נכון בסרטים../images/Emo4.gif
יש תמיד איזה חבר שבא ומנער את הבנאדם מטעות חייו - ואומר לו "מה עשית, היא הדבר הכי טוב שקרה לך, היא הייתה טובה אליך ואהבה אותך כמו שאתה, ואתה זרקת יהלום כאילו היה חתיכה של פחם ובלה בלה בלה" אז למה אין אחד כזה במציאות?!? למה כולם אומרים לי שהוא עשה טעות ואפאחד לא לוקח יוזמה והולך לומר לו, שירגיש או שלפחות שיבין כמה הוא פגע בי. הייתי טובה אליו, רק טובה כל הזמן. ובסוף קיבלתי סטירה לחי למציאות. כשהגיע הזמן שלי, שאני הייתי צריכה עזרה כשהכל מסביבי התמוטט,שאימא עברה טיפולים כימיים,שאבא קיבל התקף לב ובאמצע תקופת המבחנים באוניברסיטה, הוא נטש, לא חיכה קצת שיעבור ויהיה קצת יותר קל, אלא בדיוק באמצע כל הרע הוא נטש. אני בד"כ בנאדם שאין לו הרבה הערכה כלפי עצמו, אבל באמת כמה שקשה למצוא בחורים טובים, בחורות טובות כמעט נכחדו. ואני מעיזה לומר שאני אחת הטובות. כל הזמן הזה שהוא אמר שהוא אוהב, זה שקר, כי גם אם הפסקת לאהוב בנאדם, נשארת לך קצת סימפתיה אליו וקצת התחשבות. ולהעליב אותי בתירוצים הנדושים האלה: "זה לא את זה אני", "אני לא בנוי לקשר" וכו'. אני שונאת אותך, זה פעם ראשונה שאני אומרת את זה, אני שונאת אותך, תצא לי מהראש!!