שולה מעמולה
New member
נישואין וסקס...
היי לכולם. אני צופה מהצד כבר המון זמן ומתלבטת כבר המון זמן אם להעלות את הבעיה שיש לנו. אנחנו נשואים 5 שנים (בזוגיות 6 שנים). ללא ילדים בשנות ה- 30 שלנו. אוהבים מאוד, חברים הכי טובים, משתפים אחד את השני בהכל. אבל, כאן מגיע האבל הגדול, סקס כמעט ואין, מודה שאין סקס בגללי, פשוט לא מרגישה צורך לזה. יש לציין כי אני דואגת שבעלי "יהנה" לפחות פעמיים בשבוע. הסקס שלנו מתחילת הזוגיות לא היה מדהים אבל לא ייחסנו חשיבות לעניין היות והכל מסביב היה טוב. כרגע למעשה אני כותבת היות ואני מרגישה שאני לא בסדר כלפי בעלי עם חוסר החשק שלי. יש לציין כי הזוגיות שלנו חוותה קשיים רבים (לא בעיות ביננו). בעיות עם ההורים של בעלי, בעיות בריאות שלי ושלו, כלכלית, בעיות פריון והפלות, החלפות תכופות של עבודות של החצי ועוד ועוד. על הכל התגברנו באהבה רבה ובלי מתחים ומריבות רבות. יש לציין כי אנו ממשיכים להתחבק, להתנשק, ללטף אחד את השני, לקרוא אחד לשני בשמות החיבה, לצחוק וסתם להשתולל כמו ילדים קטנים, אנחנו תומכים אחד בשני ברגעי משבר (וכמו שציינתי לצערי לא חסרים כאלה). שאני מתסתכל על העבר, אני בעצם מגלה כי מאז ומעולם לא הייתי בן אדם מיני במיוחד, העדפתי תמיד את החברות והנתינה כלפי בן הזוג ולמעשה המיניות תפסה תמיד מקום אחרון בכל מערכת יחסים שהיתה לי. בעלי הוא באמת ובתמים אהבת חיי ואני יודעת שכך הוא מרגיש גם כלפי. הוא לא לוחץ ומתלונן ורק לפעמים שואל בחצי חיוך מתי אוכל להתפנות אליו... האם לדעתכם המלומדת עלי להמשיך להתייסר בגין כל מה שתארתי למעלה או שמה עלי לפנות לטיפול? המשך יום נעים וסליחה על האורך..
היי לכולם. אני צופה מהצד כבר המון זמן ומתלבטת כבר המון זמן אם להעלות את הבעיה שיש לנו. אנחנו נשואים 5 שנים (בזוגיות 6 שנים). ללא ילדים בשנות ה- 30 שלנו. אוהבים מאוד, חברים הכי טובים, משתפים אחד את השני בהכל. אבל, כאן מגיע האבל הגדול, סקס כמעט ואין, מודה שאין סקס בגללי, פשוט לא מרגישה צורך לזה. יש לציין כי אני דואגת שבעלי "יהנה" לפחות פעמיים בשבוע. הסקס שלנו מתחילת הזוגיות לא היה מדהים אבל לא ייחסנו חשיבות לעניין היות והכל מסביב היה טוב. כרגע למעשה אני כותבת היות ואני מרגישה שאני לא בסדר כלפי בעלי עם חוסר החשק שלי. יש לציין כי הזוגיות שלנו חוותה קשיים רבים (לא בעיות ביננו). בעיות עם ההורים של בעלי, בעיות בריאות שלי ושלו, כלכלית, בעיות פריון והפלות, החלפות תכופות של עבודות של החצי ועוד ועוד. על הכל התגברנו באהבה רבה ובלי מתחים ומריבות רבות. יש לציין כי אנו ממשיכים להתחבק, להתנשק, ללטף אחד את השני, לקרוא אחד לשני בשמות החיבה, לצחוק וסתם להשתולל כמו ילדים קטנים, אנחנו תומכים אחד בשני ברגעי משבר (וכמו שציינתי לצערי לא חסרים כאלה). שאני מתסתכל על העבר, אני בעצם מגלה כי מאז ומעולם לא הייתי בן אדם מיני במיוחד, העדפתי תמיד את החברות והנתינה כלפי בן הזוג ולמעשה המיניות תפסה תמיד מקום אחרון בכל מערכת יחסים שהיתה לי. בעלי הוא באמת ובתמים אהבת חיי ואני יודעת שכך הוא מרגיש גם כלפי. הוא לא לוחץ ומתלונן ורק לפעמים שואל בחצי חיוך מתי אוכל להתפנות אליו... האם לדעתכם המלומדת עלי להמשיך להתייסר בגין כל מה שתארתי למעלה או שמה עלי לפנות לטיפול? המשך יום נעים וסליחה על האורך..
