נער לפני גיוס

[yael9343]

נער לפני גיוס

הבן שלנו בן 17.5 סיים יב ומחכה לגיוס בעוד כחצי שנה
הוא לא משתף אותנו בכלום ונראה לי שהוא מדחיק את ההתמודדות
מצד שני הוא מסרב לשתף אותנו בכלל וזה מדאיג אותי ומצער
האם להתעקש על תקשורת איתו או פשוט להניח לו?
מצד שני עולות בי חרדות של מה לא בסדר איתו

 

[Simply Be]

נורמלי לחלוטין

תשתדלו לזרום איתו,
הוא נכנס עכשיו לתקופת מעבר/ תקופת ביניים לפני הצבא והיא לא קצרה יחסית.
כרגע לא בא לו לשתף אבל למדתי מהניסיון שדברים משתנים.
יש תקופות שהם משתפים יותר ויש תקופות שפחות.
אם הם לא מרגישים שמבקרים אותם אז הם משתפים יותר.
חוץ מזה למה צריך לנתח כל דבר, בתקופה הזו בעיקר שינקה את הראש, ימלא מצברים ויעשה חיים
ואם הוא רוצה גם לעבוד קצת גם טוב.
לאן הוא אמור להתגייס אם אפשר לשאול ?

 

[נושיתי האחת]

את מתארת מתבגר נורמלי לחלוטין. כמו שקודמתי

כתבה לך, עשוי עוד להשתנות.מה שכן, הוא בתקופת מעבר די ארוכה, אז הייתי מעודדת,(לא לוחצת), למצוא עבודה.

 

[אחותו של שקספיר]

להשאיר עורק פתוח לאינפוזיה של תקשורת

ולמה?
כי כעת הוא עוד בהיפר אחרי סיום הבחינות, כל חבריו איתו (בהנחה שהוא חברותי) והם מבלים וזה בסדר.

ככל שמועד הגיוס שלו מאוחר יותר (אצלי הוא גוייס רק בחודש מרץ) החברים הולכים ונעלמים

גם כשחוזרים הבייתה לשבתות הם מלאי חוויות שהוא לא שותף להן, ומתקשה לקחת חלק

וזו תקופה קשה למדי מבחינה ריגשית לבחור צעיר שהיה מלא פעילות עד סוף י"ב ונותר באיזשהו חלל ריק.

ולכן מאד חשוב (חכמה מניסיון העבר) לדחוף אותו (אפילו לא בנימוס גדול) ל"עשות" --- לא חשוב אם זה להשלים בגרות, פסיכומטרי, קורס צילום, עבודה בשטיפת כלים,

העיקר שבמהלך היממה תהיה לו פעילות מובנת ברורה ועם מסגרת לוח זמנים.

גם לאנשים מבוגרים יותר עם רבדי התמודדות אחרים לא פשוט להתמודד עם ריק, בטח שלא לנער בן 18 וקצת.

על אחת כמה וכמה אם הוא לא הולך ל"משאת נפשו וחלומו" בצה"ל אלא לאופציה שהצבא בחר עבורו,

על אחת כמה וכמה אם הוא נער מופנם באופן טבעי,

לא לתת לו להסתגר לתוך עצמו.

ולא להניח לו.

איך לא להניח לו מצד אחד ולא לחפור בו בורידים מצד שני- תלוי בו ,בכם, ובתקשורת שהייתה עד היום.

 

[Simply Be]

בגדול אני מסכימה איתך

אך במידה והוא מחליט בסופו של דבר לא לעשות שום דבר מיוחד בתקופה הזו ,
לא להילחץ מזה יותר מידי,
גם לבן שלי הבכור הייתה תקופה די ארוכה של חוסר מעש לפני הצבא ובעלי ממש כעס עליו,
ניסה להציע לו לעבוד, לקום יותר מוקדם בבוקר וזה לא ממש הגיע אליו.
אני די עזבתי אותו לנפשו , מכיוון שיש לי ערוץ תקשורת מצוין איתו (למרות שבסיס הוא די סגור איתי הוא מתקשר חופשי),
ידעתי שזה משהו זמני וזה גם מה הסברתי לבעלי,
כמה תקופות בחיים כבר יש אפשרות להיות בסוג של פסק זמן כזה ?
הבעיה אחרי תקופה כזו של חופש אני חושבת זה להיכנס שוב למסגרת ובמיוחד צבאית.

 

[BrightEye]

אני חושבת שאפשר למצוא עם הילד משהו

אולי התנדבות, אולי ללמוד נהיגה, לעשות פסיכומטרי, ללמוד נגינה.
משהו שאפשר לפנות אליו את הזמן.
לדעתי חוסר מעש כזה תורם לתחושות מאוד לא טובות לגבי ה"עצמי" ועדיף לדחוף את הילד מהמקום הזה. לא בכעס כמובן, אבל באופן אסרטיבי.

 

[Simply Be]

ברור שעדיף !

אבל מה לעשות שלפעמים בגיל הזה הם עקשנים כמו פרד ולפעמים זה כמו לדבר ללמפות