נפגשנו כך...
חברה אמריקאית רצתה להכיר בינינו, אבל הראש שלי היה במחזר טלפוני חסר מעצורים, כך שזה לא ממש עניין אותי, אבל באותו היום שהיא אמרה לי את זה, נפגשנו בשיא המקריות באמצע הרחוב. היא הכירה בינינו אמרנו שלום, הוא גרם לי לחייך, אבל כל אחד המשיך לדרכו - אנחנו לבית קפה, והוא למשחק בייסבול אמריקאי עד להקאה...
) אחר כך נפגשנו שוב בארוחת ערב שהיא ארגנה, והוא לא הפסיק לרקוד סביב את ריקוד המכונות... רק שהמכונה הזאת הפעם.. ממש התלהבה... היא לקחה מספר טלפון ואפילו התקשרה להזמין למסיבה. הוא בסוף לא בא, והחלטתי שיש גבול לכל תעלול. נעלמו העקבות... כשנסעתי באוטו אחרי שבועיים בערך, הוא צעד לו יד ביד עם בחורה אחרת... גיחכנו: אני וליבי הצבוט... אחרי חודש שוב פגשה אותו באחד מהמפגשים, והוא שוב ניסה לחולל סביבה, רק שהפעם היא אפילו לא העבירה מבט... נעלמו העקבות... אחרי חודש שוב נפגשנו באחד המפגשים, והפעם הוא לא הרפה ודרש וביקש ורצה ולקח את מספר הטלפון, וחרף אמונתה הקלוקלת, הוא התקשר ויזם פגישה. הפגישה לא התקיימה מסיבות עלומות שקשורות למספר טלפון שגוי...@#$$#^@#$^ אבל החל להרקם לו סיפור מוזר כזה... היא הזמינה אותו לאחד מערבי שישי, והאמריקאי הזה, הגיע במונית ב-23:00 ונשאר גם אחרי שכולם הלכו - עד 3:30 בבוקר... וכל מה שעשה היה לראות אלבומים (!) היה מרותק לכל שביב קמט וחיוך בפנים, בסיטואציה המתועדת, בתחושה... ולמרות המבט שנתן, והמתח שהיה שם - לקחתי אותו הביתה והלכתי לישון. אחר כך הוא התקשר שוב... שוב הוזמן לערב שישי... שוב הגיע ונשאר כהרגלו אחרי שכולם הלכו... מהרגע שנסגרה הדלת והיקום היה רק שלנו, הוא החל ללטף לי את השערות, את הגב... ישבתי כמאובנת על הספה, נבוכה, מופתעת, המומה מההתרחשות האחרונה... ``די! רגע! עצור!`` אמרתי לו בקול רועד. מוזר לי להיות כאן עכשיו איתך. והוא... התחיל בפרץ של דידויים... מהרגע הראשון שראיתי אותך - מצאת חן בעיניי וגולל בפניי את כל קורותיו, החל מדברים שעברו לו בראש - ``אני חוזר לניו-יורק ביוני`` וכלה ברגשות שעברו לו בנשמה - ``את כל מה שאני מחפש באישה, ואני רוצה להיות איתך`` דיברנו במגעים ודיברנו במילים עד 6 בבוקר, וכשתשו כוחותינו הגענו לשיאים מדהימים, ביחד! ככל שעוברים הימים (בערך 5...) אני מגלה עד כמה הוא מדהים, עד כמה אני רוצה להיות איתו, עד כמה הוא האיש האידיאלי שלי ועד כמה אני מפחדת... אנחנו לוקחים את זה לאט עכשיו... והלאט הזה הורס אותי מבפנים... אני רואה אותו ולא יכולה לגעת... אני שומעת אותו, ולא יכולה להגיד לו עד כמה... אני פשוט רוצה להיות איתו ולא יכולה לדבר על זה... מפחדת שהפחד הזה שמשתק אותי ירחיק את האיש הזה ממני, ומקווה לשמור על חוסר הבטחון שלי, על השלווה שלי, על הרצונות שלי בפנים עמוק, עד שיוכלו לפרוץ החוצה או בהתאם להעלם... ולך איש אמריקאי שלי, שולחת ממקום מושבי זה את כל הסערה הזאת שאני נמצאת בה, שולחת לך אותי...
