נכשל עם הבן שלה

[בנאי כושל]

נכשל עם הבן שלה

שלום! אני גבר בן 37 שנמצא זה כמעט שנתיים במערכת יחסים עם אישה שהיא אמא חד הורית. מכיוון שגם היא גולשת כאן בפורומים השונים לא אציין את גילו המדוייק של הילד או שלה רק אגיד שהיא צעירה ממני בכמה שנים והילד בשנות העשרה הממש מוקדמות. אפשר לומר שאם רק לא היה לה ילד הקשר בנינו היה מדהים. ולא זה לא בגלל שאני חלילה לא אוהב את הילד, או שהילד שונא אותי, זה בגללה, היא כל הזמן דוחפת גם אותי וגם את הילד. היא לוחצת על שנינו שאנחנו צריכים לבלות יותר זמני אכות ביחד. יותר קרבה יותר הכל. אני והילד מסתדרים מצויין, אבל לילד יש אבא, ואני פשוט רוצה להיות חבר בשבילו. ניסיתי להסביר לה כיצד אני והילד מרגישים אבל היא בשלה. "אני רוצה שתתחברו שבאמת תאהבו תבלו ביחד תהיו ביחד" אני אוהב אותה ומחבב את הילד שלה, איך בעדינות (או בבוטות) להגיד לה לרדת מהעניין. יש לציין שרוב מערכות היחסים הקודמות שלה (לפחות לדעתה) נגמרו בגלל הילד.

 

[המיתבונן]

כמו בכל עיסקה

אכן, הראיה כי חשובה האינטראקציה שלך עם בנה נכונה, הייתי אומר נכונה עד מאוד, אם כי די לקרוא את דבריך, כפרטנר שזה לא מוצא חן בעיניו, כדי להבין שיש בכך "פיספוס" מצידה, חוק הפרבולה פועל כאן. תפקידה הוא לומר לה זאת, אפשר בשיחה, בהחלט, אך עשה זאת בעדינות, בנועם, ואולי גם במסעדה כאשר אתם שניכם לבד ובאווירת "בילוי". אל תקל ראש בכך, גם מן הבחינה האחרת- הילד הזה הוא חלק מהעיסקה, אהבתה את ילדה, וראייתה מה טוב עבורו לא תמיד תהיה תואמת את תפיסותיך, ולעיתים אף תהיה סותרת ובמקרה שכזה, תצטרך לבלוע מבלי יכולת השפעה, כי הלגיטימציה לכך מלכתחילה ניטלת ממך. הבעיות נעשות חמורות עוד יותר כאשר יהיו לכם ילדים משותפים. על כן- כבר עתה טוב לשוחח ולא לזנוח, גם אם ברקע ישנו את איום הפרידה. כי אם הוא קיים משמעו עומק האינטראקציה אינו רב, אינו מאפשר נגיעות עמוקות בבעיות מהותיות. כך או כך- אתה בזוגיות עם האימא, אך כפי שלאימא יש שיער, ידיים, רגליים וכן הלאה, יש לה גם בן. הוא חלק אינטגראלי מן הזוגיות ואינו ניתן לניתוק בדיוק כפי שלא שום איבר אחר מגופה. גדול עליך?????????? שקול. בהצלחה

 

[מאי 39]

מבינה את החשש של האמא

והרצון שלה אבל מאוד יכול להיות שהיא בעצמה לא מבינה מה צריך להיות כדי שיהיה מספיק טוב לחיים משותפים היא אולי רוצה שתהיה אבא לילד ואולי חבר זה המספיק לדעתי אתם צריכים יעוץ מקצועי שיבהיר לה ולך מה יכול להיות טוב לילד כי מרוב שלוחצים לרב מקבלים את התוצאה ההפוכה בהצלחה

 

[s h o o s h a]

נכשל ? לא. פשוט קצת "מסובך"

אהבתי לקרוא את מה שכתבת בענין יחסיך עם הבן ואת אי רצונך לתפוס את מקום האב בחייו. חושבת שהתפישה הזו שלך נכונה ובריאה אולם מאידך, עושה רושם שאמו של הילד חוששת כי אם לא "...תתחברו שבאמת תאהבו תבלו ביחד תהיו ביחד ..." היא תאבד אותך. לדעתי, דוקא אצלה המחסום וה"מכשול", החשש הגדול לאי הצלחת הקשר הוא בנה. (מה גם שהיא תולה את כשלון מערכות היחסים הקודמות שלה בבנה). הייתי מציעה לך לדבר אתה באופן הכי ישיר שניתן ולהבהיר לה את רגשותיך כלפיה ואת רגשותיך כלפי בנה ולהבהיר לה שמצב זה, כפי שהוא, אינו מהווה סכנה או מעיב על היחסים ביניכם. הייתי מוסיפה כי כל לחץ שלה לשינוי המצב הוא זה אשר עלול להביא בסופו של דבר לסיום הקשר. בהצלחה