נפגשתי עם חבריי מהישיבה...יש פתרון!

[פורטי40]

מטרת החיים היא שמחה.

המטרה של החיים היא שמחה. יש לנו שמחה. מה עוד אתה צריך בחיים? אדם הרוצה יותר מזה - חמדן הוא.

אגב, גם לכמה מהחברים הומואים שלי יש ילדים ונכדים.

 

[פורטי40]

הפתרון כתוב בפירוש לפני המשפט הסוגר בפוסט שלי

קרא שוב.

או פשוט אחזור עליו כאן:"כיום גם קל יותר לזוגות גברים לגדל ילדים משלהם (מזרעו של אחד מהם, או מאומצים), וגם אצל הומואים דתיים יתכנו נכדים משביעֵי נחת".

 

[גנימדס]

תלוי מה הבעיה....

מה בעיניך היא הבעיה?
אם הבעיה היא בדידות- צריך לחשוב על זוגיות
אם הבעיה היא ברצון בילדים-אפשר לחשוב על איך יהיו לך ילדים
אם הבעיה היא בהתמודדות עם היהדות- צריך לחשוב על פתרונות שהיהדות תאפשר
לכל אחד יש את הפתרונות שלו. יש כאלה הנמנעים מסטוצים. ויש כאלה שנמנעים ממין אנאלי.
אם הבעיה היא בארון- צריך לחשוב איך אתה מתמודד עם זה ואלו פתרונו יש.

העיקר-לא להרים ידיים,לא להתיאש, זהו מתכון ברור להרס עצמי.

 

[פורטי40]

נפגשתי עם חבריי מהישיבה...יש פתרון!

לפני כמה ימים, שמתי כיפה על הראש, והפעם בלי בן זוגי, נסעתי ברכבת ל"עיה"ק" קרית שמואל (חיפה, בקריות). נפגשתי קודם עם חבר אחד מהישיבה, שהיה עסוק בבייבי-סיטינג, האכיל את הנכד החמוד שלו, תוך שאני שחקתי עם הנכד הגדול. לחברי זה יש כבר עשרה נכדים. איזה אושר! אני מבין שאני לא חווה ולא אחווה חוויה עצומה - סבאות (ישנה מילה כזאת?). פני חברי זורחים מאושר כשהוא בחברת נכדיו.
לאחר מכן הלכתי לרחבת בית הכנסת הגדול שם, הגעתי לפני תפילת ערבית, כשגברים יושבים ברחבה בגן , מחוץ לבית הכנסת ומשוחחים ונהנים זה מחברת זה. התקבלתי בחיבוקים גדולים וחמים, בפנים מאירות ובהזמנה לכנס המתוכנן של בני שכונה.
לאחר מכן הלכתי לביתו של חבר שני, גם שם התקבלתי בשמחה והתכבדתי בארוחת ערב. שוחחנו ארוכות על החיים שלי, על הילדים והנכדים שלו, על "יורדים" (אמרתי שבזמנו לא יכולתי להמשיך לגור בארץ, והחבר ואשתו נָדָמו - כנראה אינם אוהבים לדון בנושא זה).
--
אני הומו, הם דתיים סטרייטים. אנחנו מחבבים מאד זה את זה, מכבדים זה את זה. אין בעיה.
כיום גם קל יותר לזוגות גברים לגדל ילדים משלהם (מזרעו של אחד מהם, או מאומצים), וגם אצל הומואים דתיים יתכנו נכדים משביעֵי נחת.
בקיצור, יש פתרון!