נמאס...

[mahlena]

נמאס...

הכל נמאס. נמאס מלהיות לבד, מלא לדבר אם אף אחד, מלהחנק פה לבד, די אני רוצה להתחיל הכל מהתחלה, למחוק את חלק מהחיים ולזכות למשהו טוב יותר אבל כך שכאילו ממש לא יהיה כלום לפני זה. ואני לא מאושרת, ואין לי כלום בחיים, אבל אני שותקת - בעצם לא שותקת - מדברת עם עצמי, כך טוב יותר - אף אחד לא מפריע לי להגיד מה שאני חושבת, אף אחד לא מתערב. אתמול בעלי בא גם בטענות - "אני מרגיש שאת רחוקה ממני, לא משטפת פעולה" ובסוף רבנו והיום לא מדברים בכלל. אז מה זה שווה? כל הדיבורים האלה... עדיף לבד...

 

[הילהברבור]

בחרת בדרך הקלה

כל הכבוד לך, תמשיכי לראות הכל שחור ונראה לאן תגיעי עם זה. מה זה אין לי כלום בחיים, את ברחוב, את חולה, אין לך משפחה... מה אין לך, יש דרכים אחרות לבטא את שיש לך בלב, תגידי אני לא מאושרת, רע לי אבל לא להיות כל כך נואשת. א. חסרים לי פרטים כדי להצדיק את תגובתך. ב. את בבעיה אין ספק לא טוב לך את לא מסופקת אבל לרשום נמאס לי וכו´ וכו´ זה לא יעזור לך. תעשי צעד קדימה אם את צריכה עזרה אני מציעה לך לקרוא את הספר "לכל אדם יש שביל" של ד"ר ארניה, שם תביני איזה צעדים קיצוניים עשו אנשים שלא היו מסופקים בחייהם, את יכולה גם לקרוא את "מי הזיז את הגבינה שלי" שימחיש לך את החיים שאת תקוע באיזה מבוך ואת לא מפעילה מחשבה כיצד לצאת ממנו את יושבת ובוכה על המצב ולא עושה כלום. גם אני נמצאת בצומת דרכים כואבת והנה יצאתי מחיים שלא רציתי, עכשיו אני במצב שרוצה לחזור לחיים ההם אבל בצורה אחרת, והנה פניתי לפורום אני מקבלת עצות שעוזרות לי לאט לאט לגבש החלטה. וכך גם את צריכה לפעול, לזוז...

 

[mahlena]

תודה על תגובתך "החמה"

חיפשתי פה תמיכה לפחות פה אם אין לי אף אחד אחר אבל הבן אדם הראשון שענה משהו האשים אותי - שיהיה לך טוב בחיים, את ש"מצאה דרך נכונה" ואם את כל כך מאושרת וצדיקה אז לפחות אל תעני בכלל לאנשים שמפחשים משהו טוב יותר מ"כל הכבוד הלכת בדרך הקלה" הצדיק והיפה שלך. בהצלחה לך בחיים היפים שלך ותעשי טובה - אל תגיבי לי

 

[הילהברבור]

ולמרות זאת

למרות זאת בחרתי להגיב צר לי שלקחת אותי בגישה הזו, ושראית בעצה שלי משהוא לא חם. אני מנסה להבהיר לך שהגישה שלך למצב לא נכונה. אם היית מעלה את הבעיה שלך על הכתוב, בפרטים, אזי היינו כותבים לך ומנתחים אותה, ונותנים עצות לכאן ולכאן. ואת בחרת בדרך ששפכת את ליבך מבלי לציין על מה ולמה, ולי היה חשוב שתביני כמה שזה נשמע אכזרי, שיש צרות גדולות יותר משלך ושדרכם את יכולה להתעודד ולהסתכל על הבעיות שלך כורודות יותר. לפחות כך אני עושה ועליי זה עובד. אני מצטערת אם נפגעת את תתפלאי אבל האמיני לי אני מבינה אותך מאוד

 

[mahlena]

נו בטח איך תוותרי ...

כאילו לא מספיק כבר הזקת - תוסיפי עוד חמודה שלי - הרי את האופטימית פה, את יודעת הכל, אצלך הכל טוב ויפה - אז תהיהי שמחה ותדרכי על כל אלה שלוקחים הכל בשחור - למה לא?

