נער "הנרות"
מעשה מדהים שקרה בימינו ממש- מתוך הספר "אנשים מספרים על עצמם" / חיים ולדר. הגיע לידיי סיפור שמתאים ממש לספרים שלך, ויש בו מוסר השכל להרבה אנשים. יום אחד מקבל יהודי ירושלמי טלפון באישון לילה. על הקו היה ידיד שלו מן העבר, אדם שמתגורר שנים רבות באחת ממדינות אירופה. אותו ידיד אומר לו: " אני מתנצל בפניך, שאני מעיר אותך בשעה כזו, אך יש משהו שפשוט מטריד את מנוחתי. כבר מספר שבועות, מדי לילה בלילה מופיע בחלומי בני ז"ל, שנהרג לפני כמה שנים בסיבות טראגיות, ואני רואה אותו בוכה, כשסבל נורא על פניו. גם הלילה חלמתי שוב את החלום. והפעם בני היה ממש מיוסר, ומעיניו זלגו דמעות גדולות, ממש כמו זרם של דמעות. זה ממש עינוי בשבילי. אני מבקש ממך, לך מחר עם בוקר, קח עשרה אנשים יראי שמים, ותאמרו קדיש, כמה פרקי תהילים ליד הקבר. אולי הוא צריך תיקון." האיש התנצל על ההפרעה, אך היהודי הירושלמי הרגיע אותו ואמר לו, שיארגן עם שחר מניין כדבריו. ואכן כך עשה. עוברים יום ויומיים, והאיש שוב מתקשר. "מאוד לא נעים לי, אבל הוא שוב הופיע בחלומי, בידיו היו שני נרות, ופניו מעונות מאוד. הוא בוכה בלי סוף. אני הולך למות מצער ופחד. עשה משהו, אני מבקש ממך". הירושלמי נוטל שוב מניין אנשים ועולה אל הקבר. כמה ימים שקט, ואז שוב מתקשר הירושלמי כולו שבור לחלוטין ובפיו אותה בשורה. הפעם, צץ רעיון במוחו של הירושלמי. בפעמים הקודמות הוא שם לב שיש מתקן מיוחד לנרות על קבר הבן. הוא קנה עשרה נרות נשמה והדליק אותם בתוך המתקן. הייתה לו הרגשה שזהו הפתרון, שכן הנער הראה בחלום נרות. עוד באותו לילה, מתקשר האב בצריחות ממש: "תספר לי מה עשית? בני הגיע אליי עם מאות נרות, ופניו ממש דולקות כמו אבוקה, וכאילו הפנים שלו בוערות ונוטפות. אני לא יכול לעמוד בזה". הירושלמי ענה לו, שכנראה יש כאן עניין עם הנרות. "היום הדלקתי על הקבר של בנך עשרה נרות נשמה, עשית לו שם על הקבר מתקן מדהים ביופיו." ברגע שהירושלמי אמר זאת, פרץ האב בשאגה: "אוי ואבוי, המתקן, המתקן! לא שילמתי עליו. לפני שנה בערך, הזמנתי בטלפון מתקן מיוחד לנרות, אצל בעל מלאכה. לקחתי את כתובתו והבטחתי לו לשלוח את התשלום, ופשוט שכחתי. כעת אני מבין הכול. תעשה לי טובה, לך לבעל המלאכה תכף ומייד, שלם לו את הסכום המלא, ואני אשלח לך בדואר את כל הוצאותיך, כולל הטרחה שטרחת בזמן האחרון". הירושלמי הלך מייד לביתו של בעל המלאכה, שלא היה בבית. רק בנו היה שם. הוא סיפר לו בהתרגשות את כל הסיפור, וביקש שיתקשר לאביו, שידע שהכסף הגיע. בעל המלאכה הגיע מייד לביתו, כדי לקבל לידו את הכסף, שלא תתענה נשמתו של הנער המסכן. בעל המלאכה נטל את הכסף ומחל בלב שלם, והירושלמי מיהר להתקשר לאב ולהודיע לו שהכסף שולם. באותו הלילה התקשר האב , רועד מהתרגשות. הוא סיפר שבנו הופיע בחלום, מחייך כולו, פניו