נמאס. טריגר.
נמאס להתמודד,לסחוב ולהיות עם הכל לבד.
כל בוקר השנאה העצמית מכה בי ויש בקרים(כמו היום) שהיא כל כך חזקה עד שאני רוצה לטמון את הראש בכרית ולא לצאת לעולם(עם כמה שזה לא ריאלי).
בגלל התחושה הזאת בערך חצי שנה לא עשיתי דבר חשוב שהייתי צריכה לעשות,ובגללה גם לא הלכתי היום לשני דברים שהייתי אמורה/ רציתי ללכת אליהם.
פשוט תחושה שבא לי להסתתר ולהעלם.
קשה לי להסתכל על עצמי במראה והשומן זה הדבר הראשון שקופץ. גם יש לי תחושה של חרדה ואי שקט בלילה וכל הזמן בא לי לאכול בשעות האלה(ולא מרעב פיזי.), עד עכשיו הצלחתי לעצור את זה אבל אתמול אכלתי, וזה רק מכפיל את השנאה העצמית פי 7. ואני רואה בבירור את השומן שמתצטבר אח׳׳כ על הגוף.
באמת שכבר לא בא לי להיות כאן יותר
אין כוח או טעם להאבק.
נמאס להתמודד,לסחוב ולהיות עם הכל לבד.
כל בוקר השנאה העצמית מכה בי ויש בקרים(כמו היום) שהיא כל כך חזקה עד שאני רוצה לטמון את הראש בכרית ולא לצאת לעולם(עם כמה שזה לא ריאלי).
בגלל התחושה הזאת בערך חצי שנה לא עשיתי דבר חשוב שהייתי צריכה לעשות,ובגללה גם לא הלכתי היום לשני דברים שהייתי אמורה/ רציתי ללכת אליהם.
פשוט תחושה שבא לי להסתתר ולהעלם.
קשה לי להסתכל על עצמי במראה והשומן זה הדבר הראשון שקופץ. גם יש לי תחושה של חרדה ואי שקט בלילה וכל הזמן בא לי לאכול בשעות האלה(ולא מרעב פיזי.), עד עכשיו הצלחתי לעצור את זה אבל אתמול אכלתי, וזה רק מכפיל את השנאה העצמית פי 7. ואני רואה בבירור את השומן שמתצטבר אח׳׳כ על הגוף.
באמת שכבר לא בא לי להיות כאן יותר
אין כוח או טעם להאבק.