ניסיתי לחשוב
ולסכם לדוגמה קצרה את נקודות החיכוך בין הציבור החרדי לציבור החילוני, מנקודת מבטו של הציבור החילוני. ראשית, קיימת העובדה שהציבור החרדי לא עובד. אולם זהו טיעון אבסורדי, שכן בחו"ל, וכמו כן לפני קום מדינת ישראל, הציבור החרדי עבד. אמת, חלק גדול ממנו נשאר בישיבות על מנת ללמוד, אולם כשם שהחברה החילונית מכירה בחשיבותם של המדעים והאומנויות, ועל כן מממנת קבוצה גדולה של בריות העוסקים בתחומים אלו, כך החברה החרדית מעוניינית בקיומו של גרעין גדול המפתח את דת-התרבות שלה. לכן נשאלת השאלה מדוע בישראל החרדים לא עוסקים במשלח יד (רובם הגדול)? התשובה נעוצה בהסדר תורתו אמונתו, האוסר על החרדים לעבוד כל עוד אדם חרדי לא עשה צבא (או שלא מלאו לו 41 שנים, או שנלא נולדו לו לפחות 5 ילדים). אם כן, להאשים את הציבור החרדי שאינו מסוגל לעבוד מכורח אמונתו הינו עוול (כי הם מסוגלים, ע"ע חרדים בחו"ל) ולהאשימו שאינו רוצה לעבוד הינו עוול גדול יותר, שכן האשמה בכך תלויה במדינת ישראל. הנקודה השניה, הינה הריבוי של הקהילה החרדית בין אם בדרך הילודה ובין אם בדרך החזרת התשובה. האשר לילודה, ילודה מוגברת אינה מנת חלקו של המגזר החרדי בלבד, כי אם לא מגזרים נוספים בחברה הישראלית בפרט ובעולם כולו בכלל. במקום לנסות להגביל ילודה, ניתן לחפש דרכים לפתור את הבעיות שהיא גורמת (כשם שבמקום לאסור שימוש במכוניות, ניתן לחפש דרכים שיקטינו את הזיהום שהן יוצרות). דרך אחת היא חוקים כמו משפחות ברוכות ילדים, אולם לטעמי הם אינם יעלים לטווח הארוך לקהילה החרדית, ואינם הוגנים לטווח הארוך כלפי החברה החילונית. הדרך השניה היא פועל יוצא של פיתוח התרבות החילונית, על השלכותיה המדעיות, דבר שנראה לי יביא את שני הצדדים לידי רצון. באשר לחזרה בתשובה - אכן, אינני מסכים עם הדרך בה מחזירים אנשים בתשובה (איומים ושקרים), אולם הבה נזכור שזוהי זכותו המלאה של אדם לחזור בתשובה ולהאמין לטיעונים פסבדו-מדעייים של מחשבי קיצין, ובכל מקרה, לשם כך ישנם אתרים כמו חופש (שאם היו נשארים במישור הזה בלבד, קרי, להאבק בדרכי ההחזרה בתשובה, אזי הייתי רואה בהם משהו שבמקום מסויים הייתי יכול לאמר עליו מבורך). הבעיה השלישית, היא מימון החרדים, אולם הבה נזכור שהחרדים לא לוקחים את הכסף הזה בכוח הזרוע או כוח הכסף, אלא פשוט מתנים את תמיכתם האלקטורלית בגורם זה או אחר - בכסף. מי שרוצה את תמיכת הציבור החרדי, צריך לשלם, מי שלא, לא. פשוט מאד. במקום להאשים את החברה החרדית על כך שהיא מבקשת כסף עבור תמיכתה, האשימו את הפוליטיקאים שנותנים להם אותו. הבעיה הרביעית היא החקיקה הדתית - החל מכשרות, נישואין, קבורה וגיור, ועד איסור מכירת חמץ בפסח, יבוא חזיר ואיסור נסעיה בשבת. בקשר לעניינים ה"גדולים" (כשרות וכו´), קשה להגיד שמדובר בכפיה, היות ואיש לא מכריח בעל עסק לשמור על כשרות. לא מדובר כאן בכוחניות חרדית, כי אם בשיקולים כלכליים של בעלי עסקים, שזוהי זכותם המלאה, ונראה לי מגוחך שאתר חופש יזעק "חמס" על שיקולים של בעלי עסקים, למען הנאותיהם הקולינריות הפרטיות. גם בקשר לקבורה, הנישואין והגיור - הרי זו החלטה של מדינת ישראל עצמה, ללא כשר