נוסעת סמויה
New member
נסיעה../images/Emo73.gif
"יש מקום מקסים בירושלים" הוא אומר לי. "אני חייב להכיר לך אותו" הוא מוסיף. ואני-עם האיש שעוזר לי להכיר ,לגלות ולחקור (הכל כולל הכל) לא מתווכחת כמובן. סריג צמר דק. חצאית. אני מוכנה. עוד בנסיעה לשם הרגשתי את החום ביננו. הוא ליטף אותי,עלה במעלה ירכי,חקר,גישש,בדק.המזגן פעל בעוצמה ואני-שתמיד קר לי בערתי. דרך מתפתלת,צרה,לא מוכרת והוא-עם יד אחת על ההגה ויד שניה בתוכי. איני יודעת מה בסופו של דבר הביא אותנו למסעדה כשבגדנו עוד עלינו. האם היה זה אור השמש שעוד זרחה או שפע המנגליסטים שניקדו את היערות אך בסופו של דבר הגענו לשם... ישבנו שם,צמודים צמודים כשגבינו לעולם ופנינו אל הנוף. "תסלח לי לרגע" אני אומרת והולכת לשירותים,רק כדי לחזור עם התחתונים בידי. ישר הוא מזהה אתה מבט הזומם הזה שלי ויודע במה מדובר.כאקט של וידוי סופי הוא שולח את ידו במעלה ירכי ופוגש שם אותי,רטובה וסוערת.וכך,בתוך המסעדה,מוקפים בעשרות אנשים הוא מחדיר את אצבעותיו אלי לאט לאט,עמוק. אני נושכת פרוסת לחם רק כדי להשקיט את צעקת העונג המאיימת להתפרץ מפי. עוגת השוקולד נותרה כמעט שלמה כעזבנו את המקום. נכנסים למכונית וחוזרים להתפתל בכביש הצדדי והלא מוכר. "תורידי את החזיה שלך" הוא אומר לי ואני-ללא מילים מסירה אותה.הפטמות זקורות,מאיימות לפרוץ את הסריג הדק.הוא מלטף אותי,חודר אלי ,אצבעותיו נכנסות ויוצאות ממני ואני בוערת,מלטפת את פטמותי,ושם בעודנו מתפתלים בכביש אני גומרת..... אני פותחת את כפתורי מכנסיו עכשיו. איברו הזקוף מתפרץ מבעדם גאה וזקור. אני מתכופפת לעברו. החושך עוטף אותנו. אף מכונית אינה נוסעת לצידנו ואני טועמת אותו,מלקקת,מחדירה את כולו אל פי,מהדקת שפתי עליו. הוא אוחז בהגה בחוזקה. מנסה להתרכז בנסיעה בעודי יונקת ומוצצת אותו. כששנינו מרגישים ש...זהו...אוטוטו אנחנו הולכים להתפוצץ הוא עוצר בחורשה נידחת. גוהר מעלי הוא מפשיל את חצאיתי ומחדיר את איברו אלי.רגלי מורמות ועוטפות את גבו. ידי אוחזות במסעד הכיסא. הוא לא נותן לי לגעת בו. "את תהני עכשיו" הוא אומר לי.הוא מוצץ את פטמותי אחת אחת,גבי מתקמר לעברו כשהוא מרים ומוריד את ישבנו בתנועות חזקות. אני נצמדת אליו כשאני גומרת בצעקה מתכווצת עליו,שורטת את גבו מבלי משים,נושכת את שפתיו,יונקת לשון.....אני מרפה אט אט. "רק נדמה לך שסיימתי איתך" הוא אומר לי בקריצה."בואי,נצא החוצה,תרגישי איזה מזג אוויר יש בחוץ" החושך עוטף אותנו,יללות תנים נשמעות הרחק. רגלים יחפות נוגעות בעשב הרך. הוא משכיב אותי על מכסה המכונית. עורי הלבן בוהק באור הירח. בטני החמימה פוגשת במכונית. ידי פשוטות קדימה. הוא בא אלי שוב,אוחז במותני,תופס בישבני.ידיו נשלחות קדימה,מלטפות דגדגן צמא,מעסות סביב סביב. אנחנו גומרים יחד בצעקה,נוזלים מתערבבים בתוכי ואנחנו נרגעים לאט. "בואי הביתה" הוא אומר לי. "יש עוד קינוח"
