השאלה כמובן גם איך להקל עליכם את
הפרידה..כי לא מעט הורים במצב כזה,מתקשים להסתגל לתפקד בלא נוכחות ילדיהם אלא עם כן,זו נסיעה למטרת ריפוי,וגם אז זה לא קל.קל יותר להסביר לילדים בני הארבע,והשבע..ואמירת האמת,מקילה במידת מה את כאבי הפרידה.וחשוב שהם יבינו,שהם אינם ננטשים..אלא שאתם נאלצים לנסוע,מסבות כאלה וכאלה..אבל לתקופה קצרה..שבסיומה תחזרו..כדי להגביר את בטחונם,רצוי לעשות כל מאמץ ליצור קשר יומיומי,ואפילו קצר,טלפונית.לשלוח גלוייה יפה,וכמובן,גם לשלהב את דמיונם,בהבטחת מתנה,חפץ זה או אחר,שהם חושקים בו.בתקופת ההעדרות, המטפלים בילדים,שהם כנראה סבא/סבתא (?),חייבים להיות אמנם סובלניים כלפי הילדים,אבל לא לאפשר להם להרויח ,או לתפוס טרמפ על הנסיעה,בויתורים מפליגים לאורח החיים שחיו כשההורים עימם.כלומר לשמור על גבולות,אפשר לפנק אבל לא להגזים.אתם יכולים בהכנה,להשתמש בסיפרותרפיה,דהיינו להסביר להם,ולהתמודד עם רגשותיהם,דרך סיפורים העוסקים בדיוק במקרה כזה..כלומר בהורים הנוסעים לזמן מה לחו"ל..אפשר לחפש בכתביו של פרופ´ אדיר כהן. במיחוד באנתלוגיה "להפליג עם כוכב"..לגבי בן השנה וחצי..לומר לו בפשטות שאתם נוסעים,חוזרים,שהוא נשאר אצל סבתא/סבא..שאתם אוהבים אותו וכו´.. גם אליו צריך לטלפן.ואם בא לכם,אתם יכולים גם להכין סרט וידיו קצר.בו יוכל לצפות בכם..כשעצוב לו.הבעייה עם הקטנטן,שהוא עלול לכעוס עליכם כשתחזרו,ואפילו לגלות בתחלה סימני התעלמות,וכעס..אבל אל דאגה,זה יעבור. גם אם תהיה תקופה כזו או אחרת של ביטויי חרדת נטישה..
