public static1
New member
נישואים, דת, הריון
שלום לכולם, אשתי ואני נשואים מזה מספר לא רב של שנים. שנינו דתיים "לייט". חלק לא מבוטל מחברינו ומשפחתינו חילוני (אחותה הדתייה אף נשואה לחילוני), ואנחנו עובדים בסביבה חילונית. מאז ומעולם לא הרגשתי דתי, ואשתי מכירה רק את קצה הקרחון. היא רואה שאני רחוק מלהקפיד על קלה כבחמורה, ומשתדלת שלא להעיר (אם כי מהיכרותי אותה - זה מפריע לה). יש לציין שאנחנו אוהבים ומאוהבים אהבת נפש, וחוץ מהנושא הרגיש למדי הזה יש ביננו תקשורת מושלמת. ועוד דבר - אשתי באמצע ההריון. מחד, אני מרגיש שאינני יכול להיות דתי עוד. לא מעוניין לשמור כשרות או שבת, מעוניין שתהיה לי האפשרות להתגלח עם תער ולא לקום בשבת בבוקר לבית הכנסת. הכיפה כבדה עליי, וכמוה גם המועקה בלב. ואני בעצמי עדיין לא שלם - אני כן מעוניין במשפחה דתית ושילדיי יתחנכו ברוח המסורת היהודית (אני חובב פולקלור יהודי מושבע), ובעצמי לא מעוניין להיות כזה, מלבד אלמנטים פולקלוריסטים כאלו ואחרים. אני חושש מלספר לאשתי, על אחת כמה וכמה כשהיא בהריון. 1) בגלל שאני לא שלם עדיין ולא יודע מה אני רוצה בדיוק מעצמי. 2) בגלל שאני לא רוצה להעכיר את האווירה ביננו. 3) כי אני לא רוצה לפגוע בה או להדאיג אותה (או לאכזב אותה). אני מרגיש שיש עוד סיבות, שאינני יודע איך להעלות על הכתב. אשמח לטיפים או לעזרה כללית (או לשאלות מכוונות) - איך אני מספר לה? האם אפשרי בכלל לחיות כך? מה יהיה על הילד? ובכלל לא נגעתי באמא הפולניה שלי... תודה!
שלום לכולם, אשתי ואני נשואים מזה מספר לא רב של שנים. שנינו דתיים "לייט". חלק לא מבוטל מחברינו ומשפחתינו חילוני (אחותה הדתייה אף נשואה לחילוני), ואנחנו עובדים בסביבה חילונית. מאז ומעולם לא הרגשתי דתי, ואשתי מכירה רק את קצה הקרחון. היא רואה שאני רחוק מלהקפיד על קלה כבחמורה, ומשתדלת שלא להעיר (אם כי מהיכרותי אותה - זה מפריע לה). יש לציין שאנחנו אוהבים ומאוהבים אהבת נפש, וחוץ מהנושא הרגיש למדי הזה יש ביננו תקשורת מושלמת. ועוד דבר - אשתי באמצע ההריון. מחד, אני מרגיש שאינני יכול להיות דתי עוד. לא מעוניין לשמור כשרות או שבת, מעוניין שתהיה לי האפשרות להתגלח עם תער ולא לקום בשבת בבוקר לבית הכנסת. הכיפה כבדה עליי, וכמוה גם המועקה בלב. ואני בעצמי עדיין לא שלם - אני כן מעוניין במשפחה דתית ושילדיי יתחנכו ברוח המסורת היהודית (אני חובב פולקלור יהודי מושבע), ובעצמי לא מעוניין להיות כזה, מלבד אלמנטים פולקלוריסטים כאלו ואחרים. אני חושש מלספר לאשתי, על אחת כמה וכמה כשהיא בהריון. 1) בגלל שאני לא שלם עדיין ולא יודע מה אני רוצה בדיוק מעצמי. 2) בגלל שאני לא רוצה להעכיר את האווירה ביננו. 3) כי אני לא רוצה לפגוע בה או להדאיג אותה (או לאכזב אותה). אני מרגיש שיש עוד סיבות, שאינני יודע איך להעלות על הכתב. אשמח לטיפים או לעזרה כללית (או לשאלות מכוונות) - איך אני מספר לה? האם אפשרי בכלל לחיות כך? מה יהיה על הילד? ובכלל לא נגעתי באמא הפולניה שלי... תודה!