הי אתה,
כי אני לא ממש בטוחה איך לפנות אליך... בגלל נושא השמות שהיה קצת רגיש... אבל באמת, ומתוך נסיון, להיות בקשר (גם רומנטי - בעיקר רומנטי) יכולה להיות חוויה עמוקה, נעימה, מרגשת... וכו` (נא להוסיף כיד הדמיון) אבל כשפתאום ואם פתאום מוצאים ששוב אותם חלקים ``נדבקים`` שלנו, סימביוטיים שלנו - תופשים את המירב שבנו, כששוב בחוויה הפנימית שלנו אושרנו, האיזון הנפשי שלנו, תלוי בהיותו או אי היותו של מישהו אחר זמין לנו. זה הזמן לפסק זמן, להסתכלות פנימה, בלי וויתורים ובלי בריחות. מרגע הגיחנו מרחם אמנו... אין יותר ``רחם``, זאת עובדת חיים עצובה ואולי מצערת אבל את הרחם ההיא שלה אנו כה מייחלים - רק אנחנו יכולים בחיים האלה ליצור לעצמנו. שבור וגם קיסר... בהצלחה. תלתלים.