Night Light
New member
נסיעה לגן החיות
אז קצת רקע: הבת שלי נזקקת לריפוי בעיסוק, ואנחנו נוסעות אחת לשבוע לעיר של ההורים שלי אל המטפלת המדהימה של הבת שלי. מאז התחיל החופש, אני עובדת ימי שני ורביעי, והילדה בד"כ באה איתי או הולכת אל אמא שלי. הבוס שלי - אבא שלי - מאושר לבלות את היום עם הנכדה, וככה היא עסוקה בזמן שאני עובדת. זו עזרה מדהימה עבורי. אז אמא שלו מקנאה קשות. מאז התחיל החופש היא מנסה לשכנע אותי לשלוח את הילדה אליה באוטובוס או בטרמפים (ילדה בת 5.5, כן?) שהיא תיקח אותה לטייל בירושלים... נו באמת. אני הרי לא סומכת על האישה הזו בגרוש, ולמרות ההיתממות היא יודעת את זה היטב. כל פעם שנתתי לה צ'אנס היא החזירה לי את הילדים עם דפיקות פח... (סימנים סגולים, שריטות עמוקות וכיו"ב). אז כדי לקלף מעלי את הנידנודים, סיכמתי איתה שביום שבו אנחנו לא עובדים אחה"צ נבוא איתם לגן החיות בירושלים... קבענו יום, ולמרות שלא הרגשתי טוב, ולמרות שהאוטו עשה קצת רעשים מוזרים, ולמרות שלא בא לאף אחד מאיתנו - נסענו. היה חם, מתיש, מעיק, אף אחד מהילדים (שני הילדים שלי והבת של גיסתי, שהביאה את הילדה ונעלמה) לא נהנה במיוחד, ועד שהגענו לחלק הכייפי - סגרו את הגן. במהלך ה"בילוי" הייתי צריכה להתחנן שלא יתחילו לחלק לילדים גלידות וארטיקים כי אוטוטו ארוחת ערב. בסוף חמותי התעקשה לקנות לאחיינית שלי ארטיק (אמא שלה לא היתה שם כדי למחות...) ואני הייתי צריכה להרחיק את הילדים שלי כדי שלא יראו ויצרחו... במקומות שונים בגן החיות, למרות בקשותי החוזרות, חמותי ואמא שלה לפי תור הרימו את הילד שלי (בן שנתיים) והושיבו אותו על גדרות הכלובים או על מעקה הגשרים השונים. זה הרתיח אותי, והן התעלמו מהבקשות שלי והמשיכו בזה, ואני תוהה אם זה היה דווקא או שזה במסגרת ה"זין" שהמשפחה הזו זורקת בכל ענין בחיים... כשסופסוף סיימנו צלעתי כי הנעלים שלי לא מתאימות לטיפוס צלע הר (גן החיות בירושלים בנוי על צלע של הר, אבל אף אחד לא טרח לומר לי...) בעלי השאיר אותי בכניסה והלך להביא את האוטו. אני מחכה ומחכה, והוא לא מגיע... הרמתי לו סלולרי - האוטו לא מתניע... בינתיים התאספו סביבנו החמות והגיסה והאחיינית, ואמא של החמות. אבא של החמות הלך לנסות לעזור לבעלי. הוא חזר כדי לקחת את האוטו שלו לנסות להתניע בכבלים, ואני תפסתי איתו טרמפ לאוטו. ניסינו כל מיני דברים, אבל האוטו שלנו סירב לשתף פעולה, ואני כבר התחלתי לבכות, כי בין העייפות והחולשה והעצבים, היה חסר לי רק להתקע שם כל הלילה... הזמנו גרר, וגיסתי הציעה שאבוא אליה. התחלתי להתלבט אם לסוע הביתה באוטובוסים, ואז קרה הלא יאמן: גיסתי, בחורה אנוכית לכל הדעות, הציעה שתיקח אותנו לביתה לאכול ולהתרענן, ואז תסיע אותי ואת הילדים עד הבית (מרחק כשעה נסיעה). היינו בשוק, וקפצנו על המציאה. האמת? אני ממש אסירת תודה לה. גם היא היתה אחרי יום עבודה ודי גמורה... בעלי נשאר לחכות לגרר, ובסופו של דבר נשאר לישון אצל סבתא שלו בירושלים כי הגרר לא היה פנוי עד אחרי 1 בלילה... אז הוצאנו 1200 ש"ח על משאבת דלק. לפני חודש הוצאנו 980 על טסט. לפני חודשיים 1000 ש"ח על בלמים. מזל שעל המזגן היתה אחריות, ואת השבוע שהמכונית עשתה במוסך בשביל טיפול במזגן לא היינו צריכים לשלם... יצא לי קיטור מרוכז של חמות וגיסה ואוטו ומצב כלכלי, הכל ביחד...
