ניגונים לפורים...
ויבא עמלק וילחם עם ישראל הניגון הראשון: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". ניגון דבקות עתיק יומין. הניגון הוא ניגון ברסלבי, בעל מאפיינים חסידיים מאזור אוקראינה (הוא דומה, למשל, לניגון החב"די "קול דודי"). עמלק, אין הכוונה רק לאותו עם עתיק, שמריבת עולמים נטושה בינו ובין העם היהודי עדי יבא שילה, "אין השם מלא ואין כסאו מלא עד שימחו מן העולם", נלמד בחסידות כעל עמלק הפנימי, העמלק השוכן בליבו של כל אדם ומבקש לקררו בעבודת ה'. בחסידות דרשו "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - הוא אשר קירר את ליבך מעבודתך הרוחנית, זינב בנחשלים - באמצעות אותו קירור רוחני. והחסיד, היושב בצוותא ושר בדבקות "ויבא עמלק וילחם עם ישראל" אין כוונתו רק לאותה מלחמה פיזית בין ישראל לעמלק, אלא, ואולי בעיקר, למלחמה הפנימית הזו, שבין היצר - עמלק שבנפש - לבינו, היהודי החפץ לעבוד את בוראו באמת. פורים, זמן שמחה לכל, הוא גם הזמן לבכות את אותה מלחמה, לבקש מהבורא שיושיט את ידו לעזרינו, שכן "כל הפושט יד נותנים לו". הניגון שכאן, מתוך "ניגוני חנוכה ופורים" שיצאו על ידי "יהדות וזמר". הביצוע לא כל כך מוצלח, לדעתי. אבל "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו". להודיע שכל קוויך לא יבושו הניגון השני: "שושנת יעקב". אחד מניגוני ברסלב על הזמר "שושנת יעקב" הפורימי. גם הניגון הזה יש בו כדי ללמד משהו על הזמר החסידי השרשי, האמיתי. הניגון הוא ניגון שמח, כראוי לפורים. אבל, במילים "להודיע שכל קוויך" משלבים בברסלב קטע איטי, קטע של "דבקות" שאינו מופיע כאן (אבל נוכל לשים לב לתחילתו). הכל טוב, הכל יפה. פורים. נכון, ניצלנו מגזירת המן ואנו חוגגים את זה בכל דור ואף אחר ביאת משיח - אם יבוטלו ימים טובים, פורים ישאר. שכן פורים, כחנוכה, הוא חג תודה והודאה. אבל היכן אני? מה מקומי באותה שמחה? והיהודי עובד ה', שמודע למצבו הרוחני, ורגיל לשאוף ולכסוף להתעלות יותר ויותר, אומר לעצמו "להודיע, שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך". יש תקוה. וזהו המוטו העיקרי, כאן ובשירים אחרים, ברסלביים כחב"דיים, ואותו מוטו מופיע גם בשירים שכתב רבי לוי יצחק מברדיטשוב. "יש תקוה". וגם כאן, אין זו עצבות חס ושלום.כי לעצבות אין מקום בחסידות בכלל ובברסלב בפרט. זו דבקות, זה געגוע עמוק לבורא עולם, מה שנקרא בחסידות "גילו ברעדה". שמחה מלווה ביראת כבוד - אבל גם בגעגוע עמוק ובשאיפה להתקרב יותר לבורא עולם. וגם כאן, הביצוע של אברהם לייב בורשטיין, מתוך "ניגוני חנוכה ופורים" שבהוצאת "יהדות וזמר". להודיע, להודיע, להודיע... וכאן, יש ביצוע נוסף, של משה שילגי, מתוך קלטת עתיקה שיצאה לפני כ-25 שנה ויש בה רק סולו של כינור, ניגוני ברסלב שלמד שילגי מר' לוי יצחק בנדר. כאן - רק הקטע של "להודיע". שמעו! ותחי נפשכם!
ויבא עמלק וילחם עם ישראל הניגון הראשון: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". ניגון דבקות עתיק יומין. הניגון הוא ניגון ברסלבי, בעל מאפיינים חסידיים מאזור אוקראינה (הוא דומה, למשל, לניגון החב"די "קול דודי"). עמלק, אין הכוונה רק לאותו עם עתיק, שמריבת עולמים נטושה בינו ובין העם היהודי עדי יבא שילה, "אין השם מלא ואין כסאו מלא עד שימחו מן העולם", נלמד בחסידות כעל עמלק הפנימי, העמלק השוכן בליבו של כל אדם ומבקש לקררו בעבודת ה'. בחסידות דרשו "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - הוא אשר קירר את ליבך מעבודתך הרוחנית, זינב בנחשלים - באמצעות אותו קירור רוחני. והחסיד, היושב בצוותא ושר בדבקות "ויבא עמלק וילחם עם ישראל" אין כוונתו רק לאותה מלחמה פיזית בין ישראל לעמלק, אלא, ואולי בעיקר, למלחמה הפנימית הזו, שבין היצר - עמלק שבנפש - לבינו, היהודי החפץ לעבוד את בוראו באמת. פורים, זמן שמחה לכל, הוא גם הזמן לבכות את אותה מלחמה, לבקש מהבורא שיושיט את ידו לעזרינו, שכן "כל הפושט יד נותנים לו". הניגון שכאן, מתוך "ניגוני חנוכה ופורים" שיצאו על ידי "יהדות וזמר". הביצוע לא כל כך מוצלח, לדעתי. אבל "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו". להודיע שכל קוויך לא יבושו הניגון השני: "שושנת יעקב". אחד מניגוני ברסלב על הזמר "שושנת יעקב" הפורימי. גם הניגון הזה יש בו כדי ללמד משהו על הזמר החסידי השרשי, האמיתי. הניגון הוא ניגון שמח, כראוי לפורים. אבל, במילים "להודיע שכל קוויך" משלבים בברסלב קטע איטי, קטע של "דבקות" שאינו מופיע כאן (אבל נוכל לשים לב לתחילתו). הכל טוב, הכל יפה. פורים. נכון, ניצלנו מגזירת המן ואנו חוגגים את זה בכל דור ואף אחר ביאת משיח - אם יבוטלו ימים טובים, פורים ישאר. שכן פורים, כחנוכה, הוא חג תודה והודאה. אבל היכן אני? מה מקומי באותה שמחה? והיהודי עובד ה', שמודע למצבו הרוחני, ורגיל לשאוף ולכסוף להתעלות יותר ויותר, אומר לעצמו "להודיע, שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך". יש תקוה. וזהו המוטו העיקרי, כאן ובשירים אחרים, ברסלביים כחב"דיים, ואותו מוטו מופיע גם בשירים שכתב רבי לוי יצחק מברדיטשוב. "יש תקוה". וגם כאן, אין זו עצבות חס ושלום.כי לעצבות אין מקום בחסידות בכלל ובברסלב בפרט. זו דבקות, זה געגוע עמוק לבורא עולם, מה שנקרא בחסידות "גילו ברעדה". שמחה מלווה ביראת כבוד - אבל גם בגעגוע עמוק ובשאיפה להתקרב יותר לבורא עולם. וגם כאן, הביצוע של אברהם לייב בורשטיין, מתוך "ניגוני חנוכה ופורים" שבהוצאת "יהדות וזמר". להודיע, להודיע, להודיע... וכאן, יש ביצוע נוסף, של משה שילגי, מתוך קלטת עתיקה שיצאה לפני כ-25 שנה ויש בה רק סולו של כינור, ניגוני ברסלב שלמד שילגי מר' לוי יצחק בנדר. כאן - רק הקטע של "להודיע". שמעו! ותחי נפשכם!