סערת רגשות כמו כל סערה טבעה לחלוף
היי סליפי,
אפשר לדמות את הנפש למים, ואת תגובת האבל - לסערת גלים.
מצאתי פה דימוי לפי חכמת המזרח, שאולי עצם המודעות לכך יקל במעט לעבור את התקופה הקשה ולהבין שזהו מצב זמני ושעוצמת הרגשות ישככו עם זמן
"אגם הוא אחד הדימויים המקובלים במסורת היוגית למיינד ((mind). כמו האגם, המיינד יכול להיות רגוע וצלול כקריסטל, אבל כאשר יש רוח וגלים נוצרים, שקיפותו של האגם נעלמת ובוץ ולכלוך מהסביבה ומהקרקעית ממלאים את המים. במיינד, הגלים הם המחשבות, המתעוררים מתוך הקלט של החושים או עולים מקרקעית האגם, כלומר מן הזכרונות שלנו. כאשר הגלים נרגעים, התודעה הופכת צלולה וניתן לראות דרכה לעומק, אל פנימיותו של האדם, לבוא במגע עם אותו מקום בתוכנו שהוא אושר ומודעות טהורה. הסבל האנושי, על פי פטנג'לי, נובע מהתנודות האלה ומכך שהעצמי האמיתי שלנו מוסתר וממוסך..."
ובהמשך נכתב "תרגול הנשימה הינו כלי עוצמתי וטיפולי שניתן באמצעותו להסדיר מצבים רגשיים ומנטליים ולהשפיע על הגוף וההתנהגות. מדהים לראות כמה מעטים הם האנשים שנשימתם מלאה, סדירה ורגועה".
כידוע יש קשר בין גוף לנפש, ולכן כדאי לנסות לתרגל טכניקות נשימה והרפייה, כדי לעזור לעצמך להרגע. ככל שתתרגלי יותר, אני מאמינה שתוכלי להשפיע על הרגשות.
בד בבד תתמקדי בכל הדברים שנהנית לעשות בעבר: יצירה, פעילות גופנית, בישול/אפייה, ריקודים וכל מה שעושה לך טוב ועדיף במסגרת משפחתית או חברתית, כלומר, להיות במחיצת אנשים ולשתף אותם בתחושותייך. בהתחלה זה יהיה קשה וחסר טעם, אך עם הזמן ועם הרבה-הרבה סבלנות תחזור אלייך חדוות העשייה.
נסי גם לחשוב על דברים או אנשים שאת אוהבת, להכיר תודה על הדברים הקטנים ביותר שיש לך בחיים. "תזונה" כזו במחשבות חיוביות, יאלצו אותך לשנות את החשיבה והרגשות השליליים ולו לכמה רגעים. ועם תרגול יומיומי תוכלי לראות גם את הדברים הטובים בחיים.
קראי גם ספרים בנושא. מנהלות הפורום היקרות העלו גם מאמרים לפורום (תחת "כלים ומידע")
העלי את רגשותייך על הכתב. עצם הכתיבה והביטוי של הרגשות הקשים, מפחיתה מעוצמתם.
אפשר ומומלץ כמובן להעזר ולהתייעץ עם אנשי מקצוע. לצערינו לעם היהודי יש הרבה תובנות בנושא התמודדות עם אבדן ואבל.
תדעי גם שעם כל הצער שבאבדן, כאב הוא מקום לצמיחה. עם הזמן תגלי שההתמודדות היא קשה, אך שרדת אותה, חשפת תכונות שלא ידעת שיש בתוכך, או שלא באו לידי ביטוי כשחיית ב"מקום הנוח והבטוח" וכן חווית ועשית דברים שלא היית עושה לולא האבדן. כדי לראות את כל אלו צריך אולי פרספקטיבה של זמן. אז שוב, תהיי סבלנית עם עצמך.
והנה ציטוט קטע שמצאתי באינטרנט: "מציאת משמעות לאירוע: באופן מפתיע, אנשים שעמדו בפני אירועים טראומתיים אומרים כי חייהם השתנו באופן חיובי מאז ניסיונם המר. מציאת משמעות חיובית מסייעת להסתגל גופנית ונפשית למצב. אנשים שמצליחים לעשות זאת הם בד"כ אופטימיים מטבעם.
1. אנשים אלו מרגישים שלחייהם יש משמעות והם התפתחו לכיוונים חשובים.
2. הם למדו על כוחות שטמונים בהם ולא ידעו על קיומם בעבר.
3. הם קיבלו פרספקטיבה חדשה על מה שבאמת חשוב בחיים.
4. יחסיהם עם אנשים קרובים הם יותר עמוקים ומלאי משמעות מבעבר".
"
ועם כל דרכי ההתמודדות הללו לא עזרו, תזכרי: "שמה שלא עושה השכל - עושה הזמן"
אני מצרפת עוד קישורים רלוונטיים בתקווה שיעזרו לבחור בחיים ויקלו על ההתמודדות הקשה
