נמאס לי

[Zoara]

נמאס לי

המצב הולך ומתדרד עם הזמן.. "המצב" הכללי שלי.. אולי אצליח לבטא את עצמי אם אציג מהפרט אל הכלל.. האנשים בבית אוהבים אותי, בבית - כלומר להבדיל מהצבא בו אני לא בולטת במיוחד, מרצוני. יש בנות צעירות ממני - תיכוניסטיות, שאני דמות מרכזית מאוד בחייהן.. לפעמים בצורה שגובלת בקיצוניות. יש נערה עם BPD (הפרעת אישיות גבולית) שאני תומכת בה, ושאוהבת אותי מאד ובעבר כבר אמרה שאני הסיבה לכך שהיא אינה שמה קץ לחייה הצטיינתי בלימודים.. ברמה ארצית. ובמגמות מדעיות "נחשבות" כל-כך קשה לתאר כאן את כל המורכבות... אי מרגישה שאני חייה בצביעות, כלפי עצמי וכלפי אחרים. אני לא מאמינה יות בדבר.. כבר לא מתעניינת בכלום.. ימים שלמים יכולים לעבור ואתחמק מלענות לשיחות טלפון מאותם אנשים שאוהבים אותי ושאינ אוהבת.. אני לא יודעת מה ארצה לעשות בהמשך עם עצמי, אני לא יודעת מה באמת חשוב לי, מתקשה מאד להגדיר לעצמי זהות ברורה מבחינה פוליטית, דתית.. בצבא בחרתי לאמץ דמות יותר מינורית מהבחינה החברתית, רק משום שאני חשה שאין בי הכח להשקיע, אני רק רוצה ש"יעזבו אותי.. רק לברוח מהכל..רגע לנשימה.. רגל לסדר מחשבות ולהרגע.. כאילו להרגע מאיזו חוויה או ארוע מפחיד ומבהיל שקרה בזה הרגע...".. חברים שלי יודעים.. שהם צריכים "רדוף אחרי" על-מנת שהקשר יימשך.. השבוע חברה טובה בכתה בכי של ממש.. שקשה לה איתי.. שהיא חושבת שלא אכפת לי ממנה.. שאני כל הזמן "נעלמת".. גם אני מרגישה שאני "נעלמת".. רק רוצה להיות לבד.. אנשים רואים בי חכמה במיוחד.. אבל לפעמים אני מרגישה כל-כך טיפשה.. בנים מחזרים אחרי.. ואני דוחה אותם שוב ושוב.. בלי סיבה.. פשוט לא מתקשרת.. כאילו שאני מפחדת מכל צורה שהיא של ביטוי עצמי.. אני לא מסוגלת לכתוב דבר.. אני יכולה לקנות לחברה טובה וחשובה מתנה.. ולהשקיע בה מחשבה רבה וחצי משכורת.. אבל לא אצליח להביא את עצמי לידי כתיבת ברכה.. גם לכאן לקח לי זמן רב לאזור את הכח להגיע.. ואחרי הכל.. אובייקטיבית, אני יודעת שלא אמורה להיות לי בעיה בניסוח, קיבלתי 97 בהבעה.. ותמיד ציינו לטובה את כשר הניסוח שלי.. אני הייתי זו שפונים אליה כשצריך לכתוב משהו.. אני יכולה למנוע מעצמי את החוויות המעטות בהן אני מעוניינת בגלל סיבות קלות ערך או חוסר חשר בלתי מוסבר.. אני ממש יכולה לראות את התהליך, שאיני יודעת מה יהיה בסופו.. באיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה ורוצה לדבר עם מישהו, אבל אין לי למי לפנות.. ופנייה לאיש מקצוע תפגע במקצוע שלי, ברושם החיובי מאד שיש לאנשים עלי.. באותן מסכות שמהן אני כל-כך רוצה להתנער - אבל בכל זאת הן הדבר הוודאי הממשי היחיד שיש לי.. אני מפחדת

 

[Zoara]

מחר אני נוסעת..

