טוב, אז אחרי צפייה בפרקים, באיחור ניכר...
את הפרק של אתמול טרם ראיתי.
האמת שאני הרבה פחות מתלהבת מכם. לא יודעת.. כמובן שאני לא באה להשוות ולא שום דבר, אבל מבחינה איכותית וגם מעבר לזה, החממה זה בטח לא, לפחות בעיניי. ממש לא. היא גם לא ברמה של שכונה.
זה קטע כזה, אני יודעת, כי יצא שכולם נורא אוהבים ונהנים.
אולי זה בגלל שאני כבר רגילה לשיאים של מתח (בעיקר בסרטים, אבל לא רק), וגם מעבר לזה כמובן, אז מה שיש פה קטן עליי...
המתח כאן, לפחות לפי ההתחלה, עדיין לא מצליח לרתק אותי מספיק, או להפיל אותי מהכיסא. גם אין קטעים מקפיצים באמת.
אולי זה טמון גם בעצם העובדה שהם קופצים ישר לתוך העניין, בלי להציג יותר מדי את הרקע. אני לא מדברת על הפלאשבקים של שלישיית הנעלמים, אלא יותר על שאר הדמויות, שלמען האמת, אם כבר, אני מתחברת רק לשירה. אגב, רועי, כפי שכבר נכחת לראות, היא לגמרי לא מקבילת יובל פרישמן. היא אכן מזכירה לי קצת את רונה, אבל בעיקר בגלל אבא שלה. את גאיה אני תמיד אוהבת.
הכל נורא תזזיתי כאן, ואני לא בטוחה אם אני מעדיפה דווקא קונספט כזה. למשל, איך שאמה "נחתה" ישר אצל עידו. אין פה את ההיכרויות המחושבות, עם התהליך האיטי.
האינטריגות כאן קטנות ליד אלה של החממה, גם אם זו (אולי) פחות מטרת הסדרה. בכלל, אני מקווה שהמזימה תתברר כמשהו מספיק רציני, מקיף, לא סתם.
זה מצחיק שאני שוב מזכירה את השיר, אבל וואי, הוא בטח לא תורם יותר מדי לכניסה לאווירה של מתח וכאלה. זה פשוט קורע אותי, איך חיברו שיר עליז שכזה, שאמור להיות חלק מסדרת מתח בכלל. נו, שיהיה.
איפה "צעד קטן", שסחף אותנו לתוך כל החממה, ואיפה זה...
אני לא יודעת אם זה בגלל שאני נורא רגילה לסגנון של גיורא, אבל לפחות בינתיים, עוד לא הצלחתי להיסחף פנימה.
בקיצור, אלה תחושותיי, נכון להתחלה. הלוואי ודעתי עוד תשתנה במהרה.