"יש מקום מקסים בירושלים" הוא אומר לי. "אני חייב להכיר לך אותו" הוא מוסיף. ואני-עם האיש שעוזר לי להכיר ,לגלות ולחקור (הכל כולל הכל) לא מתווכחת כמובן. סריג צמר דק. חצאית. אני מוכנה. עוד בנסיעה לשם הרגשתי את החום ביננו. הוא ליטף אותי,עלה במעלה ירכי,חקר,גישש,בדק.המזגן פעל בעוצמה ואני-שתמיד קר לי בערתי. דרך מתפתלת,צרה,לא מוכרת והוא-עם יד אחת על ההגה ויד שניה בתוכי. איני יודעת מה בסופו של דבר הביא אותנו למסעדה כשבגדנו עוד עלינו. האם היה זה אור השמש שעוד זרחה או שפע המנגליסטים שניקדו את היערות אך בסופו של דבר הגענו לשם... ישבנו שם,צמודים צמודים כשגבינו לעולם ופנינו אל הנוף. "תסלח לי לרגע" אני אומרת והולכת לשירותים,רק כדי לחזור עם התחתונים בידי. ישר הוא מזהה אתה מבט הזומם הזה שלי ויודע במה מדובר.כאקט של וידוי סופי הוא שולח את ידו במעלה ירכי ופוגש שם אותי,רטובה וסוערת.וכך,בתוך המסעדה,מוקפים בעשרות אנשים הוא מחדיר את אצבעותיו אלי לאט לאט,עמוק. אני נושכת פרוסת לחם רק כדי להשקיט את צעקת העונג המאיימת להתפרץ מפי. עוגת השוקולד נותרה כמעט שלמה כעזבנו את המקום. נכנסים למכונית וחוזרים להתפתל בכביש הצדדי והלא מוכר. "תורידי את החזיה שלך" הוא אומר לי ואני-ללא מילים מסירה אותה.הפטמות זקורות,מאיימות לפרוץ את הסריג הדק.הוא מלטף אותי,חודר אלי ,אצבעותיו נכנסות ויוצאות ממני ואני בוערת,מלטפת את פטמותי,ושם בעודנו מתפתלים בכביש אני גומרת..... אני פותחת את כפתורי מכנסיו עכשיו. איברו הזקוף מתפרץ מבעדם גאה וזקור. אני מתכופפת לעברו. החושך עוטף אותנו. אף מכונית אינה נוסעת לצידנו ואני טועמת אותו,מלקקת,מחדירה את כולו אל פי,מהדקת שפתי עליו. הוא אוחז בהגה בחוזקה. מנסה להתרכז בנסיעה בעודי יונקת ומוצצת אותו. כששנינו מרגישים ש...זהו...אוטוטו אנחנו הולכים להתפוצץ הוא עוצר בחורשה נידחת. גוהר מעלי הוא מפשיל את חצאיתי ומחדיר את איברו אלי.רגלי מורמות ועוטפות את גבו. ידי אוחזות במסעד הכיסא. הוא לא נותן לי לגעת בו. "את תהני עכשיו" הוא אומר לי.הוא מוצץ את פטמותי אחת אחת,גבי מתקמר לעברו כשהוא מרים ומוריד את ישבנו בתנועות חזקות. אני נצמדת אליו כשאני גומרת בצעקה מתכווצת עליו,שורטת את גבו מבלי משים,נושכת את שפתיו,יונקת לשון.....אני מרפה אט אט. "רק נדמה לך שסיימתי איתך" הוא אומר לי בקריצה."בואי,נצא החוצה,תרגישי איזה מזג אוויר יש בחוץ" החושך עוטף אותנו,יללות תנים נשמעות הרחק. רגלים יחפות נוגעות בעשב הרך. הוא משכיב אותי על מכסה המכונית. עורי הלבן בוהק באור הירח. בטני החמימה פוגשת במכונית. ידי פשוטות קדימה. הוא בא אלי שוב,אוחז במותני,תופס בישבני.ידיו נשלחות קדימה,מלטפות דגדגן צמא,מעסות סביב סביב. אנחנו גומרים יחד בצעקה,נוזלים מתערבבים בתוכי ואנחנו נרגעים לאט. "בואי הביתה" הוא אומר לי. "יש עוד קינוח"
