../images/Emo24.gif
עד כמה שזה וירטואלי, אם זה יעזור. רציתי לכתוב לך משאני מזדהה איתך עם ה"נמאס לי" הזה, עד שקראתי שבנך נכה. רציתי למר לך שגם לי יש ימים אפורים, שנמאס לי מכל ההתרוצצויות האלה מסביבן, הכעס שיש בי אליו על ההתחמקות שלו, על החוסר אכפתיות והאחריות, זה גודל לי בתוך הבטן ומתפרץ לו מדיי פעם כמו היום. אבל אצלך זה יותר מורכב, אצלך מסתבר, זה הרבה יותר קשה. תכווני את כל העם והאמוציות האלה כלפיו, תפגעי בו, לא בך, לא בילד, כדוריי שינה או הרגעה לא הפתרון בטח לא לאורך זמן. היום טעיתי, כעסתי עליהן, הענשתי אותן על מצב שהוא יצר לי, על תגיעי לזה, אני כולי מלאה חרטה על הצעד הזה. כל כך מבינה אותך.
