאת עושה למרות שזה מאוד מאוד קשה.
ועוד- יש משהו נכון במה שאת כותבת- אם תעלי מספיק במשקל, יהיה יותר קל להתמודד עם החלקים החולים. זה משהו פיזיולוגי לגמרי. כשהגוף רעב, המחלה משתוללת ויוצאת משליטה, וכשהגוף שבע יש עוד חלקים שיכולים לעבוד ולקבוע ולכוון את החיים שלנו. אז יש משהו נכון בלשים את כל הרגשות בצד ופשוט לתת לצוות שם להחליט לך על הגוף.
ומצד שני אני רוצה לכתוב לך שהמחלקה היא בדיוק המקום להתפרק בו- לבכות ולרקוע ברגליים כמה זה קשה ונוראי ובלתי סבל לעלות במשקל ולאכול את כל האוכל הזה. יש שם מי שיכיל אותך ויחזיק אותך גם ככה... בוכים ונשברים ומתרסקים, ואז מגיעים בזמן לארוחה הבאה. אחריה שוב מתרסקים, ושוב ממשיכים לאכול... עד שזה כבר פחות מרסק.... יש שם צוות נהדר שלא רק יודע מה וכמה לתת לך לאכול, אלא גם יידע לעזור לך להרים את עצמך מהרצפה פעם אחרי פעם.
&nbsp
חיבוק גדול גדול!
 
למעלה