שלוות וטהורות ושמחות, ללא אות של סבל וכאב. הוא היה מואר באור נרות, אך נתן לאב תחושה שהכי טוב לו שם למעלה. תוך כמה ימים, הגיעה מעטפה ובה תשלום נכבד ליהודי הירושלמי, שטרח והקדיש מזמנו וכספו, כדי להשקיט נשמה מעונה. זהו הסיפור, ואם תרצה לדעת מאיפה אני יודע אותו, ובכן, אבי הוא בעל המלאכה, שהתקין את מתקן הנרות ואני הבן שקיבל לידיו את הכסף. הסיפור הוא אמת לאמיתה, וניתן גם להוכחה. אני חושב שהמסר מהסיפור ברור, ומקווה שכולם יזהרו מגזל וחשש גזל, ויהיה המסר החשוב הזה לעילוי נשמתו של אותו נער, שאני קורא לו "נער הנרות". ************ וזה ישמש לקח לאדם שיתעורר לבו שאם יש בידו איזשהו גזל לא תתקבל תפילתו ויהיה מופרש בעולם הבא ולא יזכה לראות בזיו השכינה. ואנו רואים שבדורו של נוח שנענשו במבול שהחריב את כל העולם, למרות שעשו הרבה עבירות, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ואיסור הגזל הוא בין אם גזל כסף מכיס חברו, ובין שהוא לוה ולא החזיר ובין שרימוהו בעסקו, במספר המעות או בכמות הסחורה. כל אלו הם בכלל גזל. ודין פרוטה כדין מאה. לא משנה הסכום, זהו אותו דין. אפילו להשתמש במחק בלי רשות. הגזל זהו איסור חמור כל כך. והיה אדם שמת מוות קליני ובחלק מסיפורו המרתק אמר שעל שהתקשר מהטלפון של סבתא שלו בלי רשות- אמרו לו בשמים שזהו גזל ואפילו שסבתא שלו אוהבת אותו כל כך. באהבת ישראל ננצח. כל עם ישראל אחים.
מעשה מדהים שקרה בימינו ממש- מתוך הספר "אנשים מספרים על עצמם" / חיים ולדר. הגיע לידיי סיפור שמתאים ממש לספרים שלך, ויש בו מוסר השכל להרבה אנשים. יום אחד מקבל יהודי ירושלמי טלפון באישון לילה. על הקו היה ידיד שלו מן העבר, אדם שמתגורר שנים רבות באחת ממדינות אירופה. אותו ידיד אומר לו: " אני מתנצל בפניך, שאני מעיר אותך בשעה כזו, אך יש משהו שפשוט מטריד את מנוחתי. כבר מספר שבועות, מדי לילה בלילה מופיע בחלומי בני ז"ל, שנהרג לפני כמה שנים בסיבות טראגיות, ואני רואה אותו בוכה, כשסבל נורא על פניו. גם הלילה חלמתי שוב את החלום. והפעם בני היה ממש מיוסר, ומעיניו זלגו דמעות גדולות, ממש כמו זרם של דמעות. זה ממש עינוי בשבילי. אני מבקש ממך, לך מחר עם בוקר, קח עשרה אנשים יראי שמים, ותאמרו קדיש, כמה פרקי תהילים ליד הקבר. אולי הוא צריך תיקון." האיש התנצל על ההפרעה, אך היהודי הירושלמי הרגיע אותו ואמר לו, שיארגן עם שחר מניין כדבריו. ואכן כך עשה. עוברים יום ויומיים, והאיש שוב מתקשר. "מאוד לא נעים לי, אבל הוא שוב הופיע בחלומי, בידיו היו שני נרות, ופניו מעונות מאוד. הוא בוכה בלי סוף. אני הולך למות מצער ופחד. עשה משהו, אני מבקש ממך". הירושלמי נוטל שוב מניין אנשים ועולה אל הקבר. כמה ימים שקט, ואז שוב מתקשר הירושלמי כולו שבור לחלוטין ובפיו אותה בשורה. הפעם, צץ רעיון במוחו של הירושלמי. בפעמים הקודמות