ניסיון נוסף
אני קוראת את השירשור שפתחתי על הקמת הקומונה-עכשיו כבר בשולי הדף. כמעט 600 כניסות,נכון לעכשיו,אבל מספר הפניות לתא המסרים -מועט .
אני חושבת איך זה ייתכן ,ולוקחת את האחריות על עצמי. אולי לא די הסברתי.
הייתי רוצה לבנות קבוצה קטנה דרך האינטרנט,שתהיה בראש ובראשונה קבוצת תמיכה למאמצים שכבר צברו שנים. הקשבה,תמיכה,יעוץ הדדי ,רב שיח פורה בהקשר למה שהכי נוגע לנו-ההורות שלנו,הילדים המאומצים שלנו.הסגירה של הקומונה מבחוץ היא כדי לאפשר תנאים טובים ליצור פתיחות בפנים...
נראה לי שנכון להיום הפורום יכול לתרום ל"יישור גב" בכל הקשור לאימוץ הטרי ,החל משלב המחשבה עליו,ההליכה ליישום מעשי ,השנים הראשונות. מה בקשר לאחר כך?
אני נזכרת במי שלצערי כבר איננה איתנו היום,וכתבה פעם שעד גיל 7 אפשר למצות עיסוקו של הילד המאומץ באימוצו בחוברת אחת דקה.וכי רק החל מגיל זה ילד בהדרגה מתחיל להתוודע לכך שעברו -עבר מורכב.מהי החוויה של מי שמתוודע לחוסר הקלות של הדרך בה החל להתנהל בעולם?עד איפה נכון שנהיה איתו בכך? איך זה מרגיש לנו לאפשר יותר מרחב מבגילאים קודמים ?איפה נתעקש לא להישאר "בחוץ"?האם שימת גבול כשהם מתמרדים יותר צריכה להתרופף קצת כי הם גדלים-או לא-בכדי לא לאבד אותם? מה לעשות עם ביטויי התנהגויות חריגות באשר הן?ולגבי האימוץ-האם מטרתנו בסופו של דבר לספר בהדרגה לילד שלנו את כל אשר אנחנו יודעים?או שיש מה שנשמור לעצמנו?איך נגיב להבעת רצון לחיפוש משפחת המוצא דרך האינטרנט?האם התקשורת עם הסביבה לגבי האימוץ משתנה כשהילד גדל?
ועוד יותר מהכל -מה קורה לנו ביום יום איתם?ומה עושים כשמשימת ההורות,שהיא כל כך פוליטיקלי קורקט,עוברת תהליכי שחיקה?איך מתרעננים ,מוצאים נקודות אור ,מיטיבים תקשורת ש"התפלנטרה"?
אני כאמור רוצה לסגור את הקומונה כי אני מחפשת דיבור אישי,נוגע ,תורם ,ועוסק בנו ישירות.
זהו ניסיון אחרון. מחכה עדיין לפניות במסר של מי שהדברים מדברים אליו.אל תהססו.
אני קוראת את השירשור שפתחתי על הקמת הקומונה-עכשיו כבר בשולי הדף. כמעט 600 כניסות,נכון לעכשיו,אבל מספר הפניות לתא המסרים -מועט .
אני חושבת איך זה ייתכן ,ולוקחת את האחריות על עצמי. אולי לא די הסברתי.
הייתי רוצה לבנות קבוצה קטנה דרך האינטרנט,שתהיה בראש ובראשונה קבוצת תמיכה למאמצים שכבר צברו שנים. הקשבה,תמיכה,יעוץ הדדי ,רב שיח פורה בהקשר למה שהכי נוגע לנו-ההורות שלנו,הילדים המאומצים שלנו.הסגירה של הקומונה מבחוץ היא כדי לאפשר תנאים טובים ליצור פתיחות בפנים...
נראה לי שנכון להיום הפורום יכול לתרום ל"יישור גב" בכל הקשור לאימוץ הטרי ,החל משלב המחשבה עליו,ההליכה ליישום מעשי ,השנים הראשונות. מה בקשר לאחר כך?
אני נזכרת במי שלצערי כבר איננה איתנו היום,וכתבה פעם שעד גיל 7 אפשר למצות עיסוקו של הילד המאומץ באימוצו בחוברת אחת דקה.וכי רק החל מגיל זה ילד בהדרגה מתחיל להתוודע לכך שעברו -עבר מורכב.מהי החוויה של מי שמתוודע לחוסר הקלות של הדרך בה החל להתנהל בעולם?עד איפה נכון שנהיה איתו בכך? איך זה מרגיש לנו לאפשר יותר מרחב מבגילאים קודמים ?איפה נתעקש לא להישאר "בחוץ"?האם שימת גבול כשהם מתמרדים יותר צריכה להתרופף קצת כי הם גדלים-או לא-בכדי לא לאבד אותם? מה לעשות עם ביטויי התנהגויות חריגות באשר הן?ולגבי האימוץ-האם מטרתנו בסופו של דבר לספר בהדרגה לילד שלנו את כל אשר אנחנו יודעים?או שיש מה שנשמור לעצמנו?איך נגיב להבעת רצון לחיפוש משפחת המוצא דרך האינטרנט?האם התקשורת עם הסביבה לגבי האימוץ משתנה כשהילד גדל?
ועוד יותר מהכל -מה קורה לנו ביום יום איתם?ומה עושים כשמשימת ההורות,שהיא כל כך פוליטיקלי קורקט,עוברת תהליכי שחיקה?איך מתרעננים ,מוצאים נקודות אור ,מיטיבים תקשורת ש"התפלנטרה"?
אני כאמור רוצה לסגור את הקומונה כי אני מחפשת דיבור אישי,נוגע ,תורם ,ועוסק בנו ישירות.
זהו ניסיון אחרון. מחכה עדיין לפניות במסר של מי שהדברים מדברים אליו.אל תהססו.