נכנסתי לספר משהו....

[ננהלה]

נכנסתי לספר משהו....

המטפל של אבאלה נסע לפיליפינים לחודש...וניתנה לנו (לבעלי ולי) הזכות העצומה לטפל באבא יותר מהרגיל,אמנם שלחו לנו עובד שיחליף לאבא,אבל היה עם זה בלאגן,ויצא שבעלי כל בוקר(שהשם ישמור אותו) החליף לאבא טיטול ובכל בוקר אבא היה מוכן עם מנה...ואחר כך בעלי העביר אותו לכורסא לטיפולי שכלל נטילת ידיים,שטיפת פנים וסידור פאות וזקן,וכמובן ארוחת בוקר. (אבא במצב שקשה לו לאכול ,יש לו שיעול שנובע מהסרעפת וצריך לתת לו לאכול בסבלנות) וככה יצא שאני מתכבדת בזכות הזו ,ומדברת איתו ושרה לו ומספרת לו...וזה פשוט נפלא! בעלי ישן עם אבא בחדר ומה גילינו?גילינו שאבא מתעורר כבר בשבע(אם לא לפני) ואז עלתה שאלה...איך יכול להיות שהמטפל היה מקים אותו רק בתשע וחצי???ואני הייתי רואה שהוא ישן...מסתבר שהמטפל היה יושב עם המחשב עד שעות מאוחרות,אבא היה מתעורר והפרינסס הנ"ל היה ישן,ואבא שלא יכול לדבר היה נרדם שוב ושוב בחוסר אונים-אני רותחת!!!! כשהוא יחזור אז התנאים הולכים להשתנות! גם כשהוא היה מאכיל אותו זה היה עם ה"אייפון" שלו...אז נכון שאבא לא מדבר ונכון שאנגלית וטאגאלו אלו לא שפת האם שלו...אבל בכל זאת,האכלה זה דבר כזה אינטימי...צריך קשר עין דיבור ,כל דבר שהוא רק לא טכני! אבא שלי לא מדבר,ומשותק...אבל העיניים אומרות הכל,בימים טובים אני רואה עד כמה הוא מבין למרות שהוא לא מתקשר...אני החלטתי ב"נ להאכיל אותו ולא לתת למטפל לעשות את זה...מיצידי שיטפס על הקירות! אני סובלת מבעיות שונות בינהם מחלת דיסק,פיברומאלגיה וסכרת,כך שיצא שמאז שהמטפל נסע אבא לא יוצא לסיבוב שלו עם העגלה,למעט פעם אחת שהוצאתי אותו וכל הגוף כאב לי אחר כך. היום לאחר הארוחה (בערך בשבע בערב) הרגשתי שאני חייבת להוציא אותו,ולא רק לרחבה ליד הבית(תמיד יש שם ילדים והמון שמחה) כך שיש תמיד עיניין....אבל רציתי להוציא אותו ממש לסיבוב. קיצר,הלכתי איתו קצת ופתאום ראיתי מכונית כזו שמלווה הכנסת ספר תורה. הלכתי אחריה ולהפתעתי הגעתי למקום בו התגודדו כמה עשרות אנשים,המכונית הגיעה,הדליקה אורות ומוזיקה,הועלתה חופה ונכנס לשם הספר תורה עם בעליו והמון חוגגים... אבא פער עיניים,הלכתי איתו לאט ונפשי כמעט פרחה מרוב התרגשות...הנה ספר תורה והנה אבא שלי בתוך עגלה והוא בעצמו ספר תורה....ופתאום אני רואה שאבא מתרגש...ממש מתחיל לבכות...לא ברצף רק ייבחות . כל מי שרואה את אבא שלי מרגיש שהוא רואה צדיק ממש,ולכן לקחתי את העגלה עם הספר תורה האישי שלי וניגשתי לחופה,כולם פינו דרך ועצרו את התהלוכה,קרבו לאבאלה את ספר התורה,היגשתי את ידו הלא משותקת לספר ולאחר מכן לפיו...אבא בכה. אני לא יודעת להסביר,וכניראה אין לי זכות להסביר איך יתכן שכשאבא קרוב לקדושה הוא מגיב.... גם כשאני קוראת איתו שיר השירים בערב שבת,הוא מעביר את דפי הספר בדיוק בזמן המתאים...כשבעלי מניח לו תפילין הוא מגיב בהתבוננות מעמיקה כיצד בעלי אומר את קריאת שמע...ובלילה,כשבעלי אומר איתו קריאת שמע שעל המיטה...בעלי מלטף לו את הפנים והזקן.... אני אוהבת את אבאלה שלי שגורם לי לאהוב כל כך את בורא עולם,שמגלה לי כל פעם מחדש עד כמה אנו לא יודעים כלום ועד כמה הזכות הזו עצומה וגדולה!!אין שום דבר בעולם שיכול לתת לנו יותר מאשר אותם אנשים קשישים חולים שמגלים לנו שהעצמאות היא מילה תלויה בדבר....אולי אנחנו הולכים מדברים ומתפקדים...אבל הם...הם ממש מלאכים,וזה גבוהה מגבוהה. זהו, אוהבת ננהלה.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo140.gifננהלה ממש ריגשת אותי אשרייך שזכית