הוא שם לב שיש מתקן מיוחד לנרות על קבר הבן. הוא קנה עשרה נרות נשמה והדליק אותם בתוך המתקן. הייתה לו הרגשה שזהו הפתרון, שכן הנער הראה בחלום נרות. עוד באותו לילה, מתקשר האב בצריחות ממש: "תספר לי מה עשית? בני הגיע אליי עם מאות נרות, ופניו ממש דולקות כמו אבוקה, וכאילו הפנים שלו בוערות ונוטפות. אני לא יכול לעמוד בזה". הירושלמי ענה לו, שכנראה יש כאן עניין עם הנרות. "היום הדלקתי על הקבר של בנך עשרה נרות נשמה, עשית לו שם על הקבר מתקן מדהים ביופיו." ברגע שהירושלמי אמר זאת, פרץ האב בשאגה: "אוי ואבוי, המתקן, המתקן! לא שילמתי עליו. לפני שנה בערך, הזמנתי בטלפון מתקן מיוחד לנרות, אצל בעל מלאכה. לקחתי את כתובתו והבטחתי לו לשלוח את התשלום, ופשוט שכחתי. כעת אני מבין הכול. תעשה לי טובה, לך לבעל המלאכה תכף ומייד, שלם לו את הסכום המלא, ואני אשלח לך בדואר את כל הוצאותיך, כולל הטרחה שטרחת בזמן האחרון". הירושלמי הלך מייד לביתו של בעל המלאכה, שלא היה בבית. רק בנו היה שם. הוא סיפר לו בהתרגשות את כל הסיפור, וביקש שיתקשר לאביו, שידע שהכסף הגיע. בעל המלאכה הגיע מייד לביתו, כדי לקבל לידו את הכסף, שלא תתענה נשמתו של הנער המסכן. בעל המלאכה נטל את הכסף ומחל בלב שלם, והירושלמי מיהר להתקשר לאב ולהודיע לו שהכסף שולם. באותו הלילה התקשר האב , רועד מהתרגשות. הוא סיפר שבנו הופיע בחלום, מחייך כולו, פניו שלוות וטהורות ושמחות, ללא אות של סבל וכאב. הוא היה מואר באור נרות, אך נתן לאב תחושה שהכי טוב לו שם למעלה. תוך כמה ימים, הגיעה מעטפה ובה תשלום נכבד ליהודי הירושלמי, שטרח והקדיש מזמנו וכספו, כדי להשקיט נשמה מעונה. זהו הסיפור, ואם תרצה לדעת מאיפה אני יודע אותו, ובכן, אבי הוא בעל המלאכה, שהתקין את מתקן הנרות ואני הבן שקיבל לידיו את הכסף. הסיפור הוא אמת לאמיתה, וניתן גם להוכחה. אני חושב שהמסר מהסיפור ברור, ומקווה שכולם יזהרו מגזל וחשש גזל, ויהיה המסר החשוב הזה לעילוי נשמתו של אותו נער, שאני קורא לו "נער הנרות". ************ וזה ישמש לקח לאדם שיתעורר לבו שאם יש בידו איזשהו גזל לא תתקבל תפילתו ויהיה מופרש בעולם הבא ולא יזכה לראות בזיו השכינה. ואנו רואים שבדורו של נוח שנענשו במבול שהחריב את כל העולם, למרות שעשו הרבה עבירות, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ואיסור הגזל הוא בין אם גזל כסף מכיס חברו, ובין שהוא לוה ולא החזיר ובין שרימוהו בעסקו, במספר המעות או בכמות הסחורה. כל אלו הם בכלל גזל. ודין פרוטה כדין מאה. לא משנה הסכום, זהו אותו דין. אפילו להשתמש במחק בלי רשות. הגזל זהו איסור חמור כל כך. והיה אדם שמת מוות קליני ובחלק מסיפורו המרתק אמר שעל שהתקשר מהטלפון של סבתא שלו בלי רשות- אמרו לו בשמים שזהו גזל ואפילו שסבתא שלו אוהבת אותו כל כך. באהבת ישראל ננצח. כל עם ישראל אחים.