לעשרה ימים.. אני יוצאת מחר בבוקר..

 

[kobe376]

את לסבית?

 

[kobe376]

רק בשביל המידע, לא מתכוון לפגוע

או משהו כזה. פשוט היה איזה משפט שכתבת שם שנראה לי מוזר.

 

[Zoara]

מעניין שאתה מתייחס לזה

אני לא לסבית... אתה יכול בבקשה להפנות את תשומת לבי למשפט?

 

[kobe376]

טוב :

"יש בנות צעירות ממני - תיכוניסטיות, שאני דמות מרכזית מאוד בחייהן.. " אני לא יודע להסביר למה זה נראה לי קצת משונה. אבל זה לא משנה, אם את יודעת מה את אל תבקשי אנשים אחרים להסביר לך דברים על עצמך. לא היית צריכה לשאול אותי. תדעי מי את ולכי עם זה, בלי לעשות חשבון או לשאול אף אחד. תהני במקום שאת נוסעת אליו ל-10 ימים.

 

[גרא.]

Zoara,התחושה הראשונה שלי ..

מדברייך, שנכתבו אגב בכשרון רב,שאת משום מה פוחדת בעיקר מעצמך,חוששת להתחייב,ויותר מכל נבוכה ומבולבלת לקראת העתיד שלך..כאילו לפתע נגמרה לך המשמעות של חייך, של נערה/אשה בת 20 ...על הרגשות הללו, על תחושת הניכור העצמי שאת חשה בעוצמה כל כך רבה,את חייבת לדבר..החשש מפני שיחה עם איש מקצוע,לא מובן לי.אלא אם כן כוונתך לומר שאת חוששת מפני שיחה עם הקב"ן, כיוון שזה יירשם בתיק האישי שלך..חשש לא מוצדק,שקשה מאד להוכיח אותו.בעיקר משום, שכל שיחה ,וודאי טיפול עם איש מקצוע, מחייבת את המשוחח איתך בסודיות מקסימאלי..וכל מה שנאמר בארבע עיניים, אינו יוצא החוצה.. הפאסדה הנורמאלית כביכול, בבחינת "עסקים כרגיל",גורמת לך סבל רב כעת,אבל המחיר הנפשי שאת עלולה לשלם בטווח הארוך, עלול להיות חומר הרבה יותר. לכן Zoara,את חייבת להתחיל לחשוב בצורה הרבה יותר אגואיסטית,או אגוצנטרית על עצמך, על צרכייך הרגשיים,הנפשיים,ונן הסתם גם הפיזיים..המחיר שאת משלמת כבר עכשיו בנסיון להראות מושלמת,כבר ניכר בין השורות ממילותייך. כלל לא חשוב מה הם, האנשים יגידו,הם זמניים,וודאי בצבא..הרבה יותר חשוב מה את מרגישה,ואיך את בעצם שורדת וודאי עם תחושת הניכור העצמי הכל כך שלטת בך בשעות הללו...מצבים כאלה,כעין Time out ,בחיים, משהוא כמו הפסקה זמנית רצף החיים הזורמים סביבינו,קורה לרבים.ההרגשה מהסוג של "עצרו את העולם, אני רוצה לרדת"..מקננת אצל רבים..זה טבעי,זה אפילו הגיוני..אבל אסור לתת לתחושות הזמניות הללו להשתלט עלינו..והדרך להתמודד היא בדיוק זו שהרגשת,לשוחח, לדבר לפרק מעט את הנטל הרגשי עם ,או אל מי שמוכן להקשיב אבל, וכאן ההבדל בין הדיוט לאיש מקצוע,לשוחח עם אדם היכול גם מעבר להקשבה להעניק לך תחושה של אמפטיה, קבלה,ואולי גם אינטרפטציה,והכוונה..במיידי את יכולה פשוט להתקשר לער"ן טל´ מקוצר 1201 לילה טוב..