לגורם דתי זה או אחר. מן הסתם רבנות אורתודוכסית תאשר רק גיור אורתודוכסי, אולם מי שהפקיד את הרבנות בידיהם היו החילונים, ומאז ועד היום לא היו ניסיות רציניים להוציא אותה מידיהם. יש לזכור, שבשנים האחרונות גם הציבור החרדי מסכים (ואפילו מעלה) הצעות לאישור נישואין אזרחיים וקבורה אזרחית (מה עוד שבפועל, קיימים בתי קברות חילונים והסדרים כמו "ידועים בציבור", פשוט רוב העם העברי היושב בציון מעוניין בהליכים אורתודוכסים). באשר לחוקי השבת וכו´ - ראשית, יש לזכור כי החוקים לא מתערבים בחיי הפרט בינו לבין עצמו (כמו למשל, לאסור על פלוני לעשן סיגריה בשבת) אלא בין המדינה לפרט, והמניע הוא פשוט לדאוג שהמדינה לא תגרום לאיש לחטוא (למשל, דרוזים יכולים לעבוד בשבת, שכן לגביהם אין הדבר חטא). גם אז יש לזכור, שלא זו מטרת החרדים ביושבם בכנסת; סביר להניח שברגע שהחילונים יתאחדו ויאמר לחרדים: ממנו לא תקבלו יותר הקצבות, לא יהיה להם מה לחפש יותר בכנסת. ובלי שום קשר, יש לזכור שלא מדובר ב"כפיה", שכן זהו חוק שעבר בצורה דמוקרטית (על עבירות על החוק אין מה לדבר, אולם מגוחך להאשים בכך רק את הציבור החרדי, שעה ששחיתות פושה בכל המגזרים) ואינו שונה מחיוב גיל הסכמה בקיום יחסי מין. הבעיה החמישית, והאחרונה לדעתי, היא ההשתמטות מהצבא, אולם אני עדיין מתקשה להבין מה מפריע לכם בכך (ולאו דווקא בנוגע לחרדים, אלא גם ערבים, פצפיסטים וכו´). שירות צבאי נועד כדי לייעל את הצבא, צה"ל לצורך העניין, וצה"ל נועד כדי לשמור על מדינת ישראל, שהינה החלום הציוני. לפיכך, האין זה הגיוני כי זה הרוצה בקיומה של מדינת ישראל בדרכים צבאיות ישרת בצבא? נכון, אם אדם מעוניין בקיומה של המדינה אבל בדמם של אחרים ולא שלו, זוהי פרזיטיות, אולם יש לזכור שהגורמים המעוניינים שלא לשרת בצה"ל מתוך ענייני מצפון, אינם מעוניינים גם בשפיכת דמם של האחרים. לפיכך, אלו שהולכים לשרת בצבא, עושים זאת על מנת לקדם את חלומם שלהם, ולא על מנת לעזור לחלומות החרדים, הערבים והפצפיסטים. נכון, אם הציבורים האלו היו מקבלים זכויות מהמדינה בלי לתרום לה, גם אז הייתי מבין את הכעס, אולם אינני רואה אילו זכויות הם מקבלים בלי לתרום - כל עבודה היא תרומה לחברה, ותמורת התרומות האלו הם מקבלים את הזכויות שלהם, שכולן נקנו בכסף (חינוך, בריאות, ביטוח, פנסיה וכו´). לפיכך, אינני מבין מה מפריע לכם: למעט גורמים קיצוניים מכל אחד מהמגזרים האלו, אף אחד מהם לא בקש מכם לפרק את הצבא שלכם - חיו ותנו לחיות: אתם תמשיכו לתפעל את החלום הציוני שלכם, החרדים ימשיכו להרקב בישיבות שלהם, לממן את עצמם ולשלם בכסף זה עבור זכויות שונות (אם תסירו את הגבלות משלח היד מעליהם) והערבים יפתחו את התרבות הערבית שלא ממש פורחת במדינת ישראל. באשר לציונים פצפיסטים או בעלי קשיים מצפוניים אחרים - אינני מבין מה הבעיה שהם ישרתו את ישראל בדרך של שירות לאומי, בעיקר כשהצבא עצמו הצהיר שהוא מעוניין בצבא מקצועי. לסיכום, אני יכול להבין את הזעם החילוני נגד החקיקה הדתית (לה גם אני שותף, אם כי מסיבות אחרות) אולם אותו תפנו לפוליטיקאים החרדים; מעבר לכך, אינני מבין איזו בעיה מהותית יש לכם עם הציבור החרדי.
