נחש צפע!
רז ואני היינו חברים חודש. בשבת האחרונה הוא זרק אותי. בחצות הלילה. בטלפון. "אני מרגיש שאתה אוהב אותי יותר מאשר אני אוהב אותך; לי זה לא מפריע; רציתי להגיד לך את זה כבר לפני שבועיים, בקפקא; וואו, שבועיים אתה סוחב את זה איתך?; לא. עוד מלפני; רגע, אז כל הזמן הזה שהיינו ביחד לא רצית אותי באמת? די. איזה עיוור הייתי, לחיות חודש באשליות; אני מצטער; אני עדיין אוהב אותך" כמה דקות לאחר מכן, בדמעות היסטריות "למה אמרת לאלי שאתה לוקח בחזרה את התודות שלך?; כי ככה אני מרגיש כרגע; אני עדיין אוהב אותך" אז למה, אתם שואלים? גם אני שואל את עצמי לשנינו היה קשה השבוע. במיוחד שהמשכנו לדבר אחד עם השני כאילו כלום, ובמסיבה בתיאטרון הוא נורא רצה להפגין זוגיות נהדרת. אבל הוא קצת השתכר והלך לשחק עם ילד אחר... אין דבר כזה זוגיות. אתה יכול לרצות להיות הכל לאדם אחד, ולקבל בוקס לעין. אפשר להשבר, אפשר להגמר, אפשר להתעלם, אפשר להתקיים. היום, שזהו הלילה הארוך בשנה, לפני שנה, עוד מישהו שרציתי נפנף אותי לרצפה. אני זוכר איך יצאתי מהאוטו שלו והתחלתי לבכות. רציתי לשנות את עצמי בשבילו, רציתי להשתנות אחריו. רציתי שינוי. אני עדיין רוצה אבל עד אתמול לא בכיתי, ולא כאבתי, ולא הרגשתי כלום יש מי שיגיד שהתבגרתי, יש מי שיגיד שהתחזקתי. אני חושב שנאטמתי. וכמו במלחמה שתבוא עלינו לטובה, אני נכנס לחדר האטום שלי. שם את המסיכת מגן, ונושם אויר דרך מסננת. שנית מצדה לא תיפול
רז ואני היינו חברים חודש. בשבת האחרונה הוא זרק אותי. בחצות הלילה. בטלפון. "אני מרגיש שאתה אוהב אותי יותר מאשר אני אוהב אותך; לי זה לא מפריע; רציתי להגיד לך את זה כבר לפני שבועיים, בקפקא; וואו, שבועיים אתה סוחב את זה איתך?; לא. עוד מלפני; רגע, אז כל הזמן הזה שהיינו ביחד לא רצית אותי באמת? די. איזה עיוור הייתי, לחיות חודש באשליות; אני מצטער; אני עדיין אוהב אותך" כמה דקות לאחר מכן, בדמעות היסטריות "למה אמרת לאלי שאתה לוקח בחזרה את התודות שלך?; כי ככה אני מרגיש כרגע; אני עדיין אוהב אותך" אז למה, אתם שואלים? גם אני שואל את עצמי לשנינו היה קשה השבוע. במיוחד שהמשכנו לדבר אחד עם השני כאילו כלום, ובמסיבה בתיאטרון הוא נורא רצה להפגין זוגיות נהדרת. אבל הוא קצת השתכר והלך לשחק עם ילד אחר... אין דבר כזה זוגיות. אתה יכול לרצות להיות הכל לאדם אחד, ולקבל בוקס לעין. אפשר להשבר, אפשר להגמר, אפשר להתעלם, אפשר להתקיים. היום, שזהו הלילה הארוך בשנה, לפני שנה, עוד מישהו שרציתי נפנף אותי לרצפה. אני זוכר איך יצאתי מהאוטו שלו והתחלתי לבכות. רציתי לשנות את עצמי בשבילו, רציתי להשתנות אחריו. רציתי שינוי. אני עדיין רוצה אבל עד אתמול לא בכיתי, ולא כאבתי, ולא הרגשתי כלום יש מי שיגיד שהתבגרתי, יש מי שיגיד שהתחזקתי. אני חושב שנאטמתי. וכמו במלחמה שתבוא עלינו לטובה, אני נכנס לחדר האטום שלי. שם את המסיכת מגן, ונושם אויר דרך מסננת. שנית מצדה לא תיפול
(כן בא לא בא כן בא לא בא) הפעם גם היית מקורי נתת לי לדבר איתה והיא "כאילו" אישרה שאתה נשאר בבית ללא שום כוונות לצאת החוצה יפה, אתה מתקדם ומחכים