אז קצת רקע: הבת שלי נזקקת לריפוי בעיסוק, ואנחנו נוסעות אחת לשבוע לעיר של ההורים שלי אל המטפלת המדהימה של הבת שלי. מאז התחיל החופש, אני עובדת ימי שני ורביעי, והילדה בד"כ באה איתי או הולכת אל אמא שלי. הבוס שלי - אבא שלי - מאושר לבלות את היום עם הנכדה, וככה היא עסוקה בזמן שאני עובדת. זו עזרה מדהימה עבורי. אז אמא שלו מקנאה קשות. מאז התחיל החופש היא מנסה לשכנע אותי לשלוח את הילדה אליה באוטובוס או בטרמפים (ילדה בת 5.5, כן?) שהיא תיקח אותה לטייל בירושלים... נו באמת. אני הרי לא סומכת על האישה הזו בגרוש, ולמרות ההיתממות היא יודעת את זה היטב. כל פעם שנתתי לה צ'אנס היא החזירה לי את הילדים עם דפיקות פח... (סימנים סגולים, שריטות עמוקות וכיו"ב). אז כדי לקלף מעלי את הנידנודים, סיכמתי איתה שביום שבו אנחנו לא עובדים אחה"צ נבוא איתם לגן החיות בירושלים... קבענו יום, ולמרות שלא הרגשתי טוב, ולמרות שהאוטו עשה קצת רעשים מוזרים, ולמרות שלא בא לאף אחד מאיתנו - נסענו. היה חם, מתיש, מעיק, אף אחד מהילדים (שני הילדים שלי והבת של גיסתי, שהביאה את הילדה ונעלמה) לא נהנה במיוחד, ועד שהגענו לחלק הכייפי - סגרו את הגן. במהלך ה"בילוי" הייתי צריכה להתחנן שלא יתחילו לחלק לילדים גלידות וארטיקים כי אוטוטו ארוחת ערב. בסוף חמותי התעקשה לקנות לאחיינית שלי ארטיק (אמא שלה לא היתה שם כדי למחות...) ואני הייתי צריכה להרחיק את הילדים שלי כדי שלא יראו ויצרחו... במקומות שונים בגן החיות, למרות בקשותי החוזרות, חמותי ואמא שלה לפי תור הרימו את הילד שלי (בן שנתיים) והושיבו אותו על גדרות הכלובים או על מעקה הגשרים השונים. זה הרתיח אותי, והן התעלמו מהבקשות שלי והמשיכו בזה, ואני תוהה אם זה היה דווקא או שזה במסגרת ה"זין" שהמשפחה הזו זורקת בכל ענין בחיים... כשסופסוף סיימנו צלעתי כי הנעלים שלי לא מתאימות לטיפוס צלע הר (גן החיות בירושלים בנוי על צלע של הר, אבל אף אחד לא טרח לומר לי...) בעלי השאיר אותי בכניסה והלך להביא את האוטו. אני מחכה ומחכה, והוא לא מגיע... הרמתי לו סלולרי - האוטו לא מתניע... בינתיים התאספו סביבנו החמות והגיסה והאחיינית, ואמא של החמות. אבא של החמות הלך לנסות לעזור לבעלי. הוא חזר כדי לקחת את האוטו שלו לנסות להתניע בכבלים, ואני תפסתי איתו טרמפ לאוטו. ניסינו כל מיני דברים, אבל האוטו שלנו סירב לשתף פעולה, ואני כבר התחלתי לבכות, כי בין העייפות והחולשה והעצבים, היה חסר לי רק להתקע שם כל הלילה... הזמנו גרר, וגיסתי הציעה שאבוא אליה. התחלתי להתלבט אם לסוע הביתה באוטובוסים, ואז קרה הלא יאמן: גיסתי, בחורה אנוכית לכל הדעות, הציעה שתיקח אותנו לביתה לאכול ולהתרענן, ואז תסיע אותי ואת הילדים עד הבית (מרחק כשעה נסיעה). היינו בשוק, וקפצנו על המציאה. האמת? אני ממש אסירת תודה לה. גם היא היתה אחרי יום עבודה ודי גמורה... בעלי נשאר לחכות לגרר, ובסופו של דבר נשאר לישון אצל סבתא שלו בירושלים כי הגרר לא היה פנוי עד אחרי 1 בלילה... אז הוצאנו 1200 ש"ח על משאבת דלק. לפני חודש הוצאנו 980 על טסט. לפני חודשיים 1000 ש"ח על בלמים. מזל שעל המזגן היתה אחריות, ואת השבוע שהמכונית עשתה במוסך בשביל טיפול במזגן לא היינו צריכים לשלם... יצא לי קיטור מרוכז של חמות וגיסה ואוטו ומצב כלכלי, הכל ביחד...