ולסכם לדוגמה קצרה את נקודות החיכוך בין הציבור החרדי לציבור החילוני, מנקודת מבטו של הציבור החילוני. ראשית, קיימת העובדה שהציבור החרדי לא עובד. אולם זהו טיעון אבסורדי, שכן בחו"ל, וכמו כן לפני קום מדינת ישראל, הציבור החרדי עבד. אמת, חלק גדול ממנו נשאר בישיבות על מנת ללמוד, אולם כשם שהחברה החילונית מכירה בחשיבותם של המדעים והאומנויות, ועל כן מממנת קבוצה גדולה של בריות העוסקים בתחומים אלו, כך החברה החרדית מעוניינית בקיומו של גרעין גדול המפתח את דת-התרבות שלה. לכן נשאלת השאלה מדוע בישראל החרדים לא עוסקים במשלח יד (רובם הגדול)? התשובה נעוצה בהסדר תורתו אמונתו, האוסר על החרדים לעבוד כל עוד אדם חרדי לא עשה צבא (או שלא מלאו לו 41 שנים, או שנלא נולדו לו לפחות 5 ילדים). אם כן, להאשים את הציבור החרדי שאינו מסוגל לעבוד מכורח אמונתו הינו עוול (כי הם מסוגלים, ע"ע חרדים בחו"ל) ולהאשימו שאינו רוצה לעבוד הינו עוול גדול יותר, שכן האשמה בכך תלויה במדינת ישראל. הנקודה השניה, הינה הריבוי של הקהילה החרדית בין אם בדרך הילודה ובין אם בדרך החזרת התשובה. האשר לילודה, ילודה מוגברת אינה מנת חלקו של המגזר החרדי בלבד, כי אם לא מגזרים נוספים בחברה הישראלית בפרט ובעולם כולו בכלל. במקום לנסות להגביל ילודה, ניתן לחפש דרכים לפתור את הבעיות שהיא גורמת (כשם שבמקום לאסור שימוש במכוניות, ניתן לחפש דרכים שיקטינו את הזיהום שהן יוצרות). דרך אחת היא חוקים כמו משפחות ברוכות ילדים, אולם לטעמי הם אינם יעלים לטווח הארוך לקהילה החרדית, ואינם הוגנים לטווח הארוך כלפי החברה החילונית. הדרך השניה היא פועל יוצא של פיתוח התרבות החילונית, על השלכותיה המדעיות, דבר שנראה לי יביא את שני הצדדים לידי רצון. באשר לחזרה בתשובה - אכן, אינני מסכים עם הדרך בה מחזירים אנשים בתשובה (איומים ושקרים), אולם הבה נזכור שזוהי זכותו המלאה של אדם לחזור בתשובה ולהאמין לטיעונים פסבדו-מדעייים של מחשבי קיצין, ובכל מקרה, לשם כך ישנם אתרים כמו חופש (שאם היו נשארים במישור הזה בלבד, קרי, להאבק בדרכי ההחזרה בתשובה, אזי הייתי רואה בהם משהו שבמקום מסויים הייתי יכול לאמר עליו מבורך). הבעיה השלישית, היא מימון החרדים, אולם הבה נזכור שהחרדים לא לוקחים את הכסף הזה בכוח הזרוע או כוח הכסף, אלא פשוט מתנים את תמיכתם האלקטורלית בגורם זה או אחר - בכסף. מי שרוצה את תמיכת הציבור החרדי, צריך לשלם, מי שלא, לא. פשוט מאד. במקום להאשים את החברה החרדית על כך שהיא מבקשת כסף עבור תמיכתה, האשימו את הפוליטיקאים שנותנים להם אותו. הבעיה הרביעית היא החקיקה הדתית - החל מכשרות, נישואין, קבורה וגיור, ועד איסור מכירת חמץ בפסח, יבוא חזיר ואיסור נסעיה בשבת. בקשר לעניינים ה"גדולים" (כשרות וכו´), קשה להגיד שמדובר בכפיה, היות ואיש לא מכריח בעל עסק לשמור על כשרות. לא מדובר כאן בכוחניות חרדית, כי אם בשיקולים כלכליים של בעלי עסקים, שזוהי זכותם המלאה, ונראה לי מגוחך שאתר חופש יזעק "חמס" על שיקולים של בעלי עסקים, למען הנאותיהם הקולינריות הפרטיות. גם בקשר לקבורה, הנישואין והגיור - הרי זו החלטה של מדינת ישראל עצמה, ללא כשר לגורם