 

[סולו]

לא דרך קלה../images/Emo14.gif

זו לא דרך קלה. אבל אולי לפעמים אין כח ואומץ לזוז, וצריכים קצת זמן להשאר במקום ולבכות או ללקק את הפצעים לפני שאפשר להמשיך הלאה. לדעתי זה דוקא קטע קשה במיוחד בתוך הדרך.

 

[זיו ברוך]

ולפעמים גם...

נורא קל לנו ליפול למלכודת של צער, יגון, ורחמים עצמיים, וטפילת אשמה באחרים....זה בטח קרה לכל אחד מאיתנו, בזמן זה או אחר...וההתגלות שדרך זו אינה מובילה לשום מקום - מגיעה בדרכים שונות - אולי בדרכים עצמיות, ואולי ע"י הארתם של אחרים....נדמה לי שהילהברבור רק רצתה לעודד ולומר שיש דרכים נוספות להתמודדות מלבד דרך של הלכאה עצמית, ייאוש, תחושת כישלון ואיבוד ערך עצמי....יש דרכים אחרות, ואולי החשובה שבהן היא באמת להביט על חצי הכוס המלאה, ולקחת אחריות - גם על הרגשות שלנו. זה קצת מזכיר לי ילד קטן שאומר "אני לא יכול לישון-יש לי מחשבות רעות", אז כמבוגרים - התגובה הכמעט אינסטנקטיבית שלנו היא לומר לו "אז תחשוב דברים טובים" - לא ?? נדמה לי שכשזה מגיע אלינו - אנחנו חופשי שוכחים עיצה מופלאה זו.... אז - חבר´ה - תחשבו דברים טובים !!! (ויש גם כאלו) זיו

 

[אחותו של שקספיר]

מהלנה יקרה (ככה קוראים את הכינוי?)

אפשר להבין את התחושה שלך של להיות לבד זה מצב לגמרי אישי. ולא חשוב אם יש סביבך מיליון אנשים. אם את מרגישה "לבד"-את לבד. את יודעת מה יכול לעשות אותך מאושרת יותר? את יכולה לנסות להסביר אולי קצת יותר את התחושה שלך של "לבד" כי אין לך משפחה, קרובים, חברים, ילדים ,בעל, את חיה בארץ או אולי בארץ אחרת, או אולי יש את הכל -ואת רק מרגישה "לא מחוברת" אליהם? אולי אם תוכלי להסביר לנו ובעיקר לעצמך מאיפה התחושה של ה"לבד" אפשר יהיה יותר לתמוך בך. בנתיים תקחי אוויר לנשימה..בבקשה. ו

 

[mahlena]

הסבר

אני פה כבר שנתיים,ההורים שלי לא פה, אין לי חברים - אתם יכולים להגיד, כמו בעלי, שאני פשוט מגעילה ואנטיפאטית ולא יודעת להתחבר לאנשים, ואפילו אם אתם צודקים לא מזיז לי כבר - אקבל את זה כעובדה שפשוט אין לי חברים ואין לי עם מי לדבר. אני לומדת באוניברסיטה ולא מרוצה - זה לא בדיוק מה שרציתי ללמוד התברר אחרי סמסטר ראשון אבל מאוחר כבר וחייבים לסיים מה שהתחלתי - לא נעים מהסביבה, כולם מצפים שאסיים וגם בהצלחה, אבל אני פשוט נגעלת מכמה מקצועות ולא רוצה ללעשות שעורים. עם בעלי זה רק שרשרת של מריבות עם שבועות אחדים ביניהן. אני משעממת אותו - הוא מעדיף בנות אחרות לדבר איתן וממש מגזים בזה - מזלזל בי כדי לדבר איתן. שלשום הוא יצא עם החבר´ה מעבודה וחזר ב-4 בבוקר - אפילו לא שאלתי אותו כלום, רק שאלתי מי היה איתם, והתברר שהיתה שם בחורה אחת שאיתה הוא תמיד מדבר, וזה הרגיז אותו ששאלתי בכלל - את האמת שכבר לא מזיז לי, שיעשה מה שהוא רוצה, רק שיהיה שקט יחסי בבית, אבל הוא אמר שאני לא מאמינה לו ועוקבת אחריו - נשבע לך לא שאלתי אותו איפה היה, לא התקשרתי בלילה ולא כלום, הלכתי לשון, עכשיו יומיים לא מדברים. ולדבר איתו - אין טעם, לפעמים אני רוצה ליבוא וידבר אבל זה לא יעזור - אותו חרא יהיה. אם אני בוכה אז זה בחוצפה תמיד "על מה את בוכה" לכן כבר לא נשארו לי דמעות לבכות. אני רוצה הביתה לאמא שלי, אם רק ההורים שלי היו לידי הייתי כבר מזמן עוזבת, אבל הם מכרו את הבית ואין לי איפה לחזור.