לתת לאבא ריגושים ביום הכנסת ספר תורה וזיכית את אבא בכך ואשרי אישך שזוכה וזכה לכבד את חמו , קבלי חיבוק

בשורות טובות

 

[אגסיל]

ננהלה, ריגשת אותי מאד בסיפור שלך על אבא

המשיכי לטפל בו באהבה ובנועם והנעימי את זמנו של אבא. אני בטוחה שהוא מעריך את זה למרות שהוא לא יכול לדבר. שיהיה לך יום נפלא לילי

 

[ליאורלילי]

ננהלה יקרה , אני בוכה פשוט

אני קוראת מה שאת כותבת והדמעות זולגות כמה הכל נכון וכמה את אוהבת את אביך החכם והצדיק והוא זכה בזכייה שאין הרבה כמטה כי גם בעלך מטפל בו במסירות ואהבה, אז מה צריך יותר???? כל כך מרגש הסיפור עם ספר התורה וזה מראה לנו כמה אנו לא יודעים באמת מה קורה בראש שלהם ומה הם מבינים או לא. מאחלת לך ולבעלך שתמשיכו במצווה של כיבוד אב שאין כמוה והלואי והמטפל בשובו יצליח גם להדבק בטוב שלכם ולהבין שהטיפול הוא לא רק טכני אלא גם אנושי, שיצליח לראות את אביך מעבר לשיתוק ולדממה חיבוק ענק ממני , מעריצה אתכם, טובה

 

[liat2mom]

ננהלה, זה פשוט מדהים

כל כך חיממת אותי ותודה ששיתפת. היום שלושים לאמא ועולים לקבר ונכנסתי לפה ושמחתי לראות את מה שהבאת לפורום. אני חושבת שהוא מרגיש, שיש משהו בין ערפל שמתפזר לפעמים בכל פעם שמגיע משהו שקשור חזק לרגש. גם אמא, כשהיתה כבויה לגמרי, ברגע ששמעה תינוק בוכה היא מיד הגיבה ונפתחה כולה באור. היא החזיקה אותו בידיים וניסתה להצחיק אותו. כולה מאושרת ומחוייכת. אני כל כך שמחה שיש לי תמונות שהספקתי לצלם עם הנייד ממש לפני פחות מחודשיים. גם שכנה שלנו, הנמצאת במצב מתקדם של אלצהיימר, שלא מגיבה לכלום ורגע לפני קשירה לכיסא כי אינה מצליחה להחזיק את עצמה מספיק טוב על כיסא הגלגלים, כשראתה את התינוק הושיטה ידיים להחזיק אותו וכמובן שקיבלה אותו. החזיקה אותו בעדינות אבל בחוזקה עד שהיינו צריכים לשחרר כמעט בכח את האחיזה שלה כאשר אספנו אותו מנה בחזרה. והיא אפילו נפנפה לו לשלום כשהלכנו. ככה גם עם אבא שלך. זו זכות גדולה. אני בטוחה שהוא מאד מעריך את מה שאתם עושים בשבילו ושמח על שיש לו אותך. שולחת חיבוקים מחזקים ליאת

 

[בת גלימית]

ננהלה, הלוואי על כולנו ילדים כאלה....