חברה אמריקאית רצתה להכיר בינינו, אבל הראש שלי היה במחזר טלפוני חסר מעצורים, כך שזה לא ממש עניין אותי, אבל באותו היום שהיא אמרה לי את זה, נפגשנו בשיא המקריות באמצע הרחוב. היא הכירה בינינו אמרנו שלום, הוא גרם לי לחייך, אבל כל אחד המשיך לדרכו - אנחנו לבית קפה, והוא למשחק בייסבול אמריקאי עד להקאה...
) אחר כך נפגשנו שוב בארוחת ערב שהיא ארגנה, והוא לא הפסיק לרקוד סביב את ריקוד המכונות... רק שהמכונה הזאת הפעם.. ממש התלהבה... היא לקחה מספר טלפון ואפילו התקשרה להזמין למסיבה. הוא בסוף לא בא, והחלטתי שיש גבול לכל תעלול. נעלמו העקבות... כשנסעתי באוטו אחרי שבועיים בערך, הוא צעד לו יד ביד עם בחורה אחרת... גיחכנו: אני וליבי הצבוט... אחרי חודש שוב פגשה אותו באחד מהמפגשים, והוא שוב ניסה לחולל סביבה, רק שהפעם היא אפילו לא העבירה מבט... נעלמו העקבות... אחרי חודש שוב נפגשנו באחד המפגשים, והפעם הוא לא הרפה ודרש וביקש ורצה ולקח את מספר הטלפון, וחרף אמונתה הקלוקלת, הוא התקשר ויזם פגישה. הפגישה לא התקיימה מסיבות עלומות שקשורות למספר טלפון שגוי...@#$$#^@#$^ אבל החל להרקם לו סיפור מוזר כזה... היא הזמינה אותו לאחד מערבי שישי, והאמריקאי הזה, הגיע במונית ב-23:00 ונשאר גם אחרי שכולם הלכו - עד 3:30 בבוקר... וכל מה שעשה היה לראות אלבומים (!) היה מרותק לכל שביב קמט וחיוך בפנים, בסיטואציה המתועדת, בתחושה... ולמרות המבט שנתן, והמתח שהיה שם - לקחתי אותו הביתה והלכתי לישון. אחר כך הוא התקשר שוב... שוב הוזמן לערב שישי... שוב הגיע ונשאר כהרגלו אחרי שכולם הלכו... מהרגע שנסגרה הדלת והיקום היה רק שלנו, הוא החל ללטף לי את השערות, את הגב... ישבתי כמאובנת על הספה, נבוכה, מופתעת, המומה מההתרחשות האחרונה... ``די! רגע! עצור!`` אמרתי לו בקול רועד. מוזר לי להיות כאן עכשיו איתך. והוא... התחיל בפרץ של דידויים... מהרגע הראשון שראיתי אותך - מצאת חן בעיניי וגולל בפניי את כל קורותיו, החל מדברים שעברו לו בראש - ``אני חוזר לניו-יורק ביוני`` וכלה ברגשות שעברו לו בנשמה - ``את כל מה שאני מחפש באישה, ואני רוצה להיות איתך`` דיברנו במגעים ודיברנו במילים עד 6 בבוקר, וכשתשו כוחותינו הגענו לשיאים מדהימים, ביחד! ככל שעוברים הימים (בערך 5...) אני מגלה עד כמה הוא מדהים, עד כמה אני רוצה להיות איתו, עד כמה הוא האיש האידיאלי שלי ועד כמה אני מפחדת... אנחנו לוקחים את זה לאט עכשיו... והלאט הזה הורס אותי מבפנים... אני רואה אותו ולא יכולה לגעת... אני שומעת אותו, ולא יכולה להגיד לו עד כמה... אני פשוט רוצה להיות איתו ולא יכולה לדבר על זה... מפחדת שהפחד הזה שמשתק אותי ירחיק את האיש הזה ממני, ומקווה לשמור על חוסר הבטחון שלי, על השלווה שלי, על הרצונות שלי בפנים עמוק, עד שיוכלו לפרוץ החוצה או בהתאם להעלם... ולך איש אמריקאי שלי, שולחת ממקום מושבי זה את כל הסערה הזאת שאני נמצאת בה, שולחת לך אותי...