עוד יום חולף והילדה אט אט גדלה
תמרי ואני חיות לבד, אין לנו שותף שלישי, עדיין מחפשות את הפרטנר שיקל עלינו בשגרת היום יום. בוקר, שש וחצי, השעון מעורר, לא ממש מתחשק לי לקום, אבל עוד לפני שאני מחליטה אם להתעורר בכלל ועוד לפני שהרצון שלי יחליט אם לתמוך בעצלנות שלי, אני שומעת אותה קוראת לי, אמא קומי תתעוררי, אני מוכרחה לקום אבל לוקחת עוד חמש דקות, אותם אני לא מרגישה כלל, כי היד שלה, של תמרי, נוגעת בי מעל השמיכה, ובכעס של ילדה, עד כמה שאפשר, היא מתחננת שאתעורר תיכף ומיד, אחרת תוך דקות המחוג יקטט רגליו בבית השעון שלו והופה השעה תהיה כבר שמונה, ואז המנהל יכעס, ואז המורה תעמיד בפינה, ואז ואז, אני מתעוררת מיד רק כדי לא לשמוע את ההרצאות של תמרי, כי כשהיא מתחילה לספר לי את מה שעתיד להתרחש, עדיף לי לקום ולהשתיק אותה כך תיכף ומיד. אני ניגשת לחדר האמבטיה הקטן ושוטפת פנים במהרה, אחר כך ניגשת להכין סנדויץ` לילדה שגם את אותו הסנדויץ לא מכירים במהירות, כי צריך לשאול כמה פעמים מה להכין לה בתוך הסנדויץ, ולחכות די הרבה זמן עד שהצעת התפריט להיום תכנס לדמיונה ואז יוחלט מה תמרי לוקחת היום לבית הספר. תמרי ואני יוצאות לכיוון ביה``ס אותה אני מסיעה כל בוקר ברכב הישן שלנו, למרות שבית הספר מרחק מהבית כמספר פסיעות דרך השביל שבחצר, היא מתעקשת שאני אקח אותה. אני לוקחת אותה ועוצרת לה לפני מעבר החציה, ועושה לי טוב על הלב לראות את שומר בית הספר, אוחז בידה ומעיר אותה את הכביש, רק בשביל זה היה שווה לי להתעורר בבוקר. אני חוזרת הביתה להתארגן, ויוצאת לעבודה רעננה וקורנת מאושר של עוד יום בחיים. נקישות בדלת מקדימות את פתיחת הדלת מיוזמתי ומולי שני בריונים שבאו לסגור חשבון, לסגור חשבון על חוב ישן שלי שהגיע להוצל``פ. אני מליטה את פני בידי כאילו רוצה לבכות אבל מתבישת, כאילו אומרת קחו הכל רק תנו לי כבר ללכת. הם לקחו, בטח לקחו, את המיקרוגל, המערכת הוידיאו ומה לא. בכיתי, ובכיתי הרבה, אחר כך ניגבתי את הדמעות ונסעתי לעבודה, נכנסתי לעבודה, וראיתי את האנשים הכי נחמדים שאיתם אני עובדת ביום יום, הם לא שוכחים להחמיא לי כל בוקר על איך שאני נראית טוב, ואני נוצרת הכל בליבי, לא מספרת שאת כל רכושי עיקלו לי. אחר הצהריים אני מגיעה הביתה, והילדים שואלים איפה הדברים, הסברתי להם עד כמה שאפשר, שאת הכל לקחו, כי לאמא היה חוב קטן שהלך ונהיה גדול. כשמגיע שעת הצהריים אנחנו מתארגנות לערב, להתקלח, לאכול ולשתות. יושבים בפינת הישיבה מול הטלויזיה, אוכלים ארוחת ערב בכיף, עד שהילדה נרדמת, הילדה נרדמת ואני צריכה להרים אותה אל מיטתה, אני מרימה אותה, ונושקת ללחיה, כמה גדלה הילדה הקטנה, מילמלתי לעצמי. נתתי לה נשיקת לילה טוב, ופרשתי את המזרון הדק על הרצפה עליה אני ישנה כבר שנתיים. בבוקר מתעוררים, הולכים לבית הספר, לעבודה ומבינים שעוד יום עבר
