SnapDragon
New member
נסיגת גבול ../images/Emo150.gif
רגע לפני שיתייבש פה לגמרי (ואפרופו, מה זה מזג האוויר הזה במרכז? איכ), הנה לכם משהו להתעסק איתו. "גם הים נסוג". שמעתי אותו לראשונה לפני...3 דק'. כן, תמיד יש פעם ראשונה. ואני, איך לומר, לא ממש מחבבת את קולה של הגב' בן צור. אז לחצתי פליי, לצד שירונט. התחיל יפה. הרעיון. רגשי האשמה. ההאנשה, ההזדהות. (ולצידה, ההזדהות האינסטינקטיבית של מצב הצבירה הרגשי שלי עם התפתחות השיר) ואחרי הנסיגה, פתאום החוף נגלה. ויש מה לגלות; קונכיות חלולים ושרימפסים קטנים. נחמד ! אבל אז - "וצריך לחזור מהנסיגה". ולא ברור. הנסיגה היא היא זו שאפשרה לנו לראות. לא היינו מגלים אחרת. "ולאסוף". את מה ?! הרי קודם היו לי צדפים יפים לאסוף. ועכשיו מה, הכל יחזור לקדמותו. הגולל יכסה שוב. לא ברור. ותוך כדי שהרהרתי בדבר עם עצמי, פתאום הכל התחבר לי, אבל על דרך הנמשל בלבד. הנסיגה (עם כל האשמה, ויש אשמה מסויימת, למביני דבר) גרמה לך להבין ולגלות כמה דברים בעצמך. בתוך תוכך. אתה רואה שיש בשביל מה. אבל - ואולי הוא לא "אבל" אלא המשך ישיר במילת חיבור - מגיע הרגע שאתה צריך לחזור לעצמך ולאסוף אותך שוב. להרכיב תצורה משופרת ולהמשיך בזרימה. זה, בכל אופן, מה שנגלה לי בבת אחת. התהייה שלי היא למה זה הגיוני רק בנמשל, ובשיר, עם סיפור הגלים-חוף-גאות-שפל הזה, איכשהו הסוף לא נתפר לי. ואולי מה שצריך להאמר כבר נאמר ? *אנחת בלבול* "לחוות דעתכם אודה".
רגע לפני שיתייבש פה לגמרי (ואפרופו, מה זה מזג האוויר הזה במרכז? איכ), הנה לכם משהו להתעסק איתו. "גם הים נסוג". שמעתי אותו לראשונה לפני...3 דק'. כן, תמיד יש פעם ראשונה. ואני, איך לומר, לא ממש מחבבת את קולה של הגב' בן צור. אז לחצתי פליי, לצד שירונט. התחיל יפה. הרעיון. רגשי האשמה. ההאנשה, ההזדהות. (ולצידה, ההזדהות האינסטינקטיבית של מצב הצבירה הרגשי שלי עם התפתחות השיר) ואחרי הנסיגה, פתאום החוף נגלה. ויש מה לגלות; קונכיות חלולים ושרימפסים קטנים. נחמד ! אבל אז - "וצריך לחזור מהנסיגה". ולא ברור. הנסיגה היא היא זו שאפשרה לנו לראות. לא היינו מגלים אחרת. "ולאסוף". את מה ?! הרי קודם היו לי צדפים יפים לאסוף. ועכשיו מה, הכל יחזור לקדמותו. הגולל יכסה שוב. לא ברור. ותוך כדי שהרהרתי בדבר עם עצמי, פתאום הכל התחבר לי, אבל על דרך הנמשל בלבד. הנסיגה (עם כל האשמה, ויש אשמה מסויימת, למביני דבר) גרמה לך להבין ולגלות כמה דברים בעצמך. בתוך תוכך. אתה רואה שיש בשביל מה. אבל - ואולי הוא לא "אבל" אלא המשך ישיר במילת חיבור - מגיע הרגע שאתה צריך לחזור לעצמך ולאסוף אותך שוב. להרכיב תצורה משופרת ולהמשיך בזרימה. זה, בכל אופן, מה שנגלה לי בבת אחת. התהייה שלי היא למה זה הגיוני רק בנמשל, ובשיר, עם סיפור הגלים-חוף-גאות-שפל הזה, איכשהו הסוף לא נתפר לי. ואולי מה שצריך להאמר כבר נאמר ? *אנחת בלבול* "לחוות דעתכם אודה".
