נסה שנית
נסה שנית
אני תמיד מאלה שכתוב להם מתחת לפקק ``. לא משנה אם מדובר בתרומה לישיבה שמבטיחה הגרלה נושאת פרסים בי``ד תמוז התשס``ג, או במבצע של חברת טיטולים מסויימת, אני מעולם לא אזכה בדבר. וזה כואב, אין מה לומר. תמיד תהיה איזו ברכה לוי מעתלית שתזכה ביאכטה, בטיסה לאיי סיישל ובכרטיס נוסף, בו כמובן היא תזכה שוב, במכונית מהדגם בו חפצתי יותר מחצי יובל. פעם אמרה לי מישהי שכדאי לי לבוא למכירה סינית, בה כל אחד זוכה. כל אחד זוכה? מה יותר מתאים לי מזה? אז הלכתי. באולם דחוס למשעי, הצטופפו בין מליון לחצי מליארד נשים כשלכל אחת היה תינוק צורח ועוד כמה שישבו בשקט בצד ואכלו עוגות קצפת. אני לא אכלתי. הדיאטה. לקחתי כרטיס מיוזע עם המספר הזוכה, ללא ספק, 11354. בסוף הערב, בתום כמה הרצאות מייגעות על חינוך ילדים ואמונה (לא בשבילי. אני כבר מאמינה שאזכה),עלתה המנחה לבמה והחלה להקריא את מספרי הכרטיסים ובמה זכו. מובן שהייתי בסוף האולם ושלא שמעתי מילה. שאלתי ללא הרף ``מה היא אמרה?`` וזה הרגיז את כל שכנותי למשבצת, במיוחד אחת שמנה שאכלה עוגת קצפת, פרוסה אחרי פרוסה. לבסוף הקריאו את מספרי. חמדתי שרשרת אחת, שהשיבה לי חיוכים משקלטה את מבטי. ``מספר 11354 זכה בקופסא לסבון``, הכריזה המנחה, שלא היה אי מי ששנאתי יותר ממנה באותה העת. וכבר נדחפה לידי קופסה מבחילה בצבע ורוד צועק, מתפרקת למדי. זו שלפני, השמנה עם עוגת הקצפת, זכתה בשרשרת. ``אני תמיד זוכה``, היא אמרה לעדה שהצטופפה סביבה לחזות בנפלאות השרשרת. ``תמיד. יאכטה, טיסה, אני תמיד זוכה``. ``מה שמך?`` שאלה מעריצה קטנה בנימוס מבחיל. ``ברכה לוי, מעתלית``, עניתי במקום השמנה, שהסתובבה בהפתעה לאחור, ופגשה במבטי הזועם.
נסה שנית
אני תמיד מאלה שכתוב להם מתחת לפקק ``. לא משנה אם מדובר בתרומה לישיבה שמבטיחה הגרלה נושאת פרסים בי``ד תמוז התשס``ג, או במבצע של חברת טיטולים מסויימת, אני מעולם לא אזכה בדבר. וזה כואב, אין מה לומר. תמיד תהיה איזו ברכה לוי מעתלית שתזכה ביאכטה, בטיסה לאיי סיישל ובכרטיס נוסף, בו כמובן היא תזכה שוב, במכונית מהדגם בו חפצתי יותר מחצי יובל. פעם אמרה לי מישהי שכדאי לי לבוא למכירה סינית, בה כל אחד זוכה. כל אחד זוכה? מה יותר מתאים לי מזה? אז הלכתי. באולם דחוס למשעי, הצטופפו בין מליון לחצי מליארד נשים כשלכל אחת היה תינוק צורח ועוד כמה שישבו בשקט בצד ואכלו עוגות קצפת. אני לא אכלתי. הדיאטה. לקחתי כרטיס מיוזע עם המספר הזוכה, ללא ספק, 11354. בסוף הערב, בתום כמה הרצאות מייגעות על חינוך ילדים ואמונה (לא בשבילי. אני כבר מאמינה שאזכה),עלתה המנחה לבמה והחלה להקריא את מספרי הכרטיסים ובמה זכו. מובן שהייתי בסוף האולם ושלא שמעתי מילה. שאלתי ללא הרף ``מה היא אמרה?`` וזה הרגיז את כל שכנותי למשבצת, במיוחד אחת שמנה שאכלה עוגת קצפת, פרוסה אחרי פרוסה. לבסוף הקריאו את מספרי. חמדתי שרשרת אחת, שהשיבה לי חיוכים משקלטה את מבטי. ``מספר 11354 זכה בקופסא לסבון``, הכריזה המנחה, שלא היה אי מי ששנאתי יותר ממנה באותה העת. וכבר נדחפה לידי קופסה מבחילה בצבע ורוד צועק, מתפרקת למדי. זו שלפני, השמנה עם עוגת הקצפת, זכתה בשרשרת. ``אני תמיד זוכה``, היא אמרה לעדה שהצטופפה סביבה לחזות בנפלאות השרשרת. ``תמיד. יאכטה, טיסה, אני תמיד זוכה``. ``מה שמך?`` שאלה מעריצה קטנה בנימוס מבחיל. ``ברכה לוי, מעתלית``, עניתי במקום השמנה, שהסתובבה בהפתעה לאחור, ופגשה במבטי הזועם.
אולי בגלל שעשיתי דיאטה ואני כבר לא שמנה. לילה טוב, (ח)נונית