נכון לא נורא?
יא אללה. פעם שלישית או רביעית שאני צופה בסרט "כנפיים שבורות" ובכל פעם הסרט הזה משפיע עליי בצורה אחרת. בכל פעם הוא נוגע בחלק אחר. אני מנסה לכתוב מה אני מרגישה, אבל אני פשוט לא מצליחה, זה קטע כל כך עמוק מבחינתי, זה מעבר לנושא האובדן, מעבר למשפחה, מעבר למילים... זו המציאות. מה שכן עקבי, זה שאחרי הצפיה בסרט, הוא תמיד לוקח אותי לאותו מקום מסויים, מין בועה כזאת שעוטפת אותי. אני אוהבת את הבועה, מרגיש לי ממש טוב בתוכה. זה כמו ללכת בגשם. הרגשה של התחדשות, אולי? מבול, רעמים, ברקים, חול רטוב, ריח באוויר. לילה, רוח. וקר, כפור אימים. כל מה שמסמל את החורף. ואני מתה על החורף. הצלחתי להסביר? איך שלא יהיה, ניסיתי. תנסו לדמיין את זה, אולי תצליחו לחוש את אותה התחושה. אם לא, אז בקרוב מאוד תוכלו ליישם את זה ולבדוק בעצמכם. רציתי לשתף
יא אללה. פעם שלישית או רביעית שאני צופה בסרט "כנפיים שבורות" ובכל פעם הסרט הזה משפיע עליי בצורה אחרת. בכל פעם הוא נוגע בחלק אחר. אני מנסה לכתוב מה אני מרגישה, אבל אני פשוט לא מצליחה, זה קטע כל כך עמוק מבחינתי, זה מעבר לנושא האובדן, מעבר למשפחה, מעבר למילים... זו המציאות. מה שכן עקבי, זה שאחרי הצפיה בסרט, הוא תמיד לוקח אותי לאותו מקום מסויים, מין בועה כזאת שעוטפת אותי. אני אוהבת את הבועה, מרגיש לי ממש טוב בתוכה. זה כמו ללכת בגשם. הרגשה של התחדשות, אולי? מבול, רעמים, ברקים, חול רטוב, ריח באוויר. לילה, רוח. וקר, כפור אימים. כל מה שמסמל את החורף. ואני מתה על החורף. הצלחתי להסביר? איך שלא יהיה, ניסיתי. תנסו לדמיין את זה, אולי תצליחו לחוש את אותה התחושה. אם לא, אז בקרוב מאוד תוכלו ליישם את זה ולבדוק בעצמכם. רציתי לשתף
