לחני בורשטיין
גיל 3 הוא גיל שבו אפשר כבר לתאר בקוים כלליים ולפשט את התהליכים שמובילים לניתוח וההרגשה שתהיה אחרי הניתוח. הסבר קצר, ביקור קודם בביה"ח (לא צריך להסתובב במחלקות) ואולי אחות או רופא נחמדים יסכימו לספר לו שלביה"ח מגיעים גם ילדים שהם מעט חולים ויוצאים משם חזקים ובריאים. (חשוב להגיד שחוזרים משם הביתה. לנו זה טבעי אבל ילד שמלבישים לו חלוק ומשכיבים אותו במיטה, יכול לחשוב שהוא עומד להשאר שם. בכלל מאז מקרה הגבס שהיה לנדב שבעקבותיו דיברתי עם פסיכולוגית, היא הסבירה לי שישנם דברים שהם ברורים מאליהם לנו ולכן אנחנו לא טורחים לדבר עליהם עם ילדנו וכך הם מפתחים פחדים שלא לצורך. אני למשל לפני שיחתי איתה לא חשבתי להגיד לנדב שהגבס הוא זמני והוא יחזור ללכת אחרי שנוריד אותו. נדב חשב שמצב הגבס הוא מצב קבוע ולכן גם לא שאל אותי. אבל אחרי שאמרתי לו שהגבס לא לתמיד הוא הפך להיות הרבה יותר רגוע.). אני חושבת שכדאי גם להתייעץ עם פסיכולוג או עו"ס של ביה"ח אם מקובל בגיל הזה גם להסביר על התחושות הלא נעימות שיהיו אחרי הניתוח (בחילות, הקאות של גושי דם, כאב גרון) מה שהכי חשוב זה לשמור על קור רוח ואפילו מצברו´ח משום שהחלק הרגשי הוא הכי חשוב - הוא זה שמלווה את ילדנו גם בבגרות. אם תשדרו לו שאתם רגועים ובטוחים שהכל יהיה בסדר השדר הזה יעבור אליו. צריך מאד להשתדל משום שעיניים מבוהלות ופה שאומר הרופאים יטפלו בך ותצא מכאן בריא וחזק, לא משכנעים אלא רק מבלבלים. אני מקווה שעזרתי יותר מאשר הבהלתי העיקר הבריאות
גיל 3 הוא גיל שבו אפשר כבר לתאר בקוים כלליים ולפשט את התהליכים שמובילים לניתוח וההרגשה שתהיה אחרי הניתוח. הסבר קצר, ביקור קודם בביה"ח (לא צריך להסתובב במחלקות) ואולי אחות או רופא נחמדים יסכימו לספר לו שלביה"ח מגיעים גם ילדים שהם מעט חולים ויוצאים משם חזקים ובריאים. (חשוב להגיד שחוזרים משם הביתה. לנו זה טבעי אבל ילד שמלבישים לו חלוק ומשכיבים אותו במיטה, יכול לחשוב שהוא עומד להשאר שם. בכלל מאז מקרה הגבס שהיה לנדב שבעקבותיו דיברתי עם פסיכולוגית, היא הסבירה לי שישנם דברים שהם ברורים מאליהם לנו ולכן אנחנו לא טורחים לדבר עליהם עם ילדנו וכך הם מפתחים פחדים שלא לצורך. אני למשל לפני שיחתי איתה לא חשבתי להגיד לנדב שהגבס הוא זמני והוא יחזור ללכת אחרי שנוריד אותו. נדב חשב שמצב הגבס הוא מצב קבוע ולכן גם לא שאל אותי. אבל אחרי שאמרתי לו שהגבס לא לתמיד הוא הפך להיות הרבה יותר רגוע.). אני חושבת שכדאי גם להתייעץ עם פסיכולוג או עו"ס של ביה"ח אם מקובל בגיל הזה גם להסביר על התחושות הלא נעימות שיהיו אחרי הניתוח (בחילות, הקאות של גושי דם, כאב גרון) מה שהכי חשוב זה לשמור על קור רוח ואפילו מצברו´ח משום שהחלק הרגשי הוא הכי חשוב - הוא זה שמלווה את ילדנו גם בבגרות. אם תשדרו לו שאתם רגועים ובטוחים שהכל יהיה בסדר השדר הזה יעבור אליו. צריך מאד להשתדל משום שעיניים מבוהלות ופה שאומר הרופאים יטפלו בך ותצא מכאן בריא וחזק, לא משכנעים אלא רק מבלבלים. אני מקווה שעזרתי יותר מאשר הבהלתי העיקר הבריאות