דתי זה או אחר. מן הסתם רבנות אורתודוכסית תאשר רק גיור אורתודוכסי, אולם מי שהפקיד את הרבנות בידיהם היו החילונים, ומאז ועד היום לא היו ניסיות רציניים להוציא אותה מידיהם. יש לזכור, שבשנים האחרונות גם הציבור החרדי מסכים (ואפילו מעלה) הצעות לאישור נישואין אזרחיים וקבורה אזרחית (מה עוד שבפועל, קיימים בתי קברות חילונים והסדרים כמו "ידועים בציבור", פשוט רוב העם העברי היושב בציון מעוניין בהליכים אורתודוכסים). באשר לחוקי השבת וכו´ - ראשית, יש לזכור כי החוקים לא מתערבים בחיי הפרט בינו לבין עצמו (כמו למשל, לאסור על פלוני לעשן סיגריה בשבת) אלא בין המדינה לפרט, והמניע הוא פשוט לדאוג שהמדינה לא תגרום לאיש לחטוא (למשל, דרוזים יכולים לעבוד בשבת, שכן לגביהם אין הדבר חטא). גם אז יש לזכור, שלא זו מטרת החרדים ביושבם בכנסת; סביר להניח שברגע שהחילונים יתאחדו ויאמר לחרדים: ממנו לא תקבלו יותר הקצבות, לא יהיה להם מה לחפש יותר בכנסת. ובלי שום קשר, יש לזכור שלא מדובר ב"כפיה", שכן זהו חוק שעבר בצורה דמוקרטית (על עבירות על החוק אין מה לדבר, אולם מגוחך להאשים בכך רק את הציבור החרדי, שעה ששחיתות פושה בכל המגזרים) ואינו שונה מחיוב גיל הסכמה בקיום יחסי מין. הבעיה החמישית, והאחרונה לדעתי, היא ההשתמטות מהצבא, אולם אני עדיין מתקשה להבין מה מפריע לכם בכך (ולאו דווקא בנוגע לחרדים, אלא גם ערבים, פצפיסטים וכו´). שירות צבאי נועד כדי לייעל את הצבא, צה"ל לצורך העניין, וצה"ל נועד כדי לשמור על מדינת ישראל, שהינה החלום הציוני. לפיכך, האין זה הגיוני כי זה הרוצה בקיומה של מדינת ישראל בדרכים צבאיות ישרת בצבא? נכון, אם אדם מעוניין בקיומה של המדינה אבל בדמם של אחרים ולא שלו, זוהי פרזיטיות, אולם יש לזכור שהגורמים המעוניינים שלא לשרת בצה"ל מתוך ענייני מצפון, אינם מעוניינים גם בשפיכת דמם של האחרים. לפיכך, אלו שהולכים לשרת בצבא, עושים זאת על מנת לקדם את חלומם שלהם, ולא על מנת לעזור לחלומות החרדים, הערבים והפצפיסטים. נכון, אם הציבורים האלו היו מקבלים זכויות מהמדינה בלי לתרום לה, גם אז הייתי מבין את הכעס, אולם אינני רואה אילו זכויות הם מקבלים בלי לתרום - כל עבודה היא תרומה לחברה, ותמורת התרומות האלו הם מקבלים את הזכויות שלהם, שכולן נקנו בכסף (חינוך, בריאות, ביטוח, פנסיה וכו´). לפיכך, אינני מבין מה מפריע לכם: למעט גורמים קיצוניים מכל אחד מהמגזרים האלו, אף אחד מהם לא בקש מכם לפרק את הצבא שלכם - חיו ותנו לחיות: אתם תמשיכו לתפעל את החלום הציוני שלכם, החרדים ימשיכו להרקב בישיבות שלהם, לממן את עצמם ולשלם בכסף זה עבור זכויות שונות (אם תסירו את הגבלות משלח היד מעליהם) והערבים יפתחו את התרבות הערבית שלא ממש פורחת במדינת ישראל. באשר לציונים פצפיסטים או בעלי קשיים מצפוניים אחרים - אינני מבין מה הבעיה שהם ישרתו את ישראל בדרך של שירות לאומי, בעיקר כשהצבא עצמו הצהיר שהוא מעוניין בצבא מקצועי. לסיכום, אני יכול להבין את הזעם החילוני נגד החקיקה הדתית (לה גם אני שותף, אם כי מסיבות אחרות) אולם אותו תפנו לפוליטיקאים החרדים; מעבר לכך, אינני מבין איזו בעיה מהותית יש לכם עם הציבור החרדי.