אף שאין לי , ואפילו חצי תלונה על הילדים, אבל ברגישות כזאת ממש קשה למצוא. רגשת אותי מאוד בדבריך, באמונתך וביחוד באכפתיות בכל הקשור לאבא.... לא הרבה אבות זוכים ליחס כזה מהבנות ובטח לא מהחתנים... תבורכו! ובקשר ליחס המטפל אליו... קחי בחשבון שגם השפה חסרה בניהם.... אבל בטוח שיכול קצת יותר להתאמץ... אצלנו, לא פעם אני שומעת את המטפל מדבר ואני חושבת שמדבר לעצמו עד שהתברר לי שמדבר עם טובי ומנסה להסביר לו דברים.. כמו לילד קטן. ולהפתעתנו טובי מקשיב בשקט ומבין. פשוט צריך תשומת לב!! שיהיו לכם ימים קלים, עד כמה שאפשר. ניצה.

 

[ענתי44]

אשרי אביך שיש לו בת כמוך../images/Emo24.gif

ועוד יותר שזכה לקבל חתן מסור ותומך. מאחלת לך שתמשיכו לסעוד אותו באהבה ומסירות רבה וליהנות איתו מהדברים הקטנים החשובים באמת. ומאחלת לך יקירה שתרגישי בריאות ושמרי על עצמך ועל בריאותך.

 

[zs1957]

ננהלה ריגשת אותי מאד ודמעות זולגות מעיני

בורא עולם נתן לך את החויה להיות אם אביך ולהתחבר לרגשות שלו ופתאם את מגלה דברים חדשים,יפים ומרגשים על אבא שלך. בתיאורך הזכרת לי את אמי עליה השלום, שאהבה מאד לטייל בחוץ לראות אנשים ילדים, מכוניות עצים, פרחים,ציפורים. גם כאשר לא דברה והתקשורת היתה במבט בעיניים ראיתי את האור והשמחה בפניה כאשר הוצאינו אוהת לטיול בעיר. אמא היתה מטיילת עם המטפלת פעמיים ביום. זו היתה הדרישה שלנו להוציא אותה החוצה ולתת לה את האור, הקולות והמבט של הסביבה החיצונית. המטפלת האחרונה ,לאימי היתה מדהימה היא טפלה בה כמו באמא שלה, כמו בתינוק. גם כאשר אמי ז"ל גססה למוות בביה"ח חודשיים ימים היא לא זזה ממיטתה יום יום היתה באה להאכיל להחליף ולהשגיח 10 שעות ביום כל ימות השבוע. אנחנו באנו להחליף אותה בערב. כמובן שהיא תוגמלה בשעות נוספות על עבודתה . היא היתה מגיעה בבוקר בשבע במונית וחוזרת הביתה במונית. אנחנו גם דאגנו לתת לה כסף לאוכל שכן השהייה בבית החולים היתה ארוכה ורצינו שהיא תרגיש טוב ולתת לה את כל המגיע לה על הטיפול המסור באמנו.היא לא סמכה על הרופאים בבית החולים. היא היתה מקשרת לבתה שהיא רופאה בבית החולים בסירילנקה ושואלת מה לעשות? היא קבלה תדרוך מלא מבתה כיצד לטפל בחולה סיעודי מורכב. אף אחד מצוות בית החולים לא האכיל את אמא שלי רק המטפלת,היו פעמים שהיו אספירציות בעת ההאכלה גם על זה היא ידעה להתגבר והזעיקה מיד את הרופאים שיטפלו באמא לבל תיחנק.הצוות הרפואי מאד אהב אותהוהעריך אותה לא פעם אמרו לנו יש לכם מזל שיש לכם מטפלת נפלאה כזאת. איש מהם לא ידעה שהמטפלת הזאת היתה המובחרת ולפניה היו טובות יותר ופחות טובות. היא הגיעה אלינו כמחליפה לאחר שהקבועה ברחה לאיטליה בתום שבוע של חופשה נעלמו עיקבותיה והיא לא שבה ולא הודיעה. תכנון ויברח מאורגן ומתוכנן. טוב שלא חזרה וטוב שהמחליפה נשארה. אמא הרוויחה מכך מטפלת יותר טובה, יותר מיומנת ויותר אמינה.