תחלוק, תחלוק
כן, נכון, כפי שכתב גם יואב, אם אתה עולה לפני תום הזמן מקסימלי של הניטרוקס, אתה משפר את הבטיחות. בדיוק כפי שאתה עולה לפני תום הזמן המקסימלי של האויר. הבעיה עם זה היא בעיה חינוכית ולא בעיה פרקטית, ואני אסביר: כשמלמדים קורס ניטרוקס בסיסי, ורוב הצוללים לא לומדים יותר מאשר קורס ניטרוקס בסיסי, מלמדים שניטרוקס משפר בטיחות ומאפשר להאריך זמני תחתית. מה שמבינים הצוללים, ומה שהם עושים, זה להאריך זמני תחתית, עד למקסימום. איך הם עושים את זה? פשוט מאד - בצלילות חוזרות. כמובן שבדוגמא שנתת, בצלילה בודדת, אפשר להאריך את זמן התחתית ולשפר בטיחות, אבל המציאות היא אחרת. המציאות היא של מספר צלילות ביום (גם צוללי סופ"ש באילת). ואז, פעם אחת, הצולל "נופל" לצד הפחות טוב של הסטטיסטיקה, ומכיוון שהוא גירד את הקצוות (בצלילות חוזרות לפי ניטרוקס - בדרך כלל עם מחשב שאותו כיוון על התערובת איתה הוא צולל), הוא מתחיל להתגרד, במקרה הטוב. והוא אפילו לא מבין למה כי הרי הוא שיפר את הבטיחות באמצעות ניטרוקס. את המנטרה הכללית של "ניטרוקס משפר בטיחות ומאריך זמני תחתית" צריך לשנות ל: "עם ניטרוקס אפשר לשפר בטיחות אם צוללים לפי זמני אויר, או לחילופין אפשר להאריך זמן תחתית". זאת המנטרה שצריכים לשנן לחניכי קורסים בסיסיים. כדי שיזכרו ויבינו. את החישובים איך לשפר בטיחות וגם להאריך זמן תחתית, בוא נשאיר לאלה שמנסים להבין מה שהם עושים דרך הבנה מעמיקה יותר של התהליכים. ואלה, לצערי, הם המיעוט. דרך אגב, השיפור הגדול ביותר בבטיחות מושג לא על ידי ניטרוקס ולא על ידי קיצור זמנים, אלא על ידי עליה איטית יותר.