 

[אחותו של שקספיר]

אפשר לגמרי להבין את התחושה של לבד

כאשר ההורים נמצאים בחוץ לארץ. כאשר את לא מוצאת חברים כאשר את לומדת משהו שלא רוצה להשקיע בו (לא תמיד חייבים לעשות מה שכולם מצפים אגב). ובבית-בעיקר,שאולי הבעל הוא בכלל הסיבה שלך להיות פה ,יש בעיה של תקשורת איתו. המשפט שהכי נגע לי "אני רוצה הבייתה לאמא שלי" כל כך עצוב לשמוע אותך. המון נשים צעירות, ולא צעירות כל כך, רבות עם הבעל, יש ויכוחים, יש כעסים, אבל לרובן יש חברות, אחים, הורים ואת מתארת מצב שכולו לבד לגמרי אובייקטיבי ולא רק בהרגשה. מה שעושה את הקשר עם הבעל יותר מסובך, כי הוא ה"כול "בשבילך. תנסי לשתף אותנו כאן במה שעובר עלייך, ואולי אחרי שתוציאי את כל הכעסים והכאבים שלך תוכלי למצוא לעצמך הצעות לפתרונות? ואם לא תמצאי-לפחות תוציאי את מה שכואב לך, ואף אחד לא יגיד לך"על מה את בוכה?" כי את בוכה על העצב שלך, על הבדידות, ועל הגעגועים.

 

[mahlena]

לדבר איתו כבר לא יעזור

הוא רק אתמול האשימ אותי שאני לא משתפת אותו ואני סגורה - אבל אנחנו פשוט לא מבינים אחד את השני וגם נראה לי כבר לא מעניינים אחד את השני.הוא כבר אמר לי "לא טוב לך פה - תחזרי הביתה" וגם "אני לא חושב שנחזיק מעמד עוד שנה" אבל אין לי איפה ללכת - אין לי כסף לקנות בית, אם אני חוזרת הביתה, לא קל למצוא עבודה ולהתחיל הכל מחדש. פשוט אבדתי כל מה שהיה לי, ועכשיו הכל ריק ואין איפה לברוח. אני תקועה פה ללא תקווה וללא מטרה מסויימת. רציתי להתנדב בעמותה למען חיות - בעלי צחק עליי ואמר שרק אלה שאין להם חיים מתנדבים. אפשר לחשוב שלי יש חיים בכלל. גם אין לי רישיון רכב לכן אני לא יכולה לצת לבד לקניות או סתם לבלות, רק יושבת בבית. כשאני מבקשת לצאת - לפחות לקנות אוכל - "מה עכשיו בדיוק את צריכה, אני צריך ללכת עוד מעט, אחר כך נלך" או "אין לי כוח" אבל לצאתעד 4 בבוקר יש כוח - נו בטח, החבר´ה יותר משעשעים, הם אוהבים סנוקר ואני לא - ואם אני לא אוהבת משהו אז יש לי שתי אופציות - או ללכת ולהנות מזה בכוח, או לתת לו ללכת ולבלות לבד - ובזמן האחרון אני מעדיפה את האופציה השניה. לא שאני מתלוננת - אני כבר לא רוצה לצאת ולבלות, שילך לבד, לא מפריע לי, אבל אחרי הכל הוא גם בא ומאשים אותי "הזמנתי אותך, את לא רצית אז מה את רוצה עכשיו?" תגידי - זו הדרך? כך בונים חיים יחד? "הזמנתי אותך, לא רצית, אני לא אתחנן" - זה בסדר, רק שלא יריב איתי אחר כך, לא רוצה כלום, רק לא לפחד שעכשיו נריב ולא נדבר שבוע שלם.

 

[זיו ברוך]

משהו שמאוד הרשים אותי בדבריך...

