נמאסתם!!!
רק אתמול נדרס בירושלים ילד בן 10!
ידעתם ששני שלישים מהולכי הרגל בישראל נפגעים בתאונות דרכים במעבר חצייה?
זו לא הפעם הראשונה.
אבל בכל פעם זה מרתיח אותי כמו בפעם הראשונה!
הרבה מאוד מתושבי הישוב מתעלמים מהחוק: "בתקנה 67 לתקנות התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א 1961, נקבע כי נהג המתקרב למעבר חציה חייב לאפשר לחוצים במעבר לחצות את המעבר חצייה בבטחה."
שוב ושוב חוזר אותו הניגון.
היום בשעות אחר הצהריים, ליוויתי את בתי בזמן שרכבה על אופניה. הרכיבה שלה כמובן על המדרכה ובכל פעם שהיא רצתה לחצות את הכביש במעבר חצייה היא ירדה מהם ונחיכתה.
זוכרים את הסיפור על נפתלי והסיר?
אז היא חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה
ולא קרה כלום.
אני נהגתי ולכן חזרתי חזרה ועצרתי במעבר החצייה כדי שהיא תוכל לחצות. זה אולי הספיק לצד אחד אבל המכוניות מולי ממשיכות לדהור כשהיא כבר חוצה את הכביש. ואלו לא היו בני נוער שרק קיבלו את הרשיון או פועלים ערבים או כל מיני אחרים שנוח להאשים. אלה היו אנשים שאני מכירה מאסיפות הורים, מהגינה ושאחסוך לעצמי לציין את שמם.
בהמשך זה שוב קרה ופשוט החנתי את הרכב ועמדתי בצד יחסית קרוב. ושוב אותו הסיפור, היא מחכה והשיירה דוהרת.
בכפר האורנים הולכי הרגל שקופים. הדרך היחידה היתה בכל פעם לרדת באגרסיביות לכביש ופשוט לעצור את התנועה בגופי כדי שהיא תוכל לחצות את הכביש.
עשיתי את זה ב - 3 מעברי חצייה!!! 2 ליד הגינה והשלישי בין רחוב אהוד למנורה. (כשאני לא מהווה דוגמה אישית נכונה בירידה מאולצת למעבר החצייה ומסבירה לה לעולם לא לרדת לכביש כך אלא להמשיך ולחכות!!!)
מכיוון שבישוב שלנו (נכון, גם בישובים אחרים אבל שם לא בחרתי לגור) ישנם אנשים שבוחרים איזה חוקים לכבד ואיזה לא תוך, סכנת נפשות הילדים שלנו, הדרך היחידה היא פשוט לתת קנסות.
אני לא מתמצאת בתקציב ולא יודעת אם זה אפשרי אבל אולי אפשר להביא שוטר בתשלום לכמה פעמים ולחזור על זה מדי פעם.
כל המשפטים היפים של: "יש לחנך את הילדים / ההורים / התושבים וכדו", לא יעזרו. חלק מאיתנו לא מחונכים וזה גם ממש לא מעניין אותם.
אפשרות נוספת שאני חושבת עליה, מתנדבים מהישוב (ואני מוכנה להיות הראשונה להתנדב).
באותה הזדמנות שאני כבר כותבת, אז התושב שמרח לי צואה של כלב על השער, מוזמן לבוא ולקחת את זה חזרה.
אלה
רק אתמול נדרס בירושלים ילד בן 10!
ידעתם ששני שלישים מהולכי הרגל בישראל נפגעים בתאונות דרכים במעבר חצייה?
זו לא הפעם הראשונה.
אבל בכל פעם זה מרתיח אותי כמו בפעם הראשונה!
הרבה מאוד מתושבי הישוב מתעלמים מהחוק: "בתקנה 67 לתקנות התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א 1961, נקבע כי נהג המתקרב למעבר חציה חייב לאפשר לחוצים במעבר לחצות את המעבר חצייה בבטחה."
שוב ושוב חוזר אותו הניגון.
היום בשעות אחר הצהריים, ליוויתי את בתי בזמן שרכבה על אופניה. הרכיבה שלה כמובן על המדרכה ובכל פעם שהיא רצתה לחצות את הכביש במעבר חצייה היא ירדה מהם ונחיכתה.
זוכרים את הסיפור על נפתלי והסיר?
אז היא חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה חיכתה וחיכתה
ולא קרה כלום.
אני נהגתי ולכן חזרתי חזרה ועצרתי במעבר החצייה כדי שהיא תוכל לחצות. זה אולי הספיק לצד אחד אבל המכוניות מולי ממשיכות לדהור כשהיא כבר חוצה את הכביש. ואלו לא היו בני נוער שרק קיבלו את הרשיון או פועלים ערבים או כל מיני אחרים שנוח להאשים. אלה היו אנשים שאני מכירה מאסיפות הורים, מהגינה ושאחסוך לעצמי לציין את שמם.
בהמשך זה שוב קרה ופשוט החנתי את הרכב ועמדתי בצד יחסית קרוב. ושוב אותו הסיפור, היא מחכה והשיירה דוהרת.
בכפר האורנים הולכי הרגל שקופים. הדרך היחידה היתה בכל פעם לרדת באגרסיביות לכביש ופשוט לעצור את התנועה בגופי כדי שהיא תוכל לחצות את הכביש.
עשיתי את זה ב - 3 מעברי חצייה!!! 2 ליד הגינה והשלישי בין רחוב אהוד למנורה. (כשאני לא מהווה דוגמה אישית נכונה בירידה מאולצת למעבר החצייה ומסבירה לה לעולם לא לרדת לכביש כך אלא להמשיך ולחכות!!!)
מכיוון שבישוב שלנו (נכון, גם בישובים אחרים אבל שם לא בחרתי לגור) ישנם אנשים שבוחרים איזה חוקים לכבד ואיזה לא תוך, סכנת נפשות הילדים שלנו, הדרך היחידה היא פשוט לתת קנסות.
אני לא מתמצאת בתקציב ולא יודעת אם זה אפשרי אבל אולי אפשר להביא שוטר בתשלום לכמה פעמים ולחזור על זה מדי פעם.
כל המשפטים היפים של: "יש לחנך את הילדים / ההורים / התושבים וכדו", לא יעזרו. חלק מאיתנו לא מחונכים וזה גם ממש לא מעניין אותם.
אפשרות נוספת שאני חושבת עליה, מתנדבים מהישוב (ואני מוכנה להיות הראשונה להתנדב).
באותה הזדמנות שאני כבר כותבת, אז התושב שמרח לי צואה של כלב על השער, מוזמן לבוא ולקחת את זה חזרה.
אלה