"עובדה שלי זה לא קרה" איננה תחליף להבנת הסכון
דוגמה מצוינת - נכון, גם במעבר חציה אנשים נהרגים.
אבל גם שם יש מדרגות שונות של סיכון, ותהליך של למידה, הערכה וקבלת סיכונים שנראה לך כיום מובן מאליו וטבעי - כי אתה עושה אותו באופן יומיומי מהגיל שבו אתה זוכר את עצמך.
יש כאן תהליך שכולל הערכה של כמה זמן ייקח לך לחצות, כמה זמן ייקח לרכב להגיע אלייך ומה מרחק הבלימה שלו.
ועדיין אני יכול לספר לך שלמרות הדימוי שמי שנדרסים הם בעיקר ילדים וקשישים, שיצא לי לפגוש על הכביש לא מעט אנשים בוגרים ושקולים שהמשפט הכי נפוץ שלהם היה "מאיפה בא לי האוטו הזה פתאום".
כי הרי די בהסחת דעת קצרה, ורכב שלפני רגע נראה רחוק מאד לא מצליח לעצור לפני שהוא פוגע בך.
והמחיר
מוות, נכות קשה, חודשים של החלמה.
מה נדרש כדי להקטין את הסיכון
להפנים שחציה של כביש עלולה להרוג אותך.
הגברה של תשומת לב לפני חציה של כביש, כולל הפסקה לרגע של השיחה בנייד או כתיבת ה-SMS שכה חשובים.
למה אין ערך בהערכת הסתברות הסיכון
אין ערך למה שהיה עד כה, לעובדה שעד היום לא נדרסת.
אין בה שום יכולת לנבא מה יקרה בפעם הבאה ומה תהיה חומרת הפגיעה אם האירוע יתרחש.
המספרים שאתה מחפש עוזרים רק לסטטיסטיקאים שקובעים את הפרמיות בחברות הביטוח ולאלו שמגישים את הדוחות השנתיים בלמ"ס.
כך גם בפעילויות שיש בהן סיכון גבוה.
חשוב שכל המעורבים יבינו
מהם הסיכונים הכרוכים בפעילות.
חשוב שכל המעורבים יבינו
אילו אמצעי בטיחות עומדים לרשותם כדי למנוע או להקטין נזק.
חשוב שכל המעורבים ישקלו
האם הם מוכנים ליטול על עצמם את הסיכונים.
טיוח לא יעזור, אייבורי.