הרצון המופלא שלך להתנדב למען חיות. בעיניי - זוהי באמת גדולה, יכולת נתינה אדירה, ותחושת סיפוק שאין כמותה. אל תוותרי על זה !!! וסלחי לי, אולי, על הבוטות, אך דברי בעלך הם ממש שטות והבל !! אנשים שמתנדבים הם אנשים יקרים, אמיצים, ונפלאים, שטובת החברה חשובה להם לא פחות, ואף יותר, מאשר טובתם האישית. ובלעדיהם - היו חייהם של הרבה נזקקים איומים ונוראים. אני מוקירה תודה לכל מתנדב באשר הוא, ומבטיחה לך שזוהי תחושת סיפוק שאין כמותה, ולרובם חיים פעילים ועשירים, שבצידם - גם התנדבות. אני אוכל לספר לך, מניסיוני האישי, שאני מתנדבת במספר עמותות הפועלות למען בעלי-חיים. (תוכלי לפנות אליי במייל - ואשמח לתת לך פרטים רלבנטיים נוספים), וחיי רחוקים מלהיות ריקניים. ההיפך - הם גדושים ועמוסים. והנתינה הזאת לבעלי החיים - היא משהו שאי-אפשר להסבירו במילים. אין לך מושג כמה יכולה שמחה של כלב פצוע או עזוב, שאספת אל חיקך, ומצאת עבורו משפחה תומכת ואוהבת - לחמם את הלב, ולהעניק לך תחושה של ערך, ושמחה. נורא עצוב לי שבעלך מצליח להשפיע עליך בצורה כזאת, ולמנוע ממך לבצע דברים שאת באמת רוצה ואוהבת. אני מאמינה שדווקא ההתנדבות הזאת, תוכל לפתוח בפנייך עולם חדש וטוב, ועצמאי, ולשבור את "מעגל הקסמים" בו את שרויה כעת. שבעלך מפעיל דומיננטיות ושליטה, ואת חסה חסרת ערך, וחסרת אונים. התנדבות זה דבר נפלא !!! (ובפרט - התנדבות למען חיות). אל תוותרי. קומי, צאי. זה פתח לדברים חדשים. לדברים עצמאיים. את חייבת לשבור את התלות הזאת בבעלך. וההתנדבות, או עשייה כלשהיא שאינה בחברתו - תעזור לך מאוד. כל ההתחלות קשות. אבל - אסור לוותר. אני מחכה לראות אותך באחת העמותות !!! לילה טוב. זיו

 

[המוסקיטר האחרון]

ועוד משהו קטן... אם אפשר...

קראתי את כל השרשורים עד כה. את התגובות של חברי הפורום, התגובות החמות, (והפחות חמות...) וגם.. את הכעסים שלך והתגובות החוזרות שלך. הצלחתי פחות או יותר לקרא בין השורות את הבעיות עליהן את מדברת, בעיות כגון בדידות, בחירת תחום לימודים לא מתאים, חוסר תקשורת עם בן הזוג, כעס על התנהגות בן הזוג, וגם בעיה חמורה שאני קורא לה "חופש תנועה" (בעיית הרשיון) חוסר הסיפוק שלך מהחיים מובן מאד! אין ספק שיש קשר הדוק בין מה שעובר עליך, ומערכת היחסים הזוגית שלך. הבדידות, ללא משפחה, ללא חברים קרובים, בשילוב עם תחושה של פיספוס בתחום הלימודים, בשילוב עם רצון לא ממומש לתרום ולהתנדב, בשילוב עם התסכול מהתלות שלך בבעלך, בגלל מחסור ברשיון נהיגה, משפיעים ללא ספק על מערכת היחסים הזוגית שלך. איך את יכולה להיות נחמדה אליו כאשר כל כך רע לך? איך את יכולה לצפות ממנו להיות נחמד אליך, כאשר את מסתובבת עם פרצוף סובל כל היום? בטח כבר נמאס לו לשמוע אותך כל היום מתלוננת על הא ועל דא. אולי זו הסיבה שהוא מחוץ לבית עד ארבע בבוקר... אני לא ממש יודע כיצד לעזור למישהו להיות יותר מרוצה מהחיים שלו, אבל הצעה אחת בכל זאת אנסה לתרום כאן: תקחי אחריות על החיים שלך! תתחילי לעשות את הדברים שאת מרגישה שיעשו לך טוב. את רוצה להתנדב - תתנדבי אם את מרגישה תסכול כי אין לך רשיון - תתחילי לעבוד על זה. תתקפי כל אחד מהגורמים הבעייתיים כאילו שהוא הבעיה היחידה בעולם. וכאשר יהיה לך יותר טוב בפנים, בלב, גם מערכת היחסים שלך עם בעלך תשתפר מאד. בהצלחה!

