גימס בלונד
New member
`נפגשנו שנינו`
עת לראשונה נפגשנו שנינו, פצח לבי בשיר. שיר זה נדם, כשלמדתי להאמין עד כמה קרובה אהובתי, ושכחתי כי גם רחוקה היא. רחוקה עד אין-סוף. את האינסוף אשר בין שתי נשמות תמלא המנגינה, אך קולה נבלע בערפל שגרת יומנו. בלילות חורף ביישנים, עת הרוח מביאה לחש הולך ונישא מתוך הדומיה, אז תנדוד שנתי מעיניי, ואני מקונן על האבידה הגדולה, על זו אשר אינה לצידי. עורה, שירי, מתרדמתך עורה. וקרע את מסך השגרה, עופה עוף אל אהובתי, עמוק ואפל הוא הלילה. השלהבת הדועכת מהבהבת במנורה. ליבי לא נתתי לראות. דברתי אלייך אהובתי, ודעתי אך לקולי נתתי. אמרי-נא, ההיתה משמעות לדברים? הנשאו לך דבר חזון מעבר לגבולי החיים? ועתה, כי נדם קולי, אני חש כי הנה בלב הלילה פועמות מחשבות, מביטות בחרדה אל תהום האלם.
עת לראשונה נפגשנו שנינו, פצח לבי בשיר. שיר זה נדם, כשלמדתי להאמין עד כמה קרובה אהובתי, ושכחתי כי גם רחוקה היא. רחוקה עד אין-סוף. את האינסוף אשר בין שתי נשמות תמלא המנגינה, אך קולה נבלע בערפל שגרת יומנו. בלילות חורף ביישנים, עת הרוח מביאה לחש הולך ונישא מתוך הדומיה, אז תנדוד שנתי מעיניי, ואני מקונן על האבידה הגדולה, על זו אשר אינה לצידי. עורה, שירי, מתרדמתך עורה. וקרע את מסך השגרה, עופה עוף אל אהובתי, עמוק ואפל הוא הלילה. השלהבת הדועכת מהבהבת במנורה. ליבי לא נתתי לראות. דברתי אלייך אהובתי, ודעתי אך לקולי נתתי. אמרי-נא, ההיתה משמעות לדברים? הנשאו לך דבר חזון מעבר לגבולי החיים? ועתה, כי נדם קולי, אני חש כי הנה בלב הלילה פועמות מחשבות, מביטות בחרדה אל תהום האלם.