וברצינות ,
זה אכן ניסוי טוב , והוא משקף גם את מה שקורה בתוכינו , וגם את מה שקורה בעולם.
למשל :
בתוך רבים מאיתנו יש הרבה דמויות , וכולם גרים להם בתוך בית (=אדם) אחד.
בהכרח בגלל השוני והנפרדות בין הדמויות , ובגלל הלחץ הנולד מצמצום המקום +הלחץ החיצוני , נוצרים עימותים בין חלק מהדמויות בתוכינו.
ומצד שני בגלל הדמיון והאחדות בין הדמויות , ובגלל הלחץ הנוצר מצמצום המקום +הלחץ החיצוני , נוצרים גם "איחודים" בין חלק מהדמויות בתוכינו.
כלומר , כאשר מנסים לאחד כמה חלקים שונים ונבדלים זה מזה , באמצעות צמצום מקום + לחץ חיצוני , נוצרת גם דיסהרמוניה (=עימותים) וגם הרמוניה (= אחדות).
בסופו של דבר , המערכת שואפת להתאחד : כלומר להתערבב בתוכה , לנסות כל מיני אופציות להתחברות , ולהגיע להרמוניה כמה שיותר גדולה.
דיסהרמוניה ועימות זהו מצב "לא אנרגטי" - מצב הלוקח משאבים ומבזבז אנרגיה.
לכן השאיפה של המערכת היא תמיד להגיע להרמוניה - הרמוניה היא מצב בו אין בזבוז אנרגיה.
אך מצד שני , נגד השאיפה להרמוניה עומד הלחץ החיצוני - ככל שהמקום "צר" יותר , וקיים לחץ חיצוני רב יותר , יותר קשה ליצור הרמוניה.
באדם הבודד זה קורה בתקופת חיים.
בעולם זה קורה במליארדי שנים.
כל העולם הוא בעצם "בית ספר להרמוניה" -
בני האדם נמצאים בתנאי לחץ חיצוני , וצריכים ללמוד איך ליצור הרמוניה למרות הלחץ.
זה גם בכלל העולם וגם בכל אדם.