 

[mahlena]

מאוחר מידיי

כבר בקשתי הפסקת לימודים. אגב זה לא אשמתי שהוא בחוץ - אני לא התלוננתי - פשוט אין טעם - ולא אני התחלתי את המריבה האחרונה. עכשיו חזרתי מהאוניב´ ונוראה כואב לי הראש והעניים. בעלי לא בבית ואין לי מושג איפה הוא. נראה לי שאני חוזרת להורים שלי. תודה על כל התמיכה לכולם

 

[האלי]

לא מאומר מדי ולא מוקדם מדי...

זה בדיוק הזמן, כשעזבת את הלימודים שלא רצית בהם (אני מאמין שאת כן רוצה ללמוד, רק לא את מה שבחרת), כשהחלטת לחזור להורים... כשבעצם את בהרגשתך לפני התחלה חדשה. זה הזמן לשנות את הגישה. כי הגישה של "העולם כולו נגדי" הובילה אותך למקומות שמאד לא טובים לך. הצרה היא שאם לא תאמצי גישה אחרת, מהר משזה נדמה לך, תגיעי בדיוק לאותם מקומות. אולי התפאורה תהיה שונה, אבל ההרגשה, אותה הרגשה. אז אם היה מי שאמר לך לקחת אחריות על חייך, או הציעו לך הצעות מעשיות... אני חושב שטוב תעשי אם תעצרי רגע את השטף שסוחף אותך לאן שסוחף ותבחרי לך את הכיוון שאליו את רוצה ללכת. ובאותה הזדמנות תבחרי לך גם את הדרך שבה תגיעי לאן שאת רוצה להגיע (ואני לא מתכוון כמובן לדרך במובן הגיאוגראפי). תני לעצמך הזדמנות להיות מי שאת. להכיר את עצמך וללכת בדרך שאת רוצה ללכת בה ולעשות מה שאת רוצה לעשות בצורה שאת רוצה לעשות זאת. בקיצור: אם תדעי לשים את עצמך במרכז המפה, אם תדעי להתייחס אל עצמך כאל האדם החשוב ביותר בתבל, היה שווה לעבור את כל מה שעברת. לו אני הייתי במקומך, זה מה שהייתי לוקח איתי מכל זה: |דגש| אני האדם החשוב ביותר בעולם שלך, האלי.

 

[איש המערות]

צאי מזה - עשי שינוי

את מרגישה חסרת אונים. תבדקי איפה את יכולה לעשות שינויים לטובת עצמך. צאי להתנדב בעמותה למען בעלי חיים. מצאי עבודה, אפילו חלקית. שתהיה לך שליטה בכסף משלך. התחילי ללמוד נהיגה (בכסף שתרויחי). המשיכי ללמוד, אולי תחליפי מקצוע אם את מרגישה פספוס. עדיף לעשות אפילו הפסקה בלימודים אם את מרגישה פספוס ממש, עד שתחליטי מה טוב לך. בכל המסגרות מחוץ לבית, חזקי קשרים חברתיים. תתחילי לחיות ללא תלות בבעלך. יש לו חיים משלו, אל תדכאי אותם. אל תדכאי גם את חייך. מותר לך מה שמותר לו. בכל מקרה, ומה שלא יהיה, אל תתני לפחד מלהשאר לבד לשתק אותך. ככל שתהיי יותר עצמאית, ככל שתהיי פחת תלויה בו, כך גם תוכלי לקבל החלטות ולבצע שינויים נוספים בחייך, כדי שתרגישי טוב יותר. עשי את הצעד הראשון, במסע ארוך. אם לא, תישארי באותו מקום. בהצלחה.

 

[אשה פשוטה]

חסל סדר בדידות

בוקר טוב לך מצטרפת בחום לדבריו של איש המערות התחילי לעשות למען עצמך !!! את אדם נושם, בשר ודם, עם רצונות, מאוויים ויכולות ואת אלו איש לא יוכל לקחת ממך "עשי באלו שימוש" אל תבקשי מאיש הצדקה או אישור למעשייך זהו רצונך ??? לכי על זה ותמצאי כיצד חייך מתמלאים תוכן ועניין וברגע שחייך יהפכו מעניינים לך, זה יוקרן גם אל סביבתך וכשיוקרן לסביבתך - תחל הבדידות להיעלם השינוי אינו קל ואינו פשוט, אבל אפשרי !!!! מאד אפשרי !!! בדידות אינה גזירה משמים, אנו גוזרים אותה על עצמנו ולכן יש ביכולתנו גם למנוע אותה מאיתנו מאחלת לך המון הצלחה ושולחת

