נכון ש..

קרוסלע

New member
נכון ש..

כשמישהו יוצא למלחמה, מצד אחד מפחדים שאולי יקרה לו משהו ורוצים להגיד לו את כל מה שדחינו או שמרנו בבטן אבל מצד שני לא רוצים להראות היסטריים..ודיכאוניים כאלה שחושבים רק דברים רעים?
חוץ מזה, איזה מן דרך זאת לשלוח מישהו לדרך ולהגיד לו משהו לפני שהוא הולך רק כי אולי לא תהיה עוד הזדמנות?
...
 
זה באמת בעייתי


גם אפשר לפתוח את כל הקלפים ולהגיד לו כמה אוהבים ושהוא האחד והיחיד...
הבן אדם עף על עצמו, חוזר אחרי שבוע עם חיוך כאילו הוא הדבר הכי טוב שקרה לך ואז מה עושים כדי להוריד אותו מהעץ ?
אומרים לו שסתם צחקנו ?



ובגישה קצת שונה הייתי אומר שלכולנו יש את המחשבות הרעות שאנחנו מנסים להדחיק, זה רק אנושי שבמקרים כאלה נרשה לעצמנו להיפתח...
 

קרוסלע

New member
מיתרונות המציאות הזאת..

כשאני כועסת על מישהו, וגם על עצמי, אני תמיד חושבת "נו באמת קרוסלע...מה היית עושה אם היה נופל כאן טיל עכשו...זה באמת היה לך כזה חשוב?" ואז הכל נראה סרט עם הומור דקיק ומדגדג כזה..שאפשר רק לאהוב ולהתגעגע אליו
 
למעלה