יצא לי לעשות את זה הרבה פעמים
יצא לי גם לטוס לחופשת סקי (חלקית) לבד. התשובה היא קודם כל לשלוח אותך לחשוב למה אתה רגיל. אם אתה, מן הרגע שבו אתה בהופעה, מסוגל להנות לבד או לא?
דבר שני: במידה ומדובר על אירוע כמו פסטיבל שלא מתקיים בתוך העיר - האם אתה מנוסה ב"אופרציה" (המאוד לא מסובכת להרבה אנשים) של הגעה למקום, איסוף מידע מראש על כל מה שמסביב וכו'?
אישית יש לי רק אדם קרוב אחד שחולק איתי אהבה לסוגי המוסיקה שבבילם אטוס לחו"ל - ובשלב זה של חיינו (אמצע החיים +/-) די נדיר שנצליח לתזמן יחד נסיעה, אלא אם יהיה מדובר על "מופע המילניום". מה שאומר שאני נוסע לבד ויצא לי פעם אחת לקחת את אחד הבנים שלי להופעה, למרות שידעתי שזו לא המוסיקה שלו (הוא נרדם באמצע ההופעה כי עיכוב בטיסה גרם לכך שהגענו הרוסים).
יש הבדל בין הופעה "בעיר" ובין פסטיבל, כמו באנגליה. בהרבה פסטיבלים כאלה אנשים ישנים באוהלים: תהיה צריך לעבור על בלוגים/פורומים או אפילו דמי עצות שכתבו ישראלים שהיו שם (ואני בטוח שיש כאלה). באנגליה במיוחד פסטיבלים המון פעמים הם "סולד אאוט" חודשים מראש - עד כמה שזה נשמע לא יאומן. מן הצד השני הרוב שם מאוד מסודר, מאורגן ולרוב באנגליה אין מצב שבאתר הפסטיבל 99% מהשאלות לא "מכוסות" ב FAQ.
אם מדובר בהופעה ב"עיר" (אפילו אם זו סאוטהאמפטון, לדוגמא, שהיא סתם עיר נמל) אין לך שום בעיות, הרי.
ב 1990, בגיל עשרה, לקחתי חסכון של שנת עבודה במטבח של הבורגר ראנץ' (למיטב זכרוני הרווחתי משהו כמו 2.4 ש"ח לשעה, שהיה כלום כסף גם אז!) + המון עזרה מסבתא ואסתי ל"פסטיבל העשור" בקנבוורת' באנגליה. בחיי שאני סוחב את החוויה עד היום. ואני לא אדם סנטימנטלי במיוחד. זה היה הפסטיבל היחיד שבו הייתי - ומדובר על ימים שבהם מישראל הקטנה היה הרבה יותר קשה לתכנן דברים בהעדר אינטרנט. הלכתי ל"מועצה הבריטית לתרבות" ברחוב הירקון והייתי בטוח שהם ידעו בדיוק מה לעזור לי: הם היו נחמדים אבל הסתבר שהם יודעים לסדר סאמר סקולים או חילופי סטודנטים... עשיתי טלפונים (יקרים) מבית של דוד שלי לפה ושם, וכמה מכתבים וחיפשתי בראש כל מכר משפחה שאני מכיר ושנולד במנצ'סטר ועלה לישראל אולי ב 1965. בסוף עבד. היום זה הרבה יותר פשוט, אגב. ואני בהחלט לא האדם שמגיע למקום חדש/מדינה חדשה ותוך יום יש לו 20 חברים חדשים מכל העולם.