(אמנם וירטואלי) אבל מלא הבנה ועידוד

 

[איש המערות]

mahlena יקרה

את לא מאושרת מרגישה שאין לך כלום בחיים שותקת, מדברת עם עצמך. ובעצם, את מספרת כאן מה את מרגישה. מרגישה בודדה בזוגיות ומגיעה למסקנה שעדיף לגמרי לבד. לפחות לא יהיו ריבים וטענות. ומותר לך להתחיל הכל מהתחלה. זו זכותך. אלא שעלייך להבין דבר אחד. לא תוכלי למחוק את מה שהיה, למחוק חלק מהחיים. העבר ילווה אותך תמיד. נסי להתחזק וללמוד מהעבר. להבין את הטעויות שלך ולא ליפול שנית באותם בורות שהיו נסתרים מעיניך קודם. לדעת להבחין בהם ולעקוף אותם. אפשר לתקן וללמוד מהעבר גם בזוגיות שאיננה פורחת ולשקם אותה. לפעמים זה מצליח. לפעמים לא. לא התייחסת לחייך באופן המאפשר לתת עצה תכליתית ולמעשה אין ערך של ממש לעצות כל עוד לא תהיי בשלה לעשות איתן משהו. הדבר היחידי שאני אוכל לייעץ לך, ואני מאמין שנכון תמיד, הוא שאי אפשר לטמון את הראש בחול ולאמר על העבר שלא היה. צריך אומץ להסתכל על העבר בגובה העיניים, להעמיד ראי מול עצמך ולהכיר בחלקך, במה שעשית ובמה שלא עשית שתרם כדי להגיע למצב היום. ואל תתיאשי. כדי התקדם אדם דוחף בכף רגלו את הקרקע שמאחורי כף רגלו. אילולא היתה שם קרקע היה נופל. כך גם התקדמות לעתיד דורשת נקודת משען בעבר. אל תמחקי שום חלק מחייך. למדי מכל חלק בחייך. אני מאחל לך את הכוחות להגיע לעתיד טוב יותר. בהצלחה

 

[shela1]

מחלנה החמודה והיקרה../images/Emo39.gif

מחלנה היקרה מקווה שכך הוא שמך שמתי לב לכעסים שלך שאולי כרגע מופנים אלינו חברי הפורום המנסים לעזור לך (ראי תגובתך להילה). מאחר ופנית אלינו אנו גם משתדלים לעזור. אז כמו שאת אומרת יש ימים שכדאי להיות לבד יש הרבה ימים אחרים שכדאי להיות ביחד. אז קחי כל דבר בפרופורציה הנכונה ואם תזדקקי לעזרה אנחנו כאן שיהיה לך יום נעים כייפי עליז והנה עוד כמה דברים שירוממו את רוחך

שאלה1(בן)

 

[אשה פשוטה]

לקבל את עצמך

ידיד טוב שלי שלח לי ציטוט שלדעתי יכול מאד להתאים לסיטואציה בה את נמצאת (לא זכור לי מי הכותב/ת אולם התוכן הוא זה החשוב באמת)והדברים בהמשך לאלו שכבר נאמרו כאן "שים לב מה אתה חושב כרגע. האם תירצה שמחשבה זו תיצור את עתידך? האם שלילית או חיובית? שים לב והיה מודע לה." "החלק החשוב ביותר ברפוי או בהפיכתנו לשלמים הוא קבלת עצמנו בשלמות,על כל החלקים הרבים המרכיבים אותנו; את התקופות שבהן הצלחנו ואת התקופות שבהן לא כל כך הצלחנו. התקופות בהן פחדנו ,התקופות בהן אהבנו; התקופות בהן היינו טיפשים ושוטים עד מאד, התקופות בהן היינו נבונים וחכמים מאד; התקופות בהן הושפלנו , והתקופות בהן היינו על הגובה. כל אלה הם חלקים מעצמנו.רוב בעייתנו נובעות מדחיית חלקים מעצמנו-חוסר אהבה מוחלטת וללא תנאים לעצמנו. אל נא נסתכל אחורה בבושה על חיינו. הסתכלו על העבר כעל עושר והגודש של החיים. אלמלא עושר וגודש זה לא היינו כאן היום. כאשר אנו מקבלים את עצמנו בשלמות, אנו נהיים שלמים ונרפאים."