נסיעה ארוכה
יום חמישי. סיימתי לשבת באוניברסיטה בבאר שבע על מאמר רציני בספריה, עייפה. מתחילה לזוז באיטיות , לאסוף את הדברים, להכין את מפתחות הרכב ביד, ויאללה - נוסעת להורים למרכז הארץ לבלות את סופ"ש בנעימים. הטרנטה מניעה בקלות, ואני נוסעת ונוסעת על הכביש היפה המחבר את דרום הארץ לשאר העולם. נסיעה ישרה, איטית, שירים נחמדים ברדיו. לפתע קולטת את מד הדלק - חייבת לתדלק. אחרי 5 דקות מגיעה לתחנת הדלק הראשונה . הכבישים ריקים. בתחנה מתדלק אחד יושב מנומנם,על כסא בצד, כובע על ראשו, מכסה גם את העיניים. אני מחנה ליד משאבת הדלק , יוצאת מן האוטו ובעדינות סוגרת את הדלת. כאשר מתקרבת אליו קולטת פיסת זרוע שרירית יוצאת לו מן השרוול. גל של חרמנות שוטף אותי אחרי שכבר חודש לא היה לי זיון... מתקרבת בשקט ובוחנת. שיער בלונדיני-שטני, עיניים שלא יכולתי לראות בגלל הכובע, אף מתוק, סולד וזרועות שריריות. או קיי, התעוררתי. החמודון עדיין מנומנם ואני מתקרבת אליו באיטיות, מאחוריו. הבוס שלו נמצא בתוך משרדי התחנה בפנים, בחוץ הוא לבד. עומדת בטווח סנטימטר מאחוריו. הוא לא מתעורר. מתקרבת עוד ומלקקת את אוזנו המציצה מהכובע. חיוך מתפשט על פניו. עיניו עדיין עצומות, הוא אומר - אפשר להמשיך... למרות עבודתו בתחנת דלק הוא מדיף ריח נעים ביותר של אפטר שייב, מה שלא ממש עוזר לי להירגע.
יום חמישי. סיימתי לשבת באוניברסיטה בבאר שבע על מאמר רציני בספריה, עייפה. מתחילה לזוז באיטיות , לאסוף את הדברים, להכין את מפתחות הרכב ביד, ויאללה - נוסעת להורים למרכז הארץ לבלות את סופ"ש בנעימים. הטרנטה מניעה בקלות, ואני נוסעת ונוסעת על הכביש היפה המחבר את דרום הארץ לשאר העולם. נסיעה ישרה, איטית, שירים נחמדים ברדיו. לפתע קולטת את מד הדלק - חייבת לתדלק. אחרי 5 דקות מגיעה לתחנת הדלק הראשונה . הכבישים ריקים. בתחנה מתדלק אחד יושב מנומנם,על כסא בצד, כובע על ראשו, מכסה גם את העיניים. אני מחנה ליד משאבת הדלק , יוצאת מן האוטו ובעדינות סוגרת את הדלת. כאשר מתקרבת אליו קולטת פיסת זרוע שרירית יוצאת לו מן השרוול. גל של חרמנות שוטף אותי אחרי שכבר חודש לא היה לי זיון... מתקרבת בשקט ובוחנת. שיער בלונדיני-שטני, עיניים שלא יכולתי לראות בגלל הכובע, אף מתוק, סולד וזרועות שריריות. או קיי, התעוררתי. החמודון עדיין מנומנם ואני מתקרבת אליו באיטיות, מאחוריו. הבוס שלו נמצא בתוך משרדי התחנה בפנים, בחוץ הוא לבד. עומדת בטווח סנטימטר מאחוריו. הוא לא מתעורר. מתקרבת עוד ומלקקת את אוזנו המציצה מהכובע. חיוך מתפשט על פניו. עיניו עדיין עצומות, הוא אומר - אפשר להמשיך... למרות עבודתו בתחנת דלק הוא מדיף ריח נעים ביותר של אפטר שייב, מה שלא ממש עוזר